אם אתם זוממים על דז'סטיף אבל בדיוק נגמר לכם הקלבדוס, לכו על סורבה הסיידר של סומרסבי. הוא אולי לא נותן בראש, אבל בהחלט עושה את העבודה...
גלידות ושרבטים אלכוהוליים אינם חידוש מרעיש במקומותינו, וחובבי הגלידות וודאי זוכרים לטובה, או לפחות בנוסטלגיה, טעמים כמו קמפארי אשכוליות, רום תמרים וצימוקים, ווויסקי וניל שריגשו אותנו בשלהי שנות השמונים בסניף הקטן והראשון של ד"ר לק, סמוך לכיכר השעון ביפו, ומאז הפכו לקלאסיקה והיוו השראה ליצירת טעמים נוספים בגלידריות האיכותיות הרבות שנפתחו כאן במהלך השנים. מעולם לא פגשתי, או שמעתי על מישהו שהתבשם, או "תפס ראש" כתוצאה מאכילת גלידה אלכוהולית. אחוזי האלכוהול הנמוכים, וכמות הגלידה העצומה שיש לצרוך על-מנת שמשהו כזה יתרחש, הופכים את אחוזי האלכוהול בגלידה ללא רלוונטיים מבחינת ההשפעה שלהם. נוכחות האלכוהול בגלידה אם כן, היא עניין של תיבול ותוספת טעם, כמו בבישול, רק שבקירור האלכוהול לא מתנדף. בגלידת קמפארי, עראק או וויסקי, טעמי המשקאות דומיננטיים, בסיידר הטעם השליט הוא של תפוחים וזה לא ממש משנה אם מיץ התפוחים עבר תהליך התססה, או שלא. סיידר התפוחים האלכוהולי "סומרסבי", בשיתוף רשת בתי הקפה Buy the Way, רקחו סורבה חדש ואלכוהולי (3%) בטעם סיידר תפוחים ומבטיח כי הוא מבוסס על הסיידר בלבד ואינו מכיל חומרים משמרים או ממתיקים מלאכותיים כלשהם. טעימה מסורבה הסיידר העלתה שמדובר בסורבה מצוין. אפילו לטעמי, כאחת שמעדיפה את המשקאות שלה יבשים, משתלבת המתיקות באופן מאוזן ולא מוגזם כשמדובר בסורבה. גם שאר הטעמים, טעמי התפוח, החמיצות הקלה ובת הטעם המרומזת של האלכוהול, נמזגים זה בזה בהרמוניה, ונטולים כל טעם לוואי. העובדה כי הסורבה שומר לאורך זמן על רכות חלקה מצד אחד, ועל מצב צבירה מוצק וקר מאוד מן הצד השני, מקנה לו מרקם הקרוב לשלמות. וצבעו הבהיר, בתוספת התכונות שנזכרו לעיל, מייצר אשליה כי מדובר בגלידה חלבית ולא בסורבה על בסיס מים, או סיידר במקרה זה. בקיצור, אם אתם זוממים על דז'סטיף תפוחים לסוף הארוחה, הייתי דבקה בקלבדוס המסורתי, אבל כקינוח קל, טעים ומרענן, הסורבה הזה בהחלט מוצלח. את הסורבה ניתן לרכוש במשקל (82 שקלים לקילו) או במנות אישיות בסניפי ביי דה ויי (כפר-סבא, רעננה ות"א), בביסטרו בראון (מתחם G ת"א) ובמעדניית צוק (ת"א).