איראן עוקבת מקרוב: היחסים החמים בין ישראל לאזרבייג'ן נחשפים

כשמטוס הבואינג 767 של ראש הממשלה, שנחכר מחברת אל־על, נחת ביום שלישי בנמל התעופה הבינלאומי על שם "חיידר אלייב" בבאקו, הייתה חסרה דמות אחת - שלפי פרסומים זרים יש לה מעמד מיוחד בטיפוח היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן: ראש המוסד יוסי כהן. אם התלווה לביקור, עשה זאת כדנידין - רואה ואינו נראה.

לפי פרסומים זרים, למוסד יש נוכחות גדולה ומשמעותית באזרבייג'ן. פעילות הארגון בפרט ומערכת הביטחון הישראלית בכלל נובעת מהגיאוגרפיה של המדינה. היא שוכנת בהרי הקווקז, גובלת באיראן וחולקת עמה את חופי הים הכספי. כמו האיראנים, רוב עשרת מיליון תושביה הם מוסלמים שיעים. אך למרות הזהות האתנית־דתית, אזרבייג'ן נמצאת במצב יחסים עוין עם שכנתה הדרומית. מקור העוינות היסטורי, ונעוץ בסכסוכי גבולות ובהבדלי המשטר.

בניגוד למשטר כוהני הדת באיראן, השלטון באזרבייג'ן חילוני, אם כי מדובר בדמוקרטיה בעירבון מוגבל מאוד. מאז 1993, כשנתיים לאחר שהכריזה על עצמאותה עם התפרקות ברה"מ, נשלטת המדינה בידי השושלת של משפחת אלייב. תחילה שלט במשך עשור האב חיידר, וזה 13 שנה שולט בה בנו אילהם. השלטון מושחת, פוגע בזכויות אדם, מגביל את חופש העיתונות ועוצר עיתונאים שמבקרים אותו, ובמיוחד את המשפחה השלטת.

מאז קיבלה את עצמאותה רואה אזרבייג'ן קווי דמיון בינה לבין ישראל. כמוה, היא תופסת את עצמה כמדינה קטנה מוקפת אויבים: איראן מדרום ורוסיה מצפון. ומעל לכל דאגותיה מרחף הסכסוך עם ארמניה הנוצרית על מחוז המריבה נגורנו־קרבאך. בגבעה המשקיפה על הים הכספי, באתר ההנצחה הלאומי, קבורים "שהידים", גיבורי הקרבות במלחמה הבלתי פוסקת הזאת. לאחרונה פורסם סרטון וידיאו שבו נראה רחפן תקיפה מתוצרת התעשייה האווירית שהתפוצץ על אוטובוס שהסיע לוחמים ארמנים לאזור הקרבות.

לפי פרסומים זרים, ההתקרבות בין שתי המדינות הייתה אטית והדרגתית, וכמו בבדיחה על קיפודים מזדווגים - בזהירות. אך זו התקרבות שיטתית שהבשילה לכדי שותפות אסטרטגית. מעבר לקרבתה לאיראן, ישראל זקוקה לאזרבייג'ן גם מכיוון שמדובר במדינה יצרנית של נפט וגז, המהווה שוק מצוין למכירת נשק וציוד טכנולוגי מתקדם. אזרבייג'ן רוצה בידידות עם ישראל בשל איכות מוצריה הצבאיים והטכנולוגיים, כדי להיעזר בה לפתיחת דלתות ולשיפור יחסי הציבור שלה בארה"ב, ובגלל המודיעין האיכותי שלה על איראן ועל המזרח התיכון.

לפי פרסומים באזרבייג'ן, לפני כמה שנים ניסתה איראן להענישה על יחסיה האינטימיים עם ישראל ושלחה אליה מחבלים איראנים ולבנונים. הם תכננו לפגוע בשגרירות ישראל בבאקו ובמוסדות יהודיים במדינה כנקמה על חיסולו ב־2008 של עימאד מורנייה, "שר הביטחון" של חיזבאללה, שמיוחס למבצע משותף של המוסד וה־CIA.

ככל שהיחסים בין ישראל לאזרבייג'ן משתבחים, אפשר להניח כי חיזבאללה והמודיעין האיראני ממשיכים ביתר שאת לרקום מזימות טרור שכאלה. תעיד על כך האבטחה ההדוקה על ראש הממשלה והמשלחת של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושל היחידה המקבילה של שירות הביטחון האזרי. אך זו לא רק אבטחה פיזית. בביקורים כאלה מנסים גורמי מודיעין שונים - לא רק איראן אלא גם מעצמות כמו רוסיה, ואפילו בנות ברית כארה"ב ובריטניה - לנהל גם לוחמת סייבר, בניסיון למצוא פרצות במערך אבטחת המידע ולאסוף באמצעותו מידע רגיש על ראש הממשלה ואנשי לשכתו.

איראן עוקבת מקרוב אחר הביקור. כלי התקשורת שלה, פרשנים וחברי פרלמנט תוקפים את שכנתם שמארחת ראש ממשלה ישראלי "שהגיע כדי לרקום מזימות זדון". הם קובלים כי בכך נוהגת אזרבייג'ן באופן "לא מוסלמי". גם בעבר הביעה איראן כמה וכמה פעמים את דאגתה ואת מחאתה, אך ממשלת אזרבייג'ן לא התרגשה במיוחד והמשיכה לטפח את יחסיה עם ישראל.

גם הצטרפותם בשנים האחרונות של מאות אזרים לדאע"ש ולארגוני ג'יהאד אחרים בשדות הקטל של עיראק וסוריה תורמת להגברת שיתוף הפעולה בין המדינות. באזרבייג'ן מבקשים שישראל תסייע להם בעניין זה בעזרת מידע מודיעיני. נדבך חשוב נוסף התורם ליחסים הוא הקהילה היהודית הגדולה יחסית - כמה אלפי יהודים חיים באזרבייג'ן ונהנים מיחסים טובים עם השלטון (רובם בבאקו, מיעוטם חיים בהרים ונודעים בכינוי "יהודים הרריים").

מאמצי שיווק

זהו לא ביקורו הראשון של נתניהו באזרבייג'ן. הוא ביקר במדינה כבר ב־1997, בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה. אז הוא נחת בלילה. הפעם הגיע לאור יום, ויכול היה להתרשם מהשינוי המדהים ומהפיתוח המואץ של באקו. מאז ביקרו בה נשיא המדינה שמעון פרס, כמה שרי ביטחון עשו זאת בחשאי ולאחרונה בגלוי משה יעלון (לרגל תערוכת נשק), שרי חוץ, שרי אנרגיה ועוד. שרים אזריים גומלים בביקורים בישראל, ובמשרד החוץ אומרים שביקורים כאלה הפכו כבר לעניין שבשגרה.

מסעו של נתניהו נמשך 53 שעות. נלוו אליו מזכירו הצבאי, היועץ לביטחון לאומי יעקב נגל והשר לאיכות הסביבה וירושלים זאב אלקין. הוא שהה כשבע שעות באזרבייג'ן, נפגש עם הנשיא אלייב, חתם על שורה של הסכמים, ביקר בבית ספר יהודי והמשיך לתחנה הבאה - קזחסטן, מדינת ענק במרכז אסיה, גם היא מוסלמית אם כי סונית, עשירה במחצבי טבע. הדגש בביקור היה על הגברת שיתוף הפעולה הכלכלי.

הביקור הקצר יחסית באזרבייג'ן אינו מעיד כמובן על היחסים העמוקים בין המדינות. במברק ששלח דיפלומט אמריקאי ב־2009 והודלף בוויקיליקס, דווח על פגישתו עם הנשיא אלייב, שאמר כי יחסיה של אזרבייג'ן עם ישראל הם "כמו קרחון" - רק קצהו נראה מעל פני השטח. מי שחשף את מלוא הקרחון היה הנשיא המארח אלייב בכבודו ובעצמו.

במסיבת עיתונאים משותפת עם נתניהו הוא לא היסס לגלות כי ארצו חתומה על חוזים לרכישת ציוד ביטחוני ונשק מישראל בשווי של 5 מיליארד דולר. ההודעה הפתיעה את ראש הממשלה, שכמובן ידע את הנתונים אך לא העלה על דעתו לחשוף אותם. במשך שנים אוסרת הצנזורה בישראל לדווח על הקשרים הביטחוניים בין המדינות אלא אם כן מקורם בפרסומים זרים. והנה הנשיא אלייב לא היסס לגלות את הסוד, שכמוהו כהצגת אצבע משולשת לאיראן. הדבר מעיד על ביטחונו העצמי הרב ועל אמונתו כי היחסים של ארצו המוסלמית עם מדינת היהודים רק תורמים למעמדה ולביטחונה.

זו שותפות אסטרטגית לכל דבר ועניין, ונתניהו נחת בבאקו גם כדי לציין 25 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, לתחזק אותם ולהדגיש את החשיבות שישראל מייחסת למדינה הקווקזית.

על פי נתונים רשמיים של משרד הכלכלה, מאזן הסחר הרשמי בין ישראל לאזרבייג'ן עומד על כ־130 מיליון דולר בשנה. אך בפועל, כפי שחשף הנשיא אלייב, הוא מסתכם במיליארדים. רובו נובע משני ענפים, נפט ונשק. ראש הממשלה סיפר כי ישראל רוכשת מאזרבייג'ן כ־50% מכלל תצרוכת הנפט שלה, העומדת לפי הערכות על כ־80 מיליון חביות לשנה (כ־11 מיליון טונות). בממוצע, מחירה של חבית נפט עמד בשנה החולפת על כ־40 דולר. בשבועות האחרונים עלה המחיר. פירוש הדבר שישראל משלמת כ־3.2 מיליארד דולר בשנה על ייבוא נפט גולמי. מתוך זה, יותר כמיליארד וחצי משולמים לאזרבייג'ן. הנפט מופק בים הכספי ומוזרם בצינור שעובר דרך באקו לטביליסי, בירת גאורגיה, ומשם לנמל ג'ייהאן בחוף הטורקי בים התיכון. משם הוא מועבר במכליות לישראל. כמעט 20% מכלל תנועת הנפט בצינור מיועדים לישראל, וזהו מקור הכנסה חשוב לאזרבייג'ן. גם כאן, היה זה אלייב שלא היסס לדבר על כך בגלוי, וראש הממשלה חזר על כך.

עד לביקור היה צריך ללקט את הפרסומים הזרים כדי לאמוד את היקף מכירות הנשק מישראל. כעת, בעקבות דברי הנשיא אלייב, אין עוד צורך בכך. מדובר בחוזים ארוכי טווח המתפרסים על פני כמה שנים. מכיוון שמשרד הביטחון אינו מפרסם נתונים פרטניים לפי מדינות על הייצוא הביטחוני, צריך להסתמך על פרסומים זרים שונים. אלה העריכו כי עסקאות הנשק כוללות מל"טים ומזל"טים, רחפני תקיפה, ציוד מודיעין, מערכות שליטה ובקרה, מערכות אופטיות ובקרת אש, וספינות משמר, שמטרתן להגן על החופים האזריים בים הכספי על רקע סכסוכי דיג עם איראן.

והיד עוד נטויה. במהלך ביקורו דן נתניהו ככל הנראה עם מארחיו גם באפשרות שאזרבייג'ן תרכוש מישראל את "כיפת ברזל", מערכת ההגנה מפני רקטות לטווח קצר מתוצרת רפאל. בתשובה לשאלתי, סירב ראש הממשלה להתייחס לנושא. ישראל עושה מאמצים רבים למכור את המערכת למדינות אחדות בעולם. בעבר היו פרסומים כי התנהל מו"מ עם פולין, הודו וקוריאה הדרומית, אך לפי שעה לא נראה כי חלה התקדמות של ממש במגעים אלה. גם סינגפור נחשבת למועמדת לרכישת המערכת. לאחרונה, על רקע ביקור ראש ממשלתה בישראל, דיווח משרד ההגנה של סינגפור כי רכש את המכ"ם של "כיפת ברזל", מתוצרת חברת אלתא של התעשייה האווירית.

אזרבייג'ן, כך לפי מקורות במשרד ההגנה שלה, שוקלת לרכוש את המערכת כדי להגן על אזורי הגבול שלה מול איראן ובמיוחד בנגורנו־קרבאך. לפי פרסום בעלון המידע הצרפתי, רפאל מעוניינת למכור לאזרבייג'ן לפחות חמש סוללות עם כמה מאות טילים מיירטים - עסקה שמוערכת ב־400 מיליון דולר.

תחנת איסוף

הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים עוד יותר סמויים מן העין ומתפרסמים בעיקר בחו"ל. לפי אותם פרסומים, כל ראשי המוסד מאז תחילת שנות ה־90 - שבתי שביט, דני יתום, אפרים הלוי, מאיר דגן, תמיר פרדו וכיום יוסי כהן - ביקרו באזרבייג'ן ונפגשים עם עמיתיהם מ־MTN, שירות המודיעין האזרי.

דגן, שהיה מטייל נלהב במרכז אסיה עוד לפני שמונה לתפקיד ראש המוסד וגם שחקן שחמט חובב, סיפר בעבר על ביקורו בבאקו. כששמעו מארחיו על תחביבו - כחלק מהמסורת הסובייטית המשחק מפותח במדינה - הם לקחו אותו לסיור במועדון שחמט מקומי וארגנו לו משחק סימולטני מול ילדים בני 01. דגן הפסיד לכולם.

לפני שבועיים פרסם עלון החדשות הצרפתי "אינטליג'נס און ליין" כי אזרבייג'ן משמשת מעין "מוקד" אזורי לאיסוף המודיעיני ולמעקב אחר איראן. לפי הידיעה, המוסד ואמ"ן עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם MTN נגד איראן. עוד צוין בידיעה כי "למודיעין הישראלי יש אפילו תחנות יירוט והאזנה" במדינה.

בעבר פורסם כי בין שתי המדינות הושגה הסכמה כי מטוסי קרב ישראליים יוכלו להשתמש בשדה תעופה צבאי באזרבייג'ן אם תחליט ישראל לתקוף את אתרי הגרעין של איראן. באוגוסט 2014, כשנה לפני שנחתם הסכם הגרעין עם המעצמות שישראל התנגדה לו, פרסמו משמרות המהפכה של איראן הודעה שבה נטען כי יחידות ההגנה האוויריות שלה הפילו מטוס ללא טייס (מל"ט) של ישראל, שטס למטרות צילום ואיסוף מודיעין מהמפעל להעשרת אורניום בנתנז.

[email protected][email protected]