ליאור הרגיל נזכר בארוחת הכריסמס הראשונה שלו, בחברת אירי קתולי בעל חיבה יתרה לטיפה המרה וארבע בנותיו היפות והסוערות, ונותן מתכון לגרייבי
לסידני אוסטרליה הגעתי בשנת 90'. קצת עבדתי, בעיקר חגגתי ואז התאהבתי בקארה. בשנת 91' עברנו לגור יחד וכחלק ממחויבויות הזוגיות קיבלתי גם את משפחתה. סבא הנרי הגיע כנער מאולסטר שצפון אירלנד. בעבודה קשה ובעקשנות רבה הצליח הקתולי החסכן הזה (מאוד חסכן. טוב נו, קמצן) להקים מערבית לסידני חוות פרות חליבה מצליחה. לצערו של הנרי הוא ואגנס אשתו הביאו ארבע בנות בלבד, שהמשותף לכולן היה אישיו קטן עם גברים: אגתה, הצעירה והאמנית הכושלת, כבר התגרשה שלוש פעמים; דיארדרה, הג׳ינג׳ית העסיסית והיפה, התגרשה פעמיים והתאלמנה פעמיים (רובם היו אמידים כך שהיא התעשרה למדי); מייגן, אמה הנוירוטית של קארה, התגרשה פעם אחת ואב ילדיה פשוט עזב יום אחד, לקח מזוודה ואיש לא שמע ממנו יותר; ג׳ואן הבכורה הצליחה יותר - נישואיה השניים נמשכו כארבעים שנות אושר (אך ללא ילדים) עד שפיליפ נפח את נשמתו. נישואיה הראשונים כבר סיפקו יותר עסיס - בגיל 17 התאהבה בבחור מהעיירה הסמוכה וביודעה שהנרי לא יאשר פרוטסטנטי במשפחה ברחה ונישאה. רק שנים לאחר גירושיה הצליחה המשפחה לאחות את הקרע בין השניים. בסוף 91' הוזמנתי לארוחת כריסמס צהריים שנערכה, כמו תמיד, בביתה המדהים של דיארדרה, עם נוף מפרצים וחום קיץ שרק סידני יכולה לספק. מכיוון שקארה השתחצנה בכישורי הבישול שלי נפל בחלקי להכין את הצלי ואת הגרייבי (ראו מתכון). בשלב התנור הרשיתי לעצמי לעבור לוראנדה לאיזו בירה או שתיים, התיישבתי ליד הנרי ושלפתי טוהי׳ס לשנינו. הזמן עבר בנעימים עם עוד ארבעה סיבובי בירות. בשלב הזה קיבלתי בעיטה אדירה מכיוון קארה ובמבט זועם סימנה לי זו להפסיק לעודד את הזקן, אבל פנדורה כבר נפרצה והנרי הסתבר כבעל חיבה יתרה לאלכוהול. ברגע בו חזר קורן מן הסלון, והפעם עם סינגל מאלט מהאוסף המרשים, החליטה ג׳ואן לשים לעניין סוף וכך התפתח דיון, בעצם ריב סוער, שבשיאו קרא לעברה הנרי ״שתקי, זונה פרוטסטנטית!״. בשלב זה פרשתי למטבח, כדי לגלות שהקדחתי מעט את התבשיל ושלאיש לא אכפת: ג׳ואן עם עיניים נפוחות ואיפור מרוח; מייגן עם כוס השרי וסיגריה נצחית לפותה בידיים רועדות (אז בתמימותי חשבתי שזו התרגשות ,עוד לא הכרתי את רעידות האלכוהול); דיארדרה מנסה לשחק את תפקיד המארחת ולא בהצלחה מרובה; הנרי נראה כמו אחרי מסע, מסמורטט וסמוק מאד; ואגתה עם עיניים אדומות מכמויות הריפרים (ג׳וינטים) שעישנה בסתר מחוץ למטבח. תקופה ארוכה לאחר הארוחה היינו מגיעים לבקר את הזקן בחווה, ובעוד קארה עוסקת בסידורים למענו היינו שנינו מתנדנדים על הכיסאות עם בירה ומתענגים על צבעי השקיעה בהרים הכחולים. ניתן לומר שאפילו התקרבנו. יום אחד הרשיתי לעצמי להזכיר את הצהריים ההוא ושאלתי את הנרי למה הוא עדיין אובססיבי על תקרית בת יותר מארבעים שנה. אחרי הכל לידו יושב בן זוגה של נכדתו האהובה שהוא בן לעם היהודי. הנרי השתופף אלי ובמבט הבירות האופייני לו, מבט ממזרי אך קשוח, אמר לי: ״Jews I don't mind".
מתכון לגרייבי
גרייבי הוא רוטב שמנצל את נוזלי האפייה של מיני צלי, מקבל תיבול מינימלי ומוסמך בעזרת עמילנים וחמאה. הבעייה שכדי לקבל רוטב עשיר בטעם צריכים כמות גדולה של צלי מסוגים שונים (וכריסמס מאפשר זאת). הדרך השנייה היא להכין מראש כמות הגונה, לחלק לשקיות ולהקפיא. מבקשים מן הקצב עצמות, של בקר ושל עופות, ומניחים בתבנית יחד עם בצלים, גזרים, תפוחי אדמה, ראש שום ושאר ירקות שורש שאוהבים. מכניסים לתנור בחום של 180 וצולים למשך שעה וחצי-שעתיים. אם הירקות מראים סימני שריפה, מוציאים אותם ושומרים בצד. כשהעצמות שחומות מוציאים אותן מהתבנית בעזרת מלקחיים ומעבירים אותן לסיר גדול מספיק. נפטרים מהשומן שבתבנית ויוצקים לתוכה בזהירות כליטר מים קרים בכדי לשחרר מוצקים שנדבקו לתחתית (מגרדים אותם בעזרת כף עץ). מעבירים את המיצים לסיר ומבשלים כחצי שעה יחד עם הירקות. מסננים את הרוטב שהתקבל. ברוב המתכונים הקלאסיים משתמשים ברביכת קמח כדי להסמיך את הגרייבי אבל אני מעדיף לעבד חלק מן השורשים והנוזל במעבד מזון עד להסמכה הרצויה, לאחר הסינון. בשלב הזה מתבלים במלח ובפלפל, ואם מגישים ישר (ולא מקפיאים) מוסיפים כמה קוביות חמאה קרה לרוטב החם וטורפים במהירות כדי לתת תוספת טעם וברק. אם רוצים ממש להשקיע ולקבל גרייבי משופר משתמשים בציר בקר או ביין אדום במקום מים (גם יחס של 50/50 עובד נהדר).