סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: החבית בירושלים…
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: החבית בירושלים…
אחד הדברים שאני הכי שונא בברים "מודרניים" זה מסך הטלוויזיה הענקי. אני, כבעל הפרעות קשב וריכוז, לא מסוגל לנהל שיחה כשיש מסך שעובד מולי. זאת בעיה. עד שהפסקתי לשבת עם אייפון בבר עכשיו יושב מולי מסך בגודל השמיים שמקרין אנשים זזים. מכה!
מצד אחד - אני נגד כל מה שאני רואה, ומצד שני - אני נהנה ויושב עם חיוך מפגר על הפנים... (צילומים: זאב בלגלי)
אישית, אני מעדיף ברים שהם לא מרכזיים ושהגישה אליהם היא טיפה יותר מסובכת. אפילו אם זה רק סיבוב מסביב לבניין. זה גורם לי להרגיש שאני מתנתק מהעולם המסיבי ועובר למציאות נפרדת. עוד דבר שגורם לי להירתע הוא ריבוי ברזים. אף פעם לא הבנתי למה צריך כל-כך הרבה אפשרויות בחירה. זה מלחיץ אותי. וזה גם אומר שיש יותר מקום לטעויות. לפני כשנה וחצי, כשאבירם כץ ביקש את עזרתי לכתוב את ספר הברים של טיים אאוט, הגדרתי את 'החבית' כמעוז הסחים של ירושלים. ובכן, טעיתי, ובגדול. החבית הוא מקום שמרכז כל דבר שבגינו אני מבטל את כניסתי לבר מבעוד מועד. ולשם שינוי אני מתחרט שעשיתי כך.
החבית שוכנת בלב מרכז העיר של ירושלים. על כיכר החתולות, בפינה הכי עמוסה. כאן חונות הניידות של סוף השבוע והמוניות שקוטפות את הנהגים השיכורים לפנות בוקר. המוזיקה במקום רועשת, אבל אם שמים לב היא לא רעה. היא אפילו נעימה ואין בתוכה ג'אנק. היא באה להנעים בערב ראשון ולהקפיץ בדרינק אחרון של חמישי. את המקום הייתי צריך לפקוד פעמיים בשביל להבין מה קורה לי. מצד אחד אני נגד כל מה שאני רואה, ומצד שני אני נהנה ויושב עם חיוך מפגר על הפנים. ויש אפילו גינס! הקסם האמיתי במקום מתבטא בחלליו המרובים. מבחוץ המקום קטנטן. למעשה יש לו עוד חדר לאוכלוסייה הלא מעשנת, רק בשביל שאנשי הלילה יוכלו לעשן כרצונם.
פאב החבית ירושלים - אווירההחלל הראשוני מורכב בעיקר מבר של 360 מעלות עם מערכת מזיגה מפוארת של 12 ברזים: טובורג, קרלסברג, סטלה, ויינשטפן, גינס, קילקני, לף בראון, הוגארדן, שפירא, דובל, ליפמנס ומרדסו - שבנוי סביב ברמנית צעירה שמנהלת את העניינים ממקומה. הברמניות של החבית הן אולי הבחורות הכי מסוכנות בירושלים. הערס הכי גדול במקום לא יפתח לידן פה לרעה ולא ישכח לומר תודה ובבקשה כשהוא מזמין מהן. ביכולתן להביא לשלום בריבים או לפתוח מלחמות סביב צ'ייסרים של ייגרמייסטר.
מערת הבר הראשונית מובילה לשני חדרים. חדר הלא מעשנים הקטן - שמאכלס בחלק מימי השבוע אופנוע דוקטי שחור ומרהיב של אחד הבעלים, וחדר רחב ועמוס שולחנות עץ נעימים ומעוטר בקיר דמוי ספרייה שגורם לך להרגיש שאתה יושב בפונדק באירופה. החבית הוא בר נורמלי. הוא מוכר משקאות נורמליים ומגיש בירה נורמלית וגם מכין המבורגר קצת יותר מנורמלי. הוא כל כך נורמלי שהוא מפתיע. אתה נכנס בפעם הראשונה למקום כשאתה חסר ציפיות, ואתה מופתע מרמת הדיוק.
איזור העבודה לרוב נקי, אם כי בשעת לחץ הוא נראה כאחרי סערה, אבל הוא כן מקבל ניעור מחדש ואין דרך למנוע זאת. הברזים נקיים וממותגים. הבירות יוצאות על תחתיות ובכוסות נקיות וקרות, וגם נמזגות בהתאם למסורת. בשעת לחץ לוקח לגינס להגיע כמה רגעים יותר משאר הבירות, בגלל הנטייה לשכוח באמצע רצף פעולות, אבל ההמתנה לא ארוכה ולא גורעת מאיכות המזיגה. כשהמקום עמוס, כן מוזגים במקביל כמה בירות, אבל לא חוויתי כוס רטובה או דביקה ולא ראיתי בירה שממתינה או יוצאת ללא ראש של קצף.
בגלל ריבוי הברזים הגעתי עם אסיסטנט, אותו הבחור שסיפר לי לראשונה על הבר המוזר הזה. "יש שם מסך ענקי על הקיר, הוא מראה רגעי תהילה מהבר ובעיקר משמש למשחקי פלייסטיישן בלילה. הכי מצחיק זה שיש שם עמוד לריקודים ואנשים סתם פתאום עושים קטעים", סיפר לי הבחור ואני, כמובן, נחרדתי מהמחשבה. בישיבה על הבר שמתי לב שהווידאו שרץ במהלך המשמרת באמת מראה רק את המקום, לא כמו סרטוני הפרסומת בשירותים המהודרים להשכרה באירועים אלא כמו בפתיח של צ'ירס - מעין תזכורות מלאות אווירה ללילות אגדיים של בילוי שהמקום עצמו חווה.
דני, שותפי לטעימה, הוא מילדי ה'בארוד', אחד מהתאומים של דניאלה שגדל וחונך על תרבות הברים של ירושלים. עד היום ברז הגינס הכי מפורסם בירושלים הוא בבעלותם. דני הזמין גינס קטנה להתחלה. גם אני, אבל רק לצורך השוואה, כמובן. מיד אחר-כך שתיתי קרלסברג וניסיתי גם וויינשטפן, דני עבר לשבת קרוב יותר למזגן, ואני הזמנתי קרלסברג והמשכתי לצפות בשיכורי העיר מסתובבים ברחוב. אז מה היה לנו כאן?
מזיגהמזיגה: כל הבירות ששתיתי בעצמי וכל הבירות שראיתי נמזגות במהלך שהותי בחבית נמזגו נכון, על-פי כללי המזיגה, בכוסות נקיות ומבר נקי.
הגשההגשה:הבירות יוצאות מהבר כשחלקן בכוסות ממותגות וחלקן בכוסות לא ממותגות אבל תואמות. ההגשה לא מושלמת מאחר ולפעמים שוכחים את התחתית. עם זאת בנראותן הבירות כולן מוגשות יפה ועם ראש סמיך וטעים.
איכותאיכות: הבירה יצאה קרה ובכוסות נכונות, עם ראש קצף נכון, ברמת גיזוז טובה ונראות מצוינת.
טעימותטעימות:הבירה לא מוגשת עם נשנוש כלשהו בצד. התפריט של המקום הוא תפריט ברים לא מרגש, אבל ההמבורגר מצוין!
חוויהחוויה:בהחלט הפתעה, וכנראה זה מקום שאחזור אליו יותר מפעם אחת. כבר מזמן הבנו שהסחים האמיתיים הם אלו המוזגים ולא אלו ששותים, אבל כאן באמת יודעים לעשות בילויים.
ציוןציון סופי: אולי היה זה חלק מהחוויה שהשפיע עלי, ואולי זה כמות הבירה שחלחלה לגרוני, אבל משהו בבר הזה נותן לא רק בירה טובה - הוא באמת גם מספק עוד סוג של חוויה.
