אוכל האלכוהול הטוב בעולם

התאילנדים אוהבים לשתות, אבל דבר אחד אחד אהוב עליהם אפילו יותר - לאכול. גיא רובננקו, שליחנו לבנגקוק, מספר על תרבות הקאפ קאם, השילוב המושלם בין השניים

יש בתאילנד מקומות שמהרגע הראשון ברור לך שהעיסוק המרכזי בהם הוא שתייה, גם אם מגישים בהם תפריט אוכל. שתייה בתאילנד היא עניין חברתי, והשותים העליזים – על פי רוב גברים - יושבים בחבורות ליד השולחנות (בכלל, התאילנדים מאמינים שכמעט כל דבר בעולם ראוי לעשות יחד. נסו לשכנע תאילנדי לישון לבד בבית, שלא לדבר על לשתות לבד).

חמוץ, חריף וממכר. סום-טאם (סלט פפאיה) לצד השולחן עומד דלי מלא בקרח - ישועתו של האדם החי באקלים טרופי – ולידו בקבוקי סודה, מים וכמובן ויסקי. אם מדובר באנשים אמידים יהיה בקבוק ויסקי מערבי בצד, אבל על פי רוב מדובר ב"ויסקי" אורז מקומי. כל משתתף מניח קוביות קרח בכוס ואז מוזג ויסקי, קצת מים ומעט סודה לסיום. בירה גם באה בחשבון, גם אותה שותים בתאילנד עם קרח, אבל המאצ'ואים מעדיפים לתת בוויסקי. על השולחן מונחות תמיד כמה צלחות של אוכל: למשל מנת "סלט" כלשהי, אולי סלט פפאיה (סום-טאם); ולצידה נתחים של עוף צלוי (קאי יאנג); איזה אגרול או קציצות דגים מטוגנות; צלחת קטנה עם ירק מוקפץ; וגם חביתה עם פרורים מטוגנים של בשר חזיר תתקבל בעין יפה. כל העניין מתנהל בעצלתיים - שותים קצת, נותנים ביס קטן באוכל ושותים עוד קצת. פעם, כשביקרתי בשוק הלילה של צ'אנג ראי, קניתי מין ערכה קטנה שבאה במגש קלקר. היו בה כמה של חתיכות נקניק מותסס; ביצי אלף שנים (שזה עניין ממש טעים למרות המראה המשונה) וקאי סאאם יאנג ( עוף בשלוש צורות, אם נתרגם מילולית, שזה שם משונה למאכל שלא מכיל עוף): בוטנים מטוגנים, ג'ינג'ר טרי חתוך לגפרורים, פלפלי צ'ילי זעירים וחריפים, ליים חתוך על קליפתו לקוביות זעירות ועלים שבתוכם אתה אמור לגלגל קצת מכל מרכיב ולטבול ברוטב חריף מתוק שמגיע בשקית פלסטיק קטנה. כל העניין הזה סוחב בירה או ויסקי סודה בצורה מדהימה.

שתייה ואכילה כתחביב לאומי

בפעם הראשונה בה הגעתי לתאילנד ברחתי ממנה תוך זמן קצר. הגעתי באפריל, חודש חם כל כך עד שאפילו זבובים שוכבים מעולפים ברחובות. כעבור שנה הגעתי להודו. שלושה שבועות לאחר מכן, עם קלקול קיבה מהגהנום וסלידה מהטינופת ברחובות ובצלחות (יסלחו לי אוהבי הודו. שיבושם לכם) ברחתי לבנגקוק, ואז התרחש הקסם. האוכל התאילנדי היה לי טעים גם קודם לכן, אבל במהלך שישה חודשי מסע בתאילנד התאהבתי עד כלות – במטבח, בתרבות ובאנשים - ואכלתי שכמי שהוכה ברעב תמידי. חזרתי משם שזוף, שמן בעשרה קילו ועם תאווה חסרת מעצורים לאוכל תאילנדי.

סוחב אלכוהול. סלט חמוץ חריף (יאם) של נקניקיות חזיר, בוטנים וליים מה שעוד קרה לי אז בתאילנד זה שחזרתי לשתות אחרי תקופה ארוכה, יחסית, של יובש. בהודו צורת ההתמסטלות הרווחת היא לא אלכוהול. יש בירה סבירה, אבל יותר קשה להשיג אותה מאשר חומרים משני תודעה אחרים. בתאילנד, לעומת זאת, כולם שותים וצריכת חומרים משני תודעה, גם אם קל יחסית להשיג אותם, מטילה עליך אימה מתמדת. כשאני אומר כולם שותים אני מתכוון לכולם. התאילנדים אוהבים לשתות והרבה (אגב, לא מומלץ להיכנס איתם לתחרויות שתייה. הם לא רואים בעיניים וילכו עד הסוף). בתאילנד יש אחלה בירה, "ויסקי" אורז שברא השטן ואם אתם בכפרים יש גם לאו קו – תזקיק אורז מרושע שעושה את ההנגאובר האיום ביותר שידוע למין האנושי. התאילנדים, כאמור, אוהבים לשתות, אבל דבר אחד אהוב עליהם אף יותר – לאכול. מדובר במדינה עם אובססיה קיצונית לאוכל. תאילנדים יכולים לבלות שעות בדיבורים על אוכל – בהעלאת זיכרונות על מה אכלו, בדיון על האוכל המונח על השולחן ובהתנצחות לגבי מה יאכלו. לכל תאילנדי יש דעות מוצקות לגבי אוכל (הראשונה שבהם אומרת – "האוכל התאי הוא הכי טוב בעולם" – סברה שאני נוטה להסכים אתה). חלוקת המנות במטבח התאילנדי שונה מהחלוקה המערבית המוכרת. יש מרקים ויש תבשילים; יש מנות שנקראות על שם הטעם שלהן (יאם – חמוץ חריף) שאנחנו רואים בתור סלטים אבל הם מסתכלים עליהן אחרת; יש נודלס עם מרק ונודלס עם מרק "יבש"; מאכלים מטוגנים; מאכלים צלויים ועוד ועוד. לא כאן המקום להסביר את נבכי המטבח המופלא הזה. אבל בתוך החלוקה הזו יש עוד קטגוריה שנקראת קאפ קאם. מדובר בקבוצה גדולה של מאכלים שנהוג לאכול אותם ליד האלכוהול. הם מגיעים מרוב הקטגוריות של המטבח התאילנדי. תוכלו למצוא שם מנות מוקפצות, מרקים חריפים, חתיכות בשר צלויות או פירות ים מטוגנים. קאפ קאם יכול להיות פשוט – צלוחית עם בוטנים מטוגנים, כמה פלפלי צ'ילי ואולי איזו חתיכת בשר מיובש - ויכול להיות מורכב ממנות רבות.

נקניקיות חזיר מותססות לפעמים אותו מאכל משתנה קצת כשהוא חלק מתפריט הקאפ קאם. למשל מנות שאוכלים באופן מסורתי עם אורז בצד, כמו טום יאם, המרק החמוץ-חריף הנפוץ והמוכר. אבל כשמזמינים טום יאם כחלק משולחן הקאפ קאם לא אוכלים אותו בליווי אורז, אלא מכרסמים שרימפס קטן או חתיכת ירק מהמרק, או שותים כף מהציר. סלט פפאיה (סום טאם), שמקורו בכלל בלאוס, הוא אחד ממאכלי הקאפ קאם האהובים ביותר. ביום-יום אוכלים אותו לצד עוף צלוי ואת שניהם מגלגלים לפה עם כדורים של אורז דביק. כשהוא חלק משולחן הקאפ קאם האורז נעלם לרוב. אבל גם לכלל יש יוצאים מהכלל ואף אחד לא יכעס עליכם אם תתעקשו לאכול אורז ליד הוויסקי. אגב, השילוב של הרבה אלכוהול עם מזג אוויר חם שגורר הזעה ואובדן נוזלים הוא מתכון בטוח להנגאובר מפואר. ראו הוזהרתם.