מאיה זילברבך נושאת בגאון את תואר הסטודנטית המבוגרת ביותר בארץ. בכל פתיחת שנת לימו¬דים אקדמית מיד מגיעים אליה כלי התקשורת לחזות בפלא. סטודנטית לפילוסופיה בת 90.



"אני הסטודנטית המבוגרת ביותר בארץ זה שלוש שנים", מתגאה זילברבך. "אני אומרת 'רואו' לעצמי. אני לומדת פי-לוסופיה. עשיתי הפסקה קטנה לתכנון מסיבת יום ההולדת ה־90 שלי, כי זו הייתה מסיבה גדולה. כולם שאלו אותי למה דווקא בגיל 90, ולא בגיל 100? אבל החשש שלי היה שלא אהיה צלולה״.

לעניין ההשכלה הגבוהה התפנתה זילברבך רק בגיל 40, אז עבדה כתופרת. עד אז הייתה עסוקה בהישרדות כלכלית ו״בחיים עצמם״, כמו שהיא אומרת בחיוך. ״רק בגיל 56 התחלתי תואר ראשון, ומאז אני לא מפסיקה. כל החיים אני לומדת. אבי היה רופא ותמיד בזמנו החופשי רכן מעל ספרות רפואית, ולכן זה משהו שתמיד רציתי לעשות. בזכותו. אני אוהבת להרחיב אופקים, וכל דבר מעניין אותי".
 

רשימת הישגיה האקדמיים של זילברבך מרשימה. תואר ראשון במוזיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני בבר אילן (״עם תזה שעבדתי עליה חמש שנים באוניברסיטאות בחו״ל, כדי לאסוף חומר, כי לא היו מחשבים״). את התואר השני סיימה בגיל 73. ״שתיים מחברותי הגיעו לתואר ד״ר, אז לא הרגשתי מיוחדת״, היא מספרת.
 
״ואז עשיתי הפסקה״, היא ממשיכה, ״כדי לנגן בפסנתר ולקרוא ולחיות חיים רגילים. ואז נמשכתי לתחום התקשורת. הלכתי לבית ספר ערב כדי ללמוד קורס בתקשורת ועיתונאות. זה מצא חן בעיני. הלכתי לאוניברסיטת תל אביב כדי ללמוד תקשורת, אבל הייתה אליהם נהירה, העלו את רף הציונים, ואני, באמצע  שנות ה־70 לחיי, לא התקבלתי. ביקשו לפנות את מקומי לצעירים. נפגעתי, אבל הלכתי לאוניברסיטה הפתוחה ולמדתי תקשורת ומדעי המדינה״. 

מה הלאה?
 ״ניסיתי ללמוד מתמטיקה, לאחרונה, אבל זה קשה מדי והראש לא קלט. לאחרונה למדתי פילוסופיה ועכשיו נרשמתי לסמסטר הסתיו לפסיכולוגיה, כי יהיה לי יותר קל. אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה של הזקנה. יש לי מה לתרום״.
 
זילברבך היא ההוכחה לכך שלעולם לא מאוחר. ״אם לא משתמשים במוח, מאבדים את זה״, היא אומרת. ״זה הדבר הכי חשוב - להפעיל את המוח. אני מרגישה בת פחות מ־70. ממש לא בת 90. הלימודים עושים לי פרפרים בבטן. הם מרגשים אותי״.

מפגש בין־דורי

זילברבך היא כבר לא יחידה במינה. נראה שהחזרה לספסל הלימודים לאחר הפנסיה הפכה לעניין שבשגרה, עד שאפילו התאחדות הסטודנטים נדרשת לשנות את פניה וליזום פרויקטים שישלבו את הסטודנטים החדשים.
 
״המפגש הבין־דורי באקדמיה הוא מרגש ביותר״, אומר יו״ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות גלעד ארדיטי, ״אין ספק שציבור הסטודנטים רק מרוויח מהשתלבותם בקמפוס של אנשים עם יותר ניסיון חיים. אנחנו רואים יותר ויותר מבני הגיל השלישי באקדמיה, וזה מוביל להיענות רבה יותר לפרויקטים, כמו המקהלה הבין־דורית של התא־ חדות הסטודנטים, או פרויקט 'כאן גרים', שבו סטודנטים ואזרחים ותיקים גרים יחד בשותפות, וגם פרויקטים של חו־ נכות, אמנות, מחשבים ועוד. כל אלו מכילים צעירים ואזרחים ותיקים, הפועלים יחד כחלק מחברה אחת מגוונת״.

 
לחסוך ללימודים: נעמה ציגלר קונפינו, מנהלת אזור חיפה של בנק הפועלים 
 
 
 בשנים האחרונות רואים יותר ויותר מבני הגיל השלישי, שחוזרים או מגיעים לראשונה לאקדמיה. הצרכים שלהם משתנים בהתאם להיקף הלימודים וההתחייבויות הכספיות. יש שמצטרפים למסלול לימודים מלא, כולל כל ההתחייבויות הלימודיות, וגם היקף המימון הנדרש הוא בהתאם. יש שמסתפקים בלימודים חלקיים, או במסלולים חוץ־אקדמיים, ואז ההתחייבות היא, בדרך כלל, על בסיס עלות של כל קורס.
 
האתגר מתחיל עוד לפני שחושבים על לימודים. כידוע, אחת התוצאות המיידיות של פרישה לפנסיה הנהירידה ברמת ההכנסות. אם תשמרו על אותה רמת חיים שהייתה לכם לפני הפרישה, הרי שהחל מחודש הפרישה יהיה פער שלילי בין ההוצאות להכנסות, שיצטבר בחשבון הבנק כאוברדראפט. לכן, לפני שחושבים על חזרה לאקדמיה, יש להתאים את רמת ההוצאות החודשית לרמת ההכנסה החדשה.

בכל מקרה, מומלץ לא לממן פערים תזרימיים שנוצרים, כולל כאלה שעלולים להיגרם בעקבות מימון לימודים, באמצעות כספי פיצויים שקיבלתם במועד הפרישה. הדרך הנכונה יותר היא לחסוך למט־
רות הלימודים, כפי שנהגתם בגיל צעיר יותר, אולי אף תוך ויתור על הוצאות מסוימות שלהן הורגלתם בשנים קודמות.

אם אתם יכולים להתמודד עם מחויבויות בתחום הלימודי, ויש לברך אתכם על כך, אין סיבה שלא תוכלו להתמודד עם מחויבויות פיננסיות שנגזרות מכך. בהצלחה בלימודים.