זיו לנצ'נר, חמוש בסכין ומזלג, יוצא לשטח לתקוף כל בופה מאתגר בגזרת הבראנצ'ים. והפעם: בראנץ' ב'דא דא ודא'…
קשה – מה קשה, אי-אפשר לחשוב על מקום מתבקש יותר לבראנץ' בתל-אביב מ'דא דא ודא'. כאילו, דא? הקפה-בראסרי הזה, שהוא קצת צרפתי וטיפה ניו יורקי ונו-רא תל-אביבי, עוטף את הרצל מכאן, רוטשילד משם והרחבה המענגת שביניהם לבין נווה-צדק. כך שבנתוני פתיחה אין עליו. והוא יודע את זה. התחרות על כיסא בשבת מתחילה מוקדם. אם לא הזמנת ממש-ממש מראש, תצטרך להתמודד עם הבייקון שלך בשעה שסטלנים עירוניים מתהפכים על משכבם וסאחים מקצועיים מורידים קורנפלקס. אבל הכל בסדר. אף אחד לא מגיע למשבצת הזאת כדי להתלונן.
מנות הבוקר והבוהריים של דא דא ודא (להלן דד"ו, התעייפתי) הן כל מיני ביצים מפונפנות עם אפיל זר, אבל למי יש כח ב-10:30 ללונדונית עם תבשיל שעועית וכל החבילה ולמי יש סבלנות למילאנזית על פולנטה רכה ופטריות מוקפצות. אז נבחרו בנדיקט קלאסי (59 ₪) וסלמון רושטי (62 ₪). יפות, המנות. מפתות במבט, גם אם הטעם לא תמיד עומד בסטנדרט הגבוה של המראה. נדיבות, המנות, בעיקר בתוספות היקרות, גם אם יכלו להכיל, במחיריהן, משקה קל ומשקה חם. והן לא.
מוצלח יותר היה הסלמון רושטי. גרבלקס משמח לבב אנוש, לביבת תפוחי אדמה מקסימה וטעימה ושמנת שהיתה יותר גבינת-שמנת, שירתו יפה את הביצים. גם זו לא מנה שטרם נאכלה, אבל היא אלגנטית ועדינה ובראנצ'ית לעילא. אלכוהול עדין שוחה בטבעיות בארוחה כזאת. מרטיני ביטר (32) על קרח וסודה הועדף על פני קוקטיילי הבוקר (מימוזה, אפרול שפריץ, עראק שקדים וכאלה) המוצעים ב-25 שקל. הוא נלגם בשלווה, השקיף מסביב ואמר לעצמו: לא נורא. בכל זאת נחמד בדד"ו. היה שווה לצאת מהבקבוק בשבת בבוקר.
דא דא ודא. שדרות רוטשילד 7, תל-אביב