עוד בפולין ליקקנו דבש

אבירם כץ, הידוע כ"אבירם הנגאובר" בפולין, מסביר מה זה קרופניק פולני ואיפה מוצאים את הגרסה הישראלית

הגעתי לפולין די במקרה. טיסה ספונטנית בחסות משרד החקלאות הפולני שמבקש לעורר מודעות לחומרי הגלם הפולניים. בגלל המשבר ביחסים עם רוסיה, שהייתה שוק ייצוא גדול מאוד עבור פולין, המשק נמצא בבעיה ומחפש שווקים חדשים להיפתח אליהם. איך אני קשור לזה? גם לי אין מושג, אבל איך אפשר לסרב לטוס למקום שבו יש טמפרטורה של 13 מעלות בשלהי אוגוסט? אריה רוזן, האחראי על קידום התרבות הפולנית בישראל, שהתגלה כאיש נהדר, הבטיח שלא יאכלו לנו את הראש יותר מדי. כשדיברו על "חומר גלם פולני מקומי" הייתי בטוח שייקחו אותנו ליער של זוברובקה, או למטע של תפוחי אדמה צעירים שעתידים להפוך לוודקה משובחה.

אבירם בתור כוורן היפסטר פולני בפועל טיילנו בחוות קרפיונים ענקיות, כוורות דבורים, דיר חזירים ומטעי תפוחים. טיול רציני למדי, עם עיתונאי חקלאות מהעולם, שמתעניינים בעיקר בהיבט הפיננסי. כל הזמן שאלות, ומספרים שנזרקים לאוויר. בסוף קניתי בקבוק וודקה קטן באחת העצירות בתחנת דלק, ומאותו רגע הפך הטיול למסע סוריאליסטי הזוי ומרתק. היו לא מעט גילויים מסקרנים בטיול הקצר הזה. ורשה, למשל, התגלתה כעיר תוססת ומלאת חיים עם סצינה קולינרית אלטרנטיבית מהממת וחיי לילה נהדרים וזולים בצורה שגורמת לך לחשוב שאולי, רק אולי, מישהו כאן בישראל מזיין אותנו חזק חזק. גילוי מרעיש נוסף היה פירוש שם משפחתי. "אתה יודע מה זה כץ בפולנית?" שאלו המארחים יום אחד, אחרי שקצת הכירו אותי. אני, שתמיד הייתי בטוח ש"כץ" זה "חתול" (מסתבר שזו הגייה אחרת לחתול), גיליתי ש"כץ" בפולנית פירושו "האנגאובר". זה בהחלט מסביר כמה דברים וזו גם הייתה סיבה נהדרת לחגוג את היום האחרון של הלו"ז הרשמי שלנו במרתון שתייה וטעימה של כל הוודקות/סליבוביץ'/תזקיקים-שלא-הכרתי שהיו במסעדה. החלטתי לבדוק כמה מתרופות ההאנגאובר, או "היום שאחרי", כמו שהפולנים קוראים לזה בנימוס. מרק מלחם מותסס שנקרא Zurec הוא 'תרופה' שכזו, שהתגלתה כלא רעה בכלל, ויש גם מיץ של כרוב חמוץ שטוענים שאין דבר טוב ממנו ליום שאחרי (ויש אפילו מותג כזה שנקרא 'כצוש'!). אבל זה עניין לכתבה אחרת, והלא היום אנחנו ברוח החג, אז נדבר על דבש. היה לנו ביקור מאוד משעשע ומעניין בכוורות דבורים (מי שלא טעם דבש מלכות היישר מהכוורת לא טעם צוף מלאכים בחייו) ומסתבר שלדבש יש מקום של כבוד בקולינריה הפולנית. הכוורן שאירח אותנו סיפר על שני חברים פעילים באיגוד הכוורנים הפולני, שכבר חצו את גיל 90, והסוד לדבריהם טמון בארוחת הבוקר שלהם: פרוסת לחם עם דבש, קצת גבינה ו-100 גרם וודקה. וודקה ודבש הם חברים טובים וכשהם משלבים כוחות למשקה אחד הוא נקרא קרופניק.

לא נופל מהמקור. הקרופניק של ג'וב קרופניק הוא מעין ליקר דבש פופולרי למדי במזרח אירופה בכלל ובפולין בפרט. בדרך כלל שם המשחק הוא השרייה. מדובר במשקאות שבאופן מסורתי היו מכינים בבית ועד היום ממשיכים להכין אותם בבתים רבים. לוקחים אלכוהול (בדרך כלל מדובר באלכוהול דגנים, ובמקרים רבים פשוט בוודקה) ומשרים בו רכיבים שונים, במקרה הזה דבש, עד שהטעמים מתחברים. הקטגוריה הזו, של משקאות שעוברים השרייה, נקראת nalewka. הקרופניק הוא אחד המשקאות הנמכרים בפולין, הוא יכול להיות מוגש חם, קר או בטמפרטורת החדר. גרסאות מסוימות יהיו מתוקות יותר, אחרות פחות, וגם אחוזי האלכוהול יכולים לנוע מ-38% ועד 50%. כשזה רע, זה מרגיש כמו וודקה גרועה עם סיומת של מתיקות בלתי נסבלת שמדגדגת את רפלקס ההקאה, אבל כשזה טוב ,זה כמו לשתות גראפה טובה שבסוף נותנת עקצוץ מתקתק נעים של דבש. לשמחתנו, יש לנו בארץ קרופניק טוב מאוד מייצור מקומי. במזקקת יוליוס האהובה של יובל (ג'וב) הרגיל, חבר כבוד במועצת הסנהדרינק, מייצרים קרופניק נפלא בכמויות קטנות. ג'וב בעצם מזקק תמד, ואז מיישן אותו בחביות ישנות, וכך מתקבל משקה מורכב, עשיר ומוצלח יותר מגרסאות שרק משרות את הדבש באלכוהול. משקה מצוין לסוף ארוחה, שכמו כל התזקיקים של יוליוס יודע לשמור על אופי, לא להתחנף יתר על המידה ולתת את הבעיטה הקטנה הזו כשהוא יורד בבטן. טעמי הדבש כאן מעודנים, וזה משקה נפלא לסיים איתו את הארוחה, או במקרה של ארוחות חג ודודות שלא מפסיקות לפטפט, לגנוב ממנו זופות קטנות לכל אורך הערב. ולמזוג גם לדודה ולדוד, זה בטח ישתיק אותם. שתהיה שנה טובה. קרופניק של יוליוס, 170 שקלים. 40% של אושר.