הערכת מזיגת בירה: בולינט

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'בולינט' בירושלים…

איך אמר לי פעם חבר: "ירושלמים אוהבים נוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה של פעם...". ככה מצאתי עצמי פונה למדרחוב דורות ראשונים, שזה בעצם מעין סמטה שמתחבאת לה במדרחוב המרכזי של העיר. שנים ארוכות לא היתה לי סיבה לעבור שם. היו לא מעט חברים שגרו שם, רובם כבר לא בירושלים ואלו שעוד נשארו עברו למיקום הרבה יותר שקט. אם הייתי חושב על סיבה רצינית להגיע לאזור, זה כנראה היה הרצון להתחדש בתקליט בחנות התקליטים המפורסמת של גלי, אבל באמת שכבר הרבה זמן לא סובבתי את הפטיפון. ובכל זאת, הסקרנות גברה עליי, בעיקר כאשר שלט המורה על הפיאוור ב'בולינט' ניצב לו בדרכי, אז שאני לא אעצור?

ובכן, 'בולינט' של תחילת המילניום הזכיר לי את הכרטיסייה שהיו מחלקים ללקוחות. לכרטיסייה היו 10 ניקובים. את הניקובים היו מחוררים בעת הזמנת גינס מהחבית. באחד מצהרי שישי, עת נפגשתי עם חבריי מניוקאסל שבצפון-אנגליה, נוקבה הכרטיסייה לחלוטין. לארוחת ערב שבת כבר הגעתי קצת מבושם ובעיקר מנומנם, כך שכמעט השלמתי שעות שינה בטבילה בתוך צלחת מרק.

בימות הקיץ החמים, בימי שישי של ירושלמים, הפך ה'בולינט' לאטרקציה של העיר. אטרקציה, בעיקר אם אתם בעניין של "לראות ולהיראות". הסמטה כולה הפכה רחבת בולינט, עם די.ג'יי על העמדה, אינספור מלצריות באטרף ורשימת המתנה שלא נגמרת. האטרקציה השנייה במקום, היתה העובדה שהמקום היה פתוח 24/7 - כך שאת השעות הקטנות מאוד היו מנצלים הברמנים האחרונים בעיר לקפה של סוף הלילה וארוחה של לפני השינה.

מאז הספקתי להשתחרר מהצבא, לעשות טיול של אחרי באנגליה, לחזור, לברמן בחצי מהעיר, לעבור לברלין, לחזור, לברמן שוב חצי עיר, לחפש את עצמי בהודו ולמצוא את עצמי בפלורנטין, ואז הפסקה ליד נתב"ג ושוב לחזור לעיר. ובכל הזמן הזה, בסמטה הקטנה של המדרחוב, השתנו דברים. פשוט לא שמתי לב.

הודו הקטנה זה כאן

אז יש כאן הפיאוור "מחמש עד שמונה בערב, קרלסברג או טובורג מהחבית ב-14 ₪ בלבד!'', כפי שבישר השלט. נכנסתי נחוש וקצת צמא, ואת פניי קיבלו מלצר וברמן צעירים ונחמדים. קור ירושלמי טיפוסי הוציא שמיכות כתומות לאמיצים שבחוץ, ואני אמיץ עם חולצה קצרה, אבל ישבתי על הבר. העיצוב קצת השתנה, לא הרבה, ומלא בעיקר בתמונות מהווי המקום. אם לשפוט לפיהן, אז קהל היעד הוא בעיקר אלו של אחרי הטיול שאחרי הצבא. אלו שהמילה ההודית 'בולינט' - במקור, אחד מהשמות לאל שיבה, שתורגמה בעברית למשהו כמו: "סבבה אחי" - מזכירה להם את תת היבשת.

שורת ברזים נכבדה מבית היוצר של החברה המרכזית למשקאות, לצד ברזים של מבשלת 'הרצל' הירושלמית ומבשלת 'ג'מס' מפתח-תקווה ניצבת לה בבר, ובכל זאת בחרתי בלאגר הזהוב של קרלסברג, שכן, דבקתי בעניין המבצע. היא הגיעה בכוס של 400 מל', כפי שצוין בשלט הכניסה, בכוס ממותגת והונחה על-גבי תחתית תואמת. אגב, בגזרת הבקבוקים - הבירות המקומיות הן השולטות, כאשר לצד גולדסטאר מככבות מבשלות 'שפירא', 'הרצל' ו'כנען'. מוזיקת מיינסטרים העבירה לי את הזמן יחד עם טעימה מהתפריט ולא מעט זיכרונות של פעם.

אז מה היה לנו כאן?

הגשה: הכוס היתה נקייה ובדיוק נפלה לי הזכות לראות את הברמן מפלש באדיקות את שאר הכוסות. הכוס הונחה על-גבי תחתית שהיתה תואמת. עם כל מחאת ה"פיינט" שרצה בשנים האחרונות, אציין לזכות 'בולינט' כי הם מדגישים גם בשלט וגם בתפריט כי ההגשה היא בכוסות של 400 מל'. כך שאין הפתעות.

איכות: הבירה שהוגשה לי היתה טרייה ובטמפרטורה מתאימה. המקום אמנם כבר לא פתוח 24/7 כבעבר, אבל כן פתוח בכל ימות השבוע וייתכן שגם ההפיאוור עושה את שלו, שכן תחלופת החביות גבוהה יחסית.

טעימות: התפריט מגוון כיאה למקום שמתפקד כבית-קפה בשעות הבוקר ועובר לתפקד כמסעדה ובר עד תחילת/אמצע הלילה. יש פה עניין מיוחד עם השייקים והמקום מציע רשימה נכבדה עם המלצה לתוספת אלכוהול כמו וודקה או רום בהתאמה.

חוויה: כנראה שהגעתי במה שמסתמן כשעות התפר של היום, אם כי אני מאמין ש"רגוע" זה לא ההגדרה הנכונה כאן. ימי שישי צהריים, לפי מידע שקיבלתי מהברמן, עדיין מהווה את ה-יום של המקום, ומבט זריז בדף ברשת החברתית מגלה שלא חסרים פה אירועים וחגיגות.

ציון סופי: מזיגה נכונה, טריות והגשה בהתאם. סלוגן ה'בולינט' הוא: "אוכל, שתייה, אנשים, אווירה". אז אמנם טעם של פעם יישמר רק אצלי בזיכרון, אבל אם העולם שייך לצעירים, כנראה שתמצאו אותם כאן.

מומלץ סנהדרינק!

בולינט. דורות ראשונים 6, ירושלים