שמפניה היא רומנטיקה ובר-השמפניה של וו-קליקו שנפתח במסעדת "דוד ויוסף", הוא המקום הכי רומנטי בעיר לוולנטיינ'ס-דיי הנוכחי. ניר קיפניס, פרזנטור הבית של סנהדרינק, מגיש: כך תדגמנו זוגיות נכונה
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
שמפניה היא רומנטיקה ובר-השמפניה של וו-קליקו שנפתח במסעדת "דוד ויוסף", הוא המקום הכי רומנטי בעיר לוולנטיינ'ס-דיי הנוכחי. ניר קיפניס, פרזנטור הבית של סנהדרינק, מגיש: כך תדגמנו זוגיות נכונה
טוב, אני מוכרח לפתוח בוידוי: יכול להיות שלא אני הוא האיש המתאים להמליץ על מקומות בילוי לוולנטיינ'ס-דיי: ראשית מפני שאני אעדיף תמיד את ה"בלנטיינ'ס-דיי", כלומר - כל 364 הימים האחרים בשנה שבהם אתה אמור לעשות דברים למען מי שאתה הכי אוהב - עצמך.
גבר צריך להבין שלפעמים לא צריך להבין. כלומר, אם היא מצפה למחוות רומנטיות, ספק לה (צילומים: ברנגה, יח"צ) גבר צריך להבין שלפעמים לא צריך להבין. כלומר, אם היא מצפה למחוות רומנטיות, ספק לה (צילומים: ברנגה, יח"צ)
ושנית, מפני שאני מודה שאיני מת על אופנת אימוץ חג שלא היה קיים כאן עד לפני כמה שנים, עת גילו מוכרי הפרחים והשוקולד את הפוטנציאל המסחרי הגלום בו. אלא שלצערי לא אני קובע מה יחגגו ומתי - וגם מי שרוממות ולנטיינ'ס-דיי אינה בגרונו, צריך להבין שלפעמים לא צריך להבין... כלומר - אם היא מצפה למחוות רומנטיות, נעשה ונשמע.
אז נעשה, בהחלט שנעשה, אבל בואו וננסה לעשות את זה בטעם: כדי שמצד אחד המחווה הרומנטית תהיה גדולה ומרשימה, ומצד שני - שגם אנחנו נהנה, וזה בדיוק מה שקרה לי בבר השמפניה של "וו-קליקו" שנמצא בקומת המרתף של מסעדת "דוד ויוסף".
נתחיל ממה שבכוס: שמפניה היא המצאה נפלאה. לא בכדי הפך הנוזל המבעבע הזה למשקה החגיגי ביותר שיכול אדם להרשות לעצמו. אני אוהב וויסקי, מת על קוניאק, מסוגל להתפנן על צ'ייסרים של וודקה קפואה - שלא לדבר על בירה שיכולה מבחינתי להחליף את המים בברזים, אבל בכל עולם המשקאות אין עוד משקה שיגרום להרגשה טובה כמו שמפניה. בשמפניה נמזגים באחת גם הנאה חושית וגם מיצוב: לאחוז בכוס שמפניה זה קצת כמו להתעטף בז'קט ולענוב עניבה: אתה מרגיש מחויב לקוד התנהגותי מסוים.
כולן היו בנותיי, רוצה לומר - אין שמפניה רעה. ובכל זאת, לוו-קליקו היה לי תמיד יחס מיוחד, אולי מפני שעם כל הכבוד לרוזה ולווינטאג', לדמי-סק וכמובן לסמנים הימניים של האיכות כמו, נניח, דום פריניון, הרי שבוו-קליקו, אפילו ברמה הבסיסית ביותר, עד כמה שאפשר לקרוא ל"יילו לייבל" בשם "בסיסי" - היא נותנת יופי של איכות ותמורה, פשוט כוס משקה שאי -אפשר ליפול איתה בשום מצב: הבקבוק בעל התווית הצהובה הנוטה לכתום והנוזל הקר, המבעבע והחמצמץ שבתוכו יהפכו אפילו יום חול לוולנטיינ'ס עם תעודות, על אחת כמה וכמה בחג עצמו.
עכשיו נניח לרגע את כוס השמפניה בצד ונעבור לאכסניה: ממש כשם שוולנטיינ'ס-דיי אינו החג שלי, כך גם בתי-אוכל מושקעים אינם הלחם והחמאה שלי. נער הייתי וגם בגרתי ובסופו של יום אני מרגיש הכי נוח במסגרת הים-תיכונית שלי עם הרבה מנות (תקראו לזה סלטים במלרע, מאזטים במלעיל או סתם "ראשונות") ועם שמן-זית, הזית עצמו ולחם גס וטוב.
יחד עם זאת, כשאני כבר יוצא מחוץ לאזור הנוחות שלי, אני שמח על מקומות כמו "דוד ויוסף" שמנסים - ולרוב גם מצליחים - לרגש ולחדש כמעט בכל ביס. עבור בר-השמפניה שלהם ושל "וו-קליקו", הם רקחו תפריט, בסיסי אך נבון, שכל מנה בו פוגעת "בול": ממלאה את הצורך הישראלי שלנו למלא את הבטן כשאנו שותים, אבל עושה את זה בחן, מבלי להפריע לשמפניה. אולי אפילו להעצים אותה.
אני אהבתי במיוחד את צלחת הדגים הנאים (159 ₪) ליד השמפניה שלי, אבל גם מי שמסתייג מהז'אנר, ימצא בתפריט הבר מנות נפלאות כמו שרימפס קריסטל טרי (68 ₪), רוסט-סינטה מעולה (62 ₪), המבורגר אנטריקוט (65 ₪) ועוד מנות מצוינות - בחיי שאפילו סלקים ואנדיב שהוגשו עם גבינת טולום, תפוחי עץ ואגוזי-מלך (40 ₪), התגלתה כבת-לוויה נהדרת ל"וו-קליקו יילו לייבל" שלי.
לא מדובר בתענוג זול: כוס של וו-קליקו תעלה כאן 65 ₪ ובקבוק 460 ₪. נכון שהמקום מושקע, האווירה מצוינת והאוכל פשוט טעים - ועדיין, מחיר נמוך בכ-20-30% של תפריט השמפניה, היה מביא אותי לכאן לפחות לערב אחד בשבוע, על בסיס קבוע - ולא רק בוולנטיי'נס-דיי.
עד אז, לא נותר לי אלא לקבוע שבר-השמפניה הזה הוא אולי המקום הכי שווה בעיר להעביר בו את ערב חג-האהבה, וגם אם פספסתם את התאריך המיועד, אין כמו בקבוק של וו-קליקו כדי להפוך כל ערב נתון לוולנטיינ'ס... לחיי האהבה!
Veuve Clicquot Lounge Bar קומת המרתף, מסעדת דוד ויוסף. מונטיפיורי 21, תל-אביב. 03-604-0036
