הוא אולי לא מיוחס כמו אחיו הסקוטי הוותיק, אבל גם לברבן מגיע כבוד. יאיר גת מספר על המשקה הכי אמריקאי שיש
יאיר גתמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
הוא אולי לא מיוחס כמו אחיו הסקוטי הוותיק, אבל גם לברבן מגיע כבוד. יאיר גת מספר על המשקה הכי אמריקאי שיש
בהשוואה להיסטוריה הקצרה יחסית שלה, אמריקה חזקה מאוד באגדות. כל מעשייה מהעבר, בין אם היא נכונה ובין אם לאו, יכולה להפוך בקלות לסיפור שיווקי. לכל הגדרה חסרת משמעות בסגנון 'הדיינר הכי וותיק במדינה הכי צעירה', יש סיכוי לא רע להופיע על טי שירט. גם אם המשמעות האמיתית של 'הכי ותיק' היא 'נפתח בשנת 89'. גם סביב הולדתו של הברבן מספרים יותר מאגדה אחת. את המצאת הברבן יש המייחסים לכומר הבפטיסטי והמזקק אלייג'ה קרייג (בעיקר מחלקת השיווק של מזקקת 'הבן היל' שמייצרת ברבן על שמו). מספרים על הכומר שהוא היה הראשון שיישן וויסקי בחביות אלון חרוכות, שהעניקו לברבן צבע אדמדם וטעם ייחודי. אחרים טוענים כי המזקק ג'ייקוב ספירס היה הראשון שקרא לוויסקי שלו 'ברבן' ולכן הוא ראוי יותר לקרדיט.
האמת כנראה איפשהו באמצע. נראה שאף אחד לא באמת המציא את הברבן לגמרי לבדו. בראשית ימי הזיקוק באמריקה, תירס וכל דגן אחר יכולים היו לשמש לייצור ויסקי והיישון בחביות חרוכות היה פרקטיקה מקובלת באירופה, הרבה לפני שקרייג והמתחרים שלו הדליקו אש מתחת לדוודים שלהם בפעם הראשונה. היסטוריון אחד אפילו מעז לטעון שמקור השם ברבן הוא לא מחוז ברבן שבקנטקי, אלא ברבן סטריט בניו אורלינס, רחוב הבילויים שבו שימש הוויסקי תחליף נגיש וזול לקוניאק צרפתי.
ווילד טרקי. זכרונות מלילה אחד מופלא בנצרת ווילד טרקי. זכרונות מלילה אחד מופלא בנצרת
אומנות הזיקוק הובאה לקנטאקי ככל הנראה במאה השמונה עשרה, על ידי סקוטים, אירים ואירופאים אחרים, שהקימו חוות באזור. המשקאות שהם זיקקו התפתחו וזכו לשם ברבן בתחילת המאה התשע עשרה, עם ההכרזה על האזור הגיאוגרפי אולד ברבן. הוא כלל מחוז ברבן אחד שהיה חלק ממדינת וירג'יניה ושלושים וארבעה מחוזות בקנטאקי, שאחד מהם נקרא גם הוא ברבן, על שם בית המלוכה הצרפתי כמובן. על פי התקנות, ברבן צריך להיות מיוצר בארצות הברית, להכיל לפחות 51% תירס, להתיישן בחביות חדשות חרוכות ולהיכנס לבקבוק בעוצמה של 40 אחוזי אלכוהול לפחות. התקנות אינן מגדירות זמן התיישנות מינימלי לברבן, יוצא הדופן היחיד הוא 'סטרייט ברבן' שצריך להתיישן לפחות שנתיים ושאם הוא מתיישן פחות מארבע שנים, הוא זקוק לציון גיל על גבי הבקבוק.
הברבן מזוקק כאמור בעיקר מתירס, עם תוספות של חיטה, שיפון או לתת. את הדגנים גורסים ומערבבים במים, כאשר בחלק גדול מהמקרים מוסיפים גם תערובת דגנים מהתסיסה הקודמת, שאמורה להתניע את התסיסה ולשמור על רציפות הטעמים. לאחר עוד תוספת של שמרים התערובת מותססת ומזוקקת, לרוב בזיקוק רציף. התזקיק מועבר לחביות ומדולל במים על פי הצורך. התוצאה תהיה ברוב המקרים משקה מתקתק, מתובל ועשיר, עם עקיצה אלכוהולית חורכת.
בין מותגי הברבן שכדאי לנסות: בנצ'מארק הבסיסי, פור רוזס המתקתק והאגוזי שמציע גם גרסת 'סינגל בארל' מעודנת יותר, ווילד טרקי שנוטה לטעמי וניל וקינמון ושלמהדורת ה- 50.1% אלכוהול שלו אני חייב לילה מופלא אחד בנצרת (ג'יזס), ג'ים בים, מלך המחירון הבלתי מעורער והברבן שאני אוהב יותר מכל: וודפורד רזרב, שמראה לעולם שגם פאק'ן ברבן יכול להיות אלגנטי.
בפרק הבא: ממשיכים עם האפשרויות הבלתי מוגבלות. וויסקי טנסי, וויסקי שיפון ועוד כל מיני דברים שמזקקים באמריקה.
