מומחה: "אין שום עדות לכך שהורות להט"בית היא גורם סיכון"

"הורות היא פעולה שבגרעינה אהבה שאינה מותנית בדבר, אהבה המסוגלת להפוך את הקשר עם ההורה לבסיס בטוח עבור הילד/ה לגלות את העולם הפנימי והחיצוני שלו/ה ולגדול בחוויה של משמעות וערך עצמי”, אומר שי איתמר, פסיכולוג, חוקר מאוניברסיטת בן־גוריון והומוסקסואל. “הורות היא משימה כבירה, הדורשת אחריות, בגרות, יציבות רגשית ותמיכה משמעותית מהסביבה הקרובה. כל אלו אינם תלויים בנטייה מינית או מגדרית, שכן היכולת לאהוב את הילד/ה שלך היא אנושית ביסודה”.
 

עמדתו של איתמר עשויה להישמע ברורה מאליה, אך עמדת המדינה שפורסמה בשבוע שעבר בתגובה לעתירת בג”ץ, ולפיה המדינה מתנגדת לאימוץ ילדים על ידי זוגות חד־מיניים בשל "הקושי שעלול להיות כרוך בכך ביחס לילד הנמסר לאימוץ" והחשש "להעמיס מטען נוסף על הילד" - מוכיחה שעוד ישנה כברת דרך לעבור בנושא. 
 

מיד עם פרוץ הסערה הציבורית סביב פרסומה של עמדת המדינה, יזם איתמר מכתב של הסתדרות הפסיכולוגים לשר העבודה והרווחה חיים כץ. לדבריו, לא רק שאין שום בעייתיות בגידול ילד במשפחה להט"בית, אלא שאף יש מחקרים המראים שילדים אלו אף זוכים להורות טובה יותר במקרים רבים מאשר במשפחות הטרוסקסואליות.

“לאורך עשרות השנים האחרונות חלה התעניינות מחקרית גוברת במשפחה הלהט”בית”, מספר איתמר. “ככל שמדינות רבות יותר בעולם המפותח מכירות בלגיטימיות שבמסגרות נישואים ומשפחה להט”ביות, מודל המשפחה הקלאסי של אב ואם מתפתח ומתעדכן. ארגון הפסיכולוגים האמריקאי (APA) עסק בנושא רבות לאורך השנים האחרונות כחלק מגיבוש מדיניות הארגון בנושא אימוץ והורות להט”בית".

"עמדת הארגון התבססה על מאמריה של שרלוט פטרסון מאוניברסיטת וירג’יניה, שטענה שלאחר סקירת הממצאים נראה שאין שום עדות מחקרית עקבית שיכולה להצביע על פגיעות בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגי של ילדים במשפחות להט”ביות”.
 

"אחת הטענות השמרניות הקלאסיות נגד הורות להט”בית היא שאין מי שימלא את תפקיד האם במשפחה המורכבת משני אבות, ולהפך, מה שגורם לחסך בקרב הילדים. אך המחקרים העדכניים בנושא דווקא מראים אחרת. “מחקרים שבחנו מאפייני הורות להט”ביים אפשרו לאתגר את אחת התפיסות המרכזיות ביחס למודל המשפחה הקלאסי: התפיסה שיש אמא ואבא ושתפקידים הוריים אלו נפרדים נגזרים באופן ברור ממינו של ההורה”, אומר איתמר.

“במחקרו של ד”ר אילן טבק־אבירם מ־2011 נמצא שתכונות ‘גבריות’ או ‘אבהיות’ וכן תכונות ‘נשיות’ או ‘אמהיות’ אינן מוגדרות באופן צר, אלא מתקיימות בתוך רצף ואינן מוגבלות למין ההורה. כלומר, שכיום אבות מספקים פונקציות שנחשבו בעבר ל’אמהיות’, ואמהות מספקות פונקציות שנחשבו בעבר ל’אבהיות’. שלא במפתיע, נמצא שהורות להט”בית מאתגרת את הסטריאוטיפים לגבי תפקידי האב והאם המסורתיים ואף מעלה שאלות מהותיות לגבי הרלוונטיות של מושגים אלו בעולמנו כיום". 
 

“היכולות של הורים להט”בים לאמץ תפקידי הורות מגוונים, שאינם מוגבלים להגדרות המסורתיות מבוססות מין ההורה, נמצאו כיתרון בתפקוד הורי. במחקר שבחן הפגנת חום ותגובתיות כלפי הילד/ה, נמצא שזוגות להט”בים הביעו יותר חום והיו תגובתיים יותר כלפי הילד/ה מאשר זוגות הטרוסקסואלים”.
 

כמו כן, לדברי איתמר, “מחקרים שבחנו תפקודים רגשיים, חברתיים וקוגניטיביים בקרב ילדים שהתבגרו במשפחות להט”ביות ובמשפחות הטרוסקסואליות לא מצאו הבדלים בין הילדים באף אחד מהמשתנים הללו. מחקרי אורך גדולים מארצות הברית ואירופה חשפו שגם במשתנים כגון הערכה עצמית, הישגיים אקדמיים, תפקוד חברתי ורמות דיכאון וחרדה אין הבדלים בין ילדים שגדלו במשפחות להט”ביות לבין ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות".

“גם בישראל התקיימו כמה מחקרים שבחנו את הסוגיה. כך למשל, ממחקרה של נועה קנטר (2015) עולה שפעוטות להורים הומוסקסואלים אינם נבדלים ביכולות הוויסות הרגשי שלהם, וכן שאין קשר בין נטייה מינית לאופן שבו ההורה מפתח/ת דפוסי התקשרות לפעוט/ה. עבודותיו של ד”ר תומר שכנר (2010) חשפו שאמהות לסביות ואמהות הטרוסקסואליות אינן שונות בחוויית התמיכה החברתית וכן לא בשלל מדדי פסיכופתולוגיה וחוויית איכות חיים".

"לכן למעשה אין שום עדות ברורה לכך שהורות להט”בית מהווה גורם סיכון להתפתחות הפסיכולוגית של הילד/ה - לא במישור הרגשי, לא במישור האינטלקטואלי ולא במישור הבין־אישי. בנוסף, הממצאים מעידים על קיומם של דפוסי הורות מורכבים אשר מאתגרים את התפיסות המקובלות והמסורתיות של אבהות ואמהות. דפוסים אלו רווחים בקרב הורים להט”בים, ונראה שהם מביאים ליתרונות מסוימים בגידול הילדים”.

“לילדים הגדלים במשפחות להט”ביות יש מצוקות כמו לכל שאר הילדים הגדלים במשפחות הטרו־נורמטיביות”, טוענת גם שלי נתן, מנהלת התחום הפסיכוסוציאלי באגודה למען הלהט”ב בישראל. “מצוקות וקשיים של ילדים וילדות אלו אינם בהכרח נובעים מעובדת היותם במשפחות להט”ביות. מחקרים מראים שילדים יכולים לגדול ולשגשג במגוון סוגים של משפחות".

"כך למשל, חוקרים באוניברסיטת אורגון בדקו כי בפרמטרים של מצב בריאות כללי ואחדות המשפחה, נמצא יתרון במשפחות חד־מיניות שקיבלו ציון גבוה במעט ממשפחות הטרו־נורמטיביות. השערת החוקרים הייתה כי הבדלים אלו נובעים מכך שחלוקת התפקידים בין ההורים שווה יותר במטלות הבית ובאחריות על הילדים".

"במשפחות הטרו־נורמטיביות, לעומת זאת, בדרך כלל האם היא זאת שנושאת בעיקר הנטל של גידול הילדים ואחזקת הבית, ויש לכך השפעות על תפקוד התא המשפחתי, על מידת שביעות הרצון של ההורים ועל התמודדות המשפחה עם המטלות ההתפתחותיות של הילדים".
 

“הממצאים של מאות מחקרים שנערכו עד היום, ושמסקנותיהם אומצו על ידי כל האגודות המקצועיות בארצות הברית ובארץ, מראים שלא ניתן להוכיח שחששות לגבי הורות להט”בית אכן תקפים”, אומר גם ד”ר גיא שילה, מרצה בכיר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.

“המחקרים הראו, ברוב המקרים, שאין הבדל בין ילדים שגדלים במשפחות מאותו מין לבין ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות בכל אחד מההיבטים החשובים בגידול ילדים. בחלק מהמחקרים נמצאו הבדלים בין ילדים הגדלים במשפחות חד־מיניות לבין ילדים הגדלים במשפחות הטרוסקסואליות".

"הבדלים אלו, לרוב, הצביעו על כך שהמדדים האישיותיים, ההתפתחותיים, הקוגניטיביים והחברתיים של ילדים הגדלים במשפחות חד־מיניות גבוהים יותר מחבריהם שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות. כך למשל, בהקשר של הזהות המינית, כל המחקרים מצאו שהסיכוי של ילדים הגדלים במשפחות חד־מיניות לחוות בלבול בנוגע לזהותם המינית, או להזדהות בעצמם בבגרותם כלהט”ב, לא שונה מאותו סיכוי אצל ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות".

"אולם ילדים שגדלו במשפחות חד־מיניות היו סובלניים יותר כלפי שונות הקשורה למגדר ולמיניות אצל אחרים, וגילו גמישות גבוהה יותר בתפקידי המגדר שלהם".

האם נבדקו מדדי התפתחות?

“השנה פורסם לראשונה מחקר־על, שסוקר עשרות מחקרים שנערכו על ילדים שגדלים במשפחות של שני אבות, ומסקנת המחקר היא שקיים הבדל לחיוב במדדי ההתפתחות של ילדים הגדלים במשפחות שבהן שני אבות, לעומת ילדים הגדלים במשפחות הטרוסקסואליות. החוקרים בתחום מסבירים את הממצאים הללו בכך שהורות מאותו מין היא מתוכננת, ובה דווקא בגלל הקושי לכונן תא משפחתי שבו ילדים, ההורים משקיעים בהורות במידה רבה".

"לרוב, מדובר בהורים שאינם צעירים, אלא מגיעים להורות בשלב בשל ובוגר של חייהם אחרי שנות זוגיות רבה, כאשר באמתחתם ניסיון חיים, יכולת התמודדות עם קשיים ובעיות, מצב כלכלי יציב וכאמור – מידת השקעה רבה בהורות. כל אלו תורמים להתפתחות הילדים ומספקים להם סביבה יציבה ומאפשרת, שגם משפיעה לחיוב על מדדי ההתפתחות”. 
 

לטענת שילה, גם בכל הנוגע לתגובת הסביבה לילדים הגדלים במשפחות להט”ביות, אין בהכרח סיבה לדאגה. “המחקרים שבדקו את מידת ההצקות, ההטרדות והקשיים החברתיים של ילדים שגדלים במשפחות חד־מיניות לא מצאו, ברובם, שילדים אלו סובלים יותר מחבריהם שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות מהצקות, הטרדות והתעמרות מבני גילם או מהחברה הכללית”, הוא אומר.

“הדבר אינו אומר שילדים שגדלים במשפחות כאלה אינם סובלים מהערות והצקות הקשורות לתא המשפחתי הייחודי שבו הם גדלים, אלא שהצקות אלו לא שונות בהיקפן ובמהותן מהצקות שאליהן חשופים ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות".

"בנוסף, חלק מהמחקרים מצאו שלילדים הגדלים במשפחות חד־מיניות רמות חוסן נפשי גבוהות יותר מילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות. החוסן הנפשי הזה מוסבר על ידי החוקרים בכך שההורים, שלרוב חוו בעצמם בעבר גילויי שנאה, הצקות או התעמרות בנוגע לנטייתם המינית, מסייעים לילדים בהתמודדויותיהם שלהם".

"מחקרים אלו מציינים שגם כאשר ילדים אלו חווים הצקות והטרדות, יכולת ההתמודדות שלהם עם מצבים אלו טובה, לעתים אף טובה יותר, מיכולת ההתמודדות של ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות עם הצקות והטרדות שחווים ילדים ומתבגרים בסביבתם”. 

 

ד”ר שילה מפריך גם את הטענה הרווחת שהחברה עדיין לא בשלה לסוג הורות כזה. בחמש השנים האחרונות הוא ערך סדרת מחקרים עם ד”ר בל גבריאל־פריד, שבדקה כיצד אנשים מגדירים את המושג משפחה. מהמחקר עולה שאנשים בישראל נוטים לכלול זוגות של גברים ונשים שיש להם ילדים כמשפחה (כ־70% מהנשאלים הגדירו שני גברים ושתי נשים כמשפחה).

כמו כן, אחוז הקבלה של זוגות מאותו מין המגדלים ילדים גבוה בקרב חילונים ומסורתיים. "גילינו שדווקא בישראל, שבה המשפחתיות גבוהה והשייכות לחברה הישראלית מתאפיינת ברמות גבוהות של ילודה, אנשים נוטים לקבל זוגות מאותו מין שלהם ילדים", הוא אומר.

"כשהשווינו את הממצאים שלנו לממצאים מארצות הברית, ראינו הבדל בולט: בישראל, מידת הקבלה של זוג גברים או זוג נשים עם ילדים גבוהה הרבה יותר. מצאנו גם שישנו קשר בין קבלת זוגות של גברים ונשים (עם או ללא ילדים) כמשפחה, ככל שרמת ההיכרות עם משפחות מסוג זה גדלה”.
 

ב־2014 ערכה אוניברסיטת מלבורן מחקר בקרב 500 ילדים למשפחות חד־מיניות, ובו נמצא שאף שכשני שלישים מהם דיווחו על סטיגמות וסטריאוטיפים שהופנו נגדם, הם היו בריאים, מאושרים ובעלי ערכיות גבוהה ביחס לערכי משפחה, חלוקת תפקידים ותפקוד אישי שאינו נתון למרות מגדרית. "לכן צריך להבדיל בין השפעת הסביבה, המהווה לעתים גורם לחץ, לבין ההשפעה השלילית שנטען שיש לעצם המבנה המשפחתי הלהט”בי", מדגישה נתן.

"לכל מבנה משפחתי כזה יש אפיונים ייחודיים שמצריכים התבוננות, אך המצב כזה גם לגבי משפחות הטרו־נורמטיביות מסוגים שונים שבהן יש דינמיקות יחסים ייחודיות, וכמובן מצבים כמו גירושים, הורות יחידנית ועוד, המשפיעים על תפקודן”.