זה לא המשקה שהשתנה, זה השותה. מירה איתן וליאור הרגיל מספרים על משקאות שהם פעם אהבו והיום קשה להם לשתות אותם
מערכת סנהדרינקמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
זה לא המשקה שהשתנה, זה השותה. מירה איתן וליאור הרגיל מספרים על משקאות שהם פעם אהבו והיום קשה להם לשתות אותם
כמו כל חברי הסנהדרינק, גם אני אוהבת את מה שעושה לי האלכוהול בראש ובגוף אחרי כמה כוסיות, אבל... ויש פה אבל, אני לא שותה בשביל להשתכר, אני שותה כי אני אוהבת את טעמי היין, הבירה והכהילים השונים. הם מרתקים אותי, הם מגרים את כל החושים, אני חייבת להריח אותם, לטעום אותם ולגלגל על הלשון, להרגיש איך הם מתמוססים לי בנעימות לאורך כל הצינורות או צורבים לי בעדינות את הנשמה. כמעט ולא תמצאו אותי מחליקה צ'ייסר במהירות במורד הסימפונות, אני לוגמת אותו לאט ומנסה להרגיש אותו לאורך זמן (טוב, אין ממש אורך זמן בצ'ייסר, אבל למה להיות קטנוני).וודקה שוט שוטים
אז איזה משקה מאוד אהבתי ללגום פעם, והיום כבר הרבה פחות? ניסיתי לחשוב אם יש חיה כזו, והתשובה קצת מוזרה, אבל עלה בראשי דווקא המשקה הפופולרי ביותר, זה שליווה אותי שנים רבות בכל הזדמנות... וודקה.
היום אני הרבה יותר מעדיפה לשתות ג'ין מבושם, גראפה ארומטית, רום כהה מתובל ומלטף, טקילה משובחת, ויסקי מרתק, ארמניאק צורב בניחוחותיו, שלא לדבר על יין ללוות ולהשלים את האוכל שלי או בירה צוננת ומרעננת בימים חמים (וגם בקרים).
אז אל תבינו לא נכון, אני לא מדירה כוסי מוודקה חלילה, זה לא שממש קשה לי אתה, ויש אפילו כאלה שמועדפות עלי, כמו זוברובקה למשל, אבל היי, זו לא חכמה, היא גם מתובלת בעצם. I rest my case.
(מירה איתן)
כשהתבקשתי לכתוב על משקה שאהבתי אך אינני שותה נכנסתי ללימבו קל. מצד אחד ישנם רבים מנערותי שאינני מוכן לשמוע עליהם,משקאות כגון וודקה קגלביץ' בפאב של קיבוץ כברי, לשם היינו הולכים בימי השירות הצבאי בגלל המתנדבות. לכאורה סיפור טוב עם אירועי שכרות וזימה של צעירות,אבל כבר אז ידעתי שאני עושה זאת בלית ברירה מתוך תפרנות חיילית פלוס הרצון לתפוס זיון, עם היצע בר מאוד עלוב. בקיצור לא אהבה, תרתי משמע.
ישנם גם כאלו שדי נזנחו כגון לפרויג, הוויסקי הכל כך מעושן של האי איילה, אולם אני עדיין מוקיר ואוהב אותו, ולעיתים גם שותה אותו, גם אם במינונים נמוכים יותר (קראו לזה התעדנות חיך או מה שזה לא יהיה) ורק בחורף וכמשקה אחרון בהחלט.
בחרובקה רוחב
ואז חברי רומן הזכיר לי את הבחרובקה, ליקר עשבים צ'כי שלרגע וקצת נהיה כל הרייג' בסצינת בארים תל אביבית מסויימת שהייתי שייך אליה. המשקה מזכיר לי צ'אי הודי ללא החלב, עם תועפות ציפורן, קינמון ומה לא. כמדומני שננה שרייר החלה עם המנהג של פינוק הקהל בצ'ייסרים חינמיים של המשקה המאוד זול, מתוק ומתחנף הזה, וזה היה בינגו! גם חינם, גם מעורר (בגלל תועפות הסוכר) וגם טעים למדי. ברבות השנים פסקתי מלשתות מתוק, וכמו במקרה הלפרויג אני נמנע ממשקאות אגרסיביים.
כמו ברבים ממקרי ההדרה של משקאות, היה צריך אירוע מכונן שיגרום לכך והוא קרה לפני כעשור בצ'כיה, וכלל את מעוז אלונים, אקסית צ'כית, חברתה, ופאב זול בפראג עם סיבובי הזמנות פילזנר אורקל ובחרובקה לכולם (לכולם, הכוונה לכל יושבי הפאב - כיף להרגיש אברמוביץ' כשזה עולה 10 דולר סיבוב). את יתר מאורעות הלילה אפילו האתר הזה כנראה לא יסבול, רק אציין שסיימתי עם כף רגל מדממת כהוגן מכוס פלוט של שמפניה, ועוד מרעין בישין.
אינני שותה בחרובקה וכנראה לעולם לא אשתה עוד.
(ליאור הרגיל)
