הו יוון אהובתי, ההיית או שתיתי המון?

ליאור ששון מבלה ערב בטברנה (כבר בפיסקה הראשונה תבינו מה קורה לשיכורים מועדים בהשפעת אוזו) מתמסר לתרבות האכילה היוונית ומתעצבן על זו הישראלית

אנחנו בוחרים במקום בגלל המוזיקה. היא מתנגנת בעצלתיים מרמקולים התלויים על חלונות הבתים בסימטה. מין רמבטיקו איטי ומהוסס, בטח על אהבה שעזבה או איזה עצב קדום. השולחנות הלבנים מכוסים במפות אדומות. ריחות של כבש בגריל מגיעים מהטבח. זו הטברנה של פאבלוס. "אנחנו כאן מאז 1985" כתוב בטוש בכניסה למקום. אני חושב לעצמי כמה מעט דברים אני מכיר שקיימים מאז, חוץ אולי מזכרונות, והאישה היפה מולי, שיום אחר כך אבקש ממנה להיות אשתי.הטברנה היא של פבלוס, אבל הוא כבר זקן ושיכור ומריח מטבק וחוסר שינה. בתחילת הערב הוא עוד יושב בפינה של המקום, מוריד בירה אחרי בירה, מעשן סיגריה בסיגריה ומסתכל על באי המקום. הוא לא עושה את זה כי הוא דואג לפנסיה שלו, בשביל זה יש את הבן שלו קוסטס שמנהל את העסק. הוא עושה את זה כי הוא מחפש אנשים שהוא מכיר, או לפחות כאלה שמעוניינים להתחיל שיחה. באותו זמן קוסטס מתרוצץ. הוא בן 35 או 40. קשה לומר. הוא איבד את רוב השיער שלו ואת המעט שנשאר הוא מעמיד עם ג'ל קשוח בגאווה. הוא קצת שזוף וקצת שמנמן, אבל גם מה זה משנה בכלל. יש לו עיניים טובות וחיוך טוב, ואנחנו מדברים הרבה. קצת יוונית רצוצה, קצת אנגלית והוא מסביר לנו על האוכל, עושה כמה תנועות בידיים וילד בן 16 ניגש לשולחן עם בקבוק מים, סלסלת לחם ואנגלית מושלמת.הערב מתחיל לאט. אחרי יומיים ביוון אתה מתרגל לקצב שלהם. קצב איטי, מהורהר, כמעט אנטי-מערבי במהות שלו. זו כנראה גם הסיבה שהם פשטו רגל. יוונים לא בנויים לקצב של המערב. מצד שני, המערב והאמונות שלו מעניינים להם את קצה הבקלאווה השמאלית. יש להם את החוקים שלהם. את החיים שלהם. הם ישנים צהריים. הם מעשנים כמו ארובות. הם מדברים בקול רם. והם יחיו הרבה אחרי כולם. אומרים שזה בגלל שמן הזית.