ניר קיפניס עלה לירושלים לעשות כבוד לבר המיתולוגי שחגג 20, ושמח לגלות שהכל נותר כשהיה: דניאלה, הפסטליקוס והגינס...

כבר בצעד הראשון שעשיתי לתוך מה שמכונה "הסמטה הירושלמית", זאת שמתחילה ליד בניין ג'נרלי ויורדת, ובכן - אף פעם לא הבנתי ממש לאן, רק הוקסמתי תמיד מהשמות הירושלמים כל-כך כמו "כיכר החתולות" (במלעיל כמובן), הבנתי שהולך להיות כאן שמח. זה היה כשראיתי בזווית העין את ראובן מ"מעין הבירה" יושב אל אחד השולחנות: אם אפילו ראובן מ"המעיין" בחיפה הגיע לעשות כבוד לדניאלה, חשבתי, האירוע הזה לא יכול להיות רע...

הכתובת היחידה שהיא בבחינת "תחנת חובה" עבורי בכל פעם שאני עולה לירושלים... (צילומים: סנהדרינק)
הכתובת היחידה שהיא בבחינת "תחנת חובה" עבורי בכל פעם שאני עולה לירושלים... (צילומים: סנהדרינק)
זאת הכתובת היחידה שהיא בבחינת "תחנת חובה" עבורי בכל פעם שאני עולה לירושלים. "בארוד" (צילומים: סנהדרינק) והוא באמת היה לא רע. מה זה לא רע? אפילו משובח, כמו שרק מקום אחד בירושלים יכול לערוך. שתייני העל מכל רחבי הארץ הגיעו לעשות כבוד ל-20 השנים שבהם מתקיים ה"בארוד" הירושלמי, שמאז מותו בשיבה לא כל-כך טובה של ה"פינק" האלמותי, הפך לכתובת היחידה שהיא בבחינת "תחנת חובה" עבורי בכל פעם שאני עולה לירושלים. כן, כבר עשרים שנים שדניאלה לרר, אישה שהיתה למוסד ממש כמו ה"בארוד" שלה, עומדת כאן מאחורי הבר, עם הפסטליקוס הנפלאים שיוצאים מהמטבח, בין שאר מנות קסומות ובעיקר שונות כל-כך מאלה שמקובלות בפאבים המעודכנים של תל-אביב, עם אוסף השנאפס והאבסינת הנדיר שלה, ובעיקר - עם ברז הגינס השוצף שעוטף כל לקוח ובעיקר כל גולה תל-אביבי בירושלים המתחרדת בחיבוק שביחד עם החיבוק של דניאלה רומזים ש"עוד לא אבדה תקוותנו" ושלעיר הנצח, למרות שהיא מתרחקת מההוויה הישראלית, יש עוד כמה שנות חסד. מלבד שתיינים מכל רחבי הארץ מילאו את החצר הירושלמית הרכבים שונים של מוזיקה נהדרת ו"סלבס" מקומיים - שזה אומר בערך כל מי ששרד במובלעת החילונית בעיר שחוברה לה יחדיו ומאז נשברת בכל יום מחדש. אחד הדברים האהובים עלי בירושלים הוא הקצב או במקרה דנן - הקצף: אני לא יכול לחשוב על בר תל-אביבי שהיה חוגג עם מאות מוזמנים מבלי להתפשר על איכות הבירה. אלא שב"בארוד" כמו ב"בארוד": למרות שאון המסיבה, קיבלה כל גינס שנמזגה מהחבית את הטיפול המסור והאיטי שלו היא ראויה - והוגשה לכל צמא כשהיא מציגה לראווה את "המפל הפנימי" שלה, רגע לפני השלוק הראשון. אנחנו, חבורה לא קטנה של שתיינים מתל-אביב, הגבהנו את כוס הגינס אל מול קרני השמש האביבית שריצדה על החצר הירושלמית, בירכנו את דניאלה ונשבענו: "אם אשכחך בארוד, תשכח ימיני". בארוד. חצר פיינגולד, יפו 31, ירושלים. 02-6259081