ליאור הרגיל מרים כוסית לחיי המרדי גרא, הנחגג היום ברחבי העולם, ונזכר במצעד התחפושות של סידני ובקרניבלים אחרים שבהם נשפך אלכוהול כמים
ליאור הרגילמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
ליאור הרגיל מרים כוסית לחיי המרדי גרא, הנחגג היום ברחבי העולם, ונזכר במצעד התחפושות של סידני ובקרנבלים אחרים שבהם נשפך אלכוהול כמים
היה זה יום מהביל וחם של סוף פברואר קייצי בסידני 1991. כאשר צלצל הטלפון הרמתי את השפופרת (מין דבר כבד שמחובר בכבל קפיצי מסולסל לכלי עם חוגה שאינו רק פריט רטרו משוק הפשפשים).
"הלו טיפשוני, זו לוכז'יניה", היא אמרה במבטא ברזילאי כבד שלא באמת הצריך ממנה להציג את עצמה. "זוכר את הסיפורים שלי על הקרנבל של סלבדור? אז השבוע יש מרדי גרא. זה לא הדבר האמיתי, אבל זה הכי קרוב שיש".
הדבר האמיתי. קרנבל בברזיל (צילום: שאטרסטוק) הדבר האמיתי. קרנבל בברזיל (צילום: שאטרסטוק)
אחרי ששותף לדירה, לימים העורך דין של המנזר, עזב, עברתי אני כשותף לדירה של השכנה ממול: לוכז'יניה המטורללת, בעלת הלב הגדול, נולדה בסלבדור באהייה, עבדה כמורה לספרות בסאו פאולו ובסידני אוסטרליה הפכה למנקה תוך שהיא עושה מאמצים שוברי שיניים להשתלט על השפה האנגלית-אוסטרלית. למי שצרך כמוני הרבה ספרות דרום-אמריקנית והוקסם מהנוכחות הקז'ואלית של מיסטיקה בחיי היומיום, היה זה מפגש מרתק עם דמות בשר ודם שכאילו נלקחה מדפי הספרים.עולמה היה מלא באלים מיטיבים הדורשים ריצוי מתמיד ובשדים ממזרים שמנסים להזיק בכל צעד ושעל של החיים.
גם המטבח שלנו נראה בהתאם, והכיל שיקויים,עשבים ומיני אבקות משונות. לוכז'יניה ניסתה תמיד לרפא אותי מדברים דמיוניים - לך תשכנע אותה שהשיעול שלי נובע ממקטרות מלאות טוב (ללא טבק) באדיבות חברי הניו-זילנדים בעבודה ולא משחפת קטלנית שפשתה בגופי. השותפות שלנו פורקה מוקדם מהצפוי – עקב רומן קצרצר עם חברתה מריה ובן זוג מקורנן בשם פאביו שחיפש אחרי ולא כדי להרעיף עלי אהבה – אבל נשארנו בקשר וכך הגיעה ההזמנה למרדי גרא. כמובן שהלכתי.
היום המרדי גרא של סידני הוא פסטיבל מיינסטרימי הנמשך כמעט חודש ומביא לסידני מאות אלפי תיירים, רבים מהם מקהילת הלהט"ב אבל לא רק. הפסטיבל כולל אירועי תרבות ומסיבות של הקהילה, ואלו מגיעות לשיא במצעד תחפושות, אבל לא תמיד היה זה כך. בתחילת דרכו היה המצעד בעצם הפגנה פוליטית למען זכויות הלהט"בים ולווה במאסרים ובאלימות. רק בשנות השמונים, במקביל לשינויי חוקים ואווירה ציבורית תומכת יותר, החל המצעד להיראות יותר כמו הקרנבל הססגוני של ימינו. המצעד של 91' היה אחד מהראשונים שכבר קיבלו חסות ממלכתית ושולבו בפסטיבל תרבותי כולל.
בפסטיבל של 92' כבר גרתי באזור שנחשב לאזור מובהק של הקהילה, לא רחוק מרחוב אוקספורד שלאורכו מתרחש המצעד. באותה תקופה שימש ביתי כמקום חנייה למכרים ישראלים, ורגע לפני שזוגתי דאז שמה לזה סוף עוד הספקתי להכיר את המרדי גרא לכמה תיירים משלנו, כולל גירוש דיבוק הומופובי לאחד מהם (היום זמר היפ הופ מפורסם ובעל בר נהדר שאליו עוד נגיע בסיפורים אחרים).
ב-93' כבר הפכתי מעורה יותר בתרבות ובפוליטיקה האוסטרלית, ואז גיליתי שלא הכל ורוד ויש עדיין התנגדות עזה למצעד בקרב הימין הנוצרי. את המאבק במצעד (ובכלל כנגד שיוויון זכויות לקהילה) הוליך ומוליך עד היום הרברנד (כומר) פרד נייל. באותה שנה נפתחו ארובות השמיים כשבוע לפני המצעד, וכמו שקורה לפעמים בסדיני פשוט שכחו להסגר. האוירה בשכונה היתה מדוכדכת ומודאגת (עד כמה שזה אפשרי כשכולם על אלכוהול וסמים כל הזמן) וכולם תהו אם המצעד אכן עתיד להתקיים. פרד נייל מיהר לקפות על העגלה, ולא זו של אנשי הכפר בבגדי עור, והכריז שיד אלוהים במעל. אלא ששעתיים לפני התהלוכה התבהרו השמיים והשמש הפציעה, רק כדי להיעלם שוב מיד לאחר התהלוכה. במהדורת החדשות של ערוץ 9 לא העז פרד נייל להראות את פניו, אבל אחד מהמארגנים הגיע והצהיר שאלוהים כנראה עליז.
אלוהים כנראה עליז (צילום: אתר המרדי גרא של סידני) אלוהים כנראה עליז (צילום: אתר המרדי גרא של סידני)
לממסד הנוצרי היה תמיד יחס אמביוולנטי לקרנבל. הנצרות המוקדמת ידעה להכיל ולאמץ לחיקה מנהגים פגאנים וכך לגרום למאמינים נוספים להצטרף לשורותיה. הקרנבל הוא אחד מאותם מנהגים, וכך הפכה חינגת הוללות עתיקה לחג נוצרי למהדרין שמציין פרידה מהנאות הבשרים לקראת הלנט, תענית בת ארבעים יום החלה לפני חג הפסחא. ביום שלישי השמן, הלא הוא המרדי גרא, הוללים וסובאים עד בלי די כחלק מחגיגות הפרידה מבשר. ברחבי העולם לובש הקרנבל צורות שונות – אחד מיקירי מועצת חכמי השתייה נמצא כרגע במלחמת התפוזים של איבראה-פיימונטה והלוואי ויחדש לי את מלאי גראפה רבל קיון הנפלאה – אבל רבות מהן קשורות למסורות המסיכות וההתחפשות. ראוי לציין שגם היהדות לא נמלטה מאימוץ טקסים זרים, ולא בכדי פורים סיפח לעצמו את המנהג.
כאשר לוכז'יניה היתה נכנסת להלך רוח של געגועים למולדתה היא היתה מפליגה בסיפורים על הקרנבל בסלבדור. דבר מסיפוריה לא הפגין רוח נוצרית חסודה, ואלה כללו בעיקר אלכוהול, זימה, אוכל, ריקודים ועוד אלכוהול (קשאסה ובירה בעיקר). מתאים לאומה הברזילאית ליצור וריאציה פרועה כזו לקרנבל. למרות שרובם קיבלו עליהם את הנצרות הקתולית, הרי שבעבור רבים מהם השילוש הקדוש אינו סותר מנחות לאחד מהאורישה המקומיים (המצחיק הוא שלעתים הם מכונים גם סנטו). ז'ורז' אמאדו, יקיר בניה של האומה הנהנתנית, היטיב לתאר את באהייה סלבדור על התאוותנות שבה לצד קשיי היומיום. לפניכם, עם מעט קיצורים הכרחיים, הקטע המתאר את מותו של בעלה הראשון של דונה פלור:
"ואדיניו, בעלה הראשון של דונה פלור, מת ביום א' אחד של קרנבל,בבוקר, בשעה שריקד וקיפץ בתחפושת של באיאנית בקרב להקת חוגגים......הם הגיעו לשם מאחד הבארים שברחוב קאבסה, מקום שהוויסקי נשפך כמים על חשבון אחד מויזס אלוויס.....ואדיניו הצטרף לסמבה בהתלהבותו המיוחדת, שאפיינה את כל עיסוקיו, להוציא מכלל זה את העבודה.הוא הסתחרר בלב הקבוצה, רקע ברגליו לפני המולאטית, פיזז לקראתה וטפח בבטנו על בטנה, והנה לפתע השמיע מעין נחירה עמומה, התנודד, נטה על צידו וצנח לארץ, פולט ריר צהוב מבין שפתיו, שעווית המוות לא הצליחה למחוק מעליהן את החיוך שבע הרצון של ההולל המושבע.חבריו חשבו שהאשמה בקשאסה ולא בוויסקי של בעל המטעים, ארבע או חמש כוסיות ויסקי לא יכריעו שתיין ברמתו של ואדיניו, אולם כל הקשאסה שהצטברה מיום אתמול בצהריים שעה שפתחו רשמית את הקרנבל בבאר"טריונפו" בכיכר העיר, הלמה בו כולה בבת אחת והפילה עליו תרדמה עמוקה. אבל למולאטית הענקית לא היו אשליות.......'אלוהים אדירים,הוא מת!'". (דונה פלור ושני בעליה, בתרגום מרים טבעון, זמורה ביתן).
