לונדון מחכה לה: תחרות ביפיטר

הברמנית מריה מורדבינוב זכתה במקום הראשון בתחרות הברמנים הארצית של 'ביפיטר'. הגמר העולמי יערך בלונדון בסוף ינואר...

אהבתי לג'ין היא עובדה גלויה, והמותג החוקי - על משקל האישה החוקית - היה תמיד 'ביפיטר'. נכון, היו ועדיין ישנם ברקע הרבה בגידות, אבל לשמחתי במערכות היחסים הללו הכל אפשרי והכל בר סליחה. בטח היום עם גל הג'ין הגואה, יש כל-כך הרבה פיתויים וכל-כך הרבה מותגים שלוחשים לי באוזן והם נהדרים, אבל תמיד יגיע הרגע לחזור הביתה אל הג'ין שאינו מתיימר להיות מתוחכם מדי, קלאסי כמו שצריך, מתערבב נהדר ועושה את העבודה.

הדבר המפתיע בתחרות היה שגם המתחרים עצמם התבקשו להעניק ציונים לברמנים המתמודדים מולם... (צילומים: יח"צ)

הדבר המפתיע היה שגם המתחרים עצמם התבקשו להעניק ציונים לברמנים המתמודדים מולם... (צלם: ליאור גולסאד) הפושטק בשכונת הג'ינים, כך כיניתי אותו פעם. הסיבות הן כמובן סובייקטיביות לגמרי. אחת מהן היתה שבסוף שנות ה-90 נתבקשתי על-ידי החברה היבואנית לקחת חלק בארגון תחרות ברמנים שלדעתי היתה אולי הראשונה בארץ (אדי ניומן כבר נולד והשתתף באותה תחרות). לא אוכל לתאר את הפרמטרים הדלים שהושתו אז על המתחרים, שכן תהום עמוקה פעורה בין מה שהיה אז לבין מה שאנו עדים לו היום. ובכל זאת, תחרות שהולידה זוכה אותו לוויתי לתחרות בינלאומית של המותג ביפיטר בבירת העולם - מנהטן.

חמוש בעניבה ובלסוטה שירשתי מאבא שלי התייצבתי בהיכל מהודר, רק כדי להיות המום מהופעות מרהיבות מעבר לכל דמיון של ברמנים\יות מכל העולם, אלפי שנות אור ממה שהכרנו אנו אז. לא אשכח את הקוריאנית הקטנה שלהטטה עם בקבוק בלשצאר של סאקיי שהיה בערך כגובה שלה עצה, או כמו היפנית שהבעירה גדר של אש חיה על פני הבר כדי להמיס את הקוקטייל שלה שהיה כלוא בבלוק קרח. אה, כן... המנחה היה השחקן טד דנסון מ-CHEERS. כיום תחרויות כבר אינן זרות לנו, ונוצרו כבר מספיק ברמנים ראויים ורעבים לעניין ברמה גבוהה שמעת לעת מסוגלים להרשים בעולם. לאחרונה הוזמנתי לגמר הישראלי של המותג האהוב עליי - ג'ין ביפיטר, שייסד, כמו מותגים רבים אחרים, תחרות משלו שמתקיימת מדי שנה ברציפות כבר 5 שנים. זוהי השנה השנייה בה ישראל משתתפת בתחרות שהזוכה בה יתחרה עם עוד 31 מתמודדים נוספים בגמר העולמי שיערך בלונדון בסוף ינואר. אל שלב הגמר הארצי הגיעו 10 מתחרים, מתוך 27 ברמנים שהגישו מתכונים והתחרו במוקדמות, חלקם פנים מוכרות וחלקם צעירים יותר שמצטרפים אל המעגל ההולך וגדל של מיקסולוגים. באירוע שהתקיים בביתו של הפרופסור אורון לרנר ב'פרנץ' 57' הגישו לנו המארגנים ללא הפסק ליטרים של ביפיטר מתובל ומכוסה בטוניק. אכן יופי של הרגל. השופטים בתחרות היו: סבסטיאן המילטון מודג' - השגריר העולמי של המותג, מריה מסורה - עיתונאית תיירות אוכל יין ואלכוהול מקפריסין, וקסטר תומפסון - הברמן האגדי שהתאזרח כאן לפני שנים.

ואלה היו הכללים: על הקוקטייל להיות מקורי, אבל כזה המבוסס על קוקטיילי ג'ין מהתקופה הקלאסית, כלומר סוף המאה ה-19 ועד לשנת 1950 לערך. כמו כן נדרשו המתחרים להכניס לקוקטייל אלמנט תרבותי לונדוני. כך ניתן היה לראות קוקטיילים מוגשים בתוך ערכות תה מסורתיות, על גבי תקליטי ויניל הנושאים שמות בריטיים, כוסות קוקטייל שנשתלו בתוך עציצים כשמסביבם פרחים, גזרים ועשבי תבלין, קוקטיילים בקומקומים מעשנים ועד לקוקטיילים בהם השתמשו בצ'אי כאחד המרכיבים, זכר לשליטה הבריטית בהודו. בשלב זה התוודענו לשני דברים נוספים. הראשון היה שהפעם התבקשו השופטים לשבת בחלל נפרד מבלי לראות את הברמנים בפעולה, אלא קיבלו את המוצר הסופי לטעימה מידי הברמן שהתיישב מולם לראיון קצר. הדבר המפתיע והמרענן השני היה שהמתחרים היו מחויבים לנקד גם הם את חבריהם המתמודדים מולם. הניקוד שלהם, כמובן, לא נשא משקל גדול, אבל במידה והיה נוצר שובר שוויון - תוספת הניקוד שלהם היתה זו שמכריעה את הכף. בעיני מדובר ברעיון גאוני ויפה המייצר אחווה ופירגון למעגל המקצועי הזה. ואכן האחווה היתה ניכרת. הרבה צחוק והרבה עידוד שעזרו לפוגג את המתח. והזוכה היא: מריה מורדבינוב - ברמנית מבית היוצר של בר הקוקטיילים 223 העובדת כיום בבר המחודש והמהודר של מלון אלכסנדר. מריה היא בת 22 בלבד והספיקה גם להשתתף ולהגיע לגמר הארצי בתחרות 'בקארדי לגאסי'. הקוקטייל המנצח שלה היה מבוסס על מתכון משנת 1930 שנקרא BEEZ KNEES (ברכי דבורים?) וגרסתה של מריה היתה: - ביפיטר כמובן (אגב, מדובר במזקקת הג'ין היחידה שנשארה בלונדון), סירופ העשוי מצמצום של בירת פורטר לונדונית בשם פולרס (גם היא מבשלה ותיקה מאוד בלונדון) מתובלת בקינמון, דבש, ציפורן, ליים וחלבון ביצה. אז בהצלחה בלונדון מריה – סנהדרינק מחזיקים לך אצבעות!