הערכת מזיגת בירה: הבר של אדי

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: גל סידס קופץ לבירה בחמארה הרומנית 'הבר של אדי' בתל-אביב...

בסך-הכל אני אדם פשוט, ומי שמכיר אותי יודע שבדרך-כלל אני נהנה ללגום מהברזים היותר עממיים בעיר. בין ברז לברז, דיבורים על ה'בר של אדי' התחילו להגיע. בהתחלה דווקא מכיוון הפרלמנט של אבא: "יש מקום רומני, 'הבר של אדי', קיים שם כבר שנים מתחת לרדאר". סופרלטיבים נזרקו לאוויר, דיברו על וודקה ואיקרה ומי שישב איתי שעה כבר יודע בדיוק לאן זה הולך. יום ראשון, שתיים בצהריים, בחוץ חום של קניה. נעמדנו מחוץ לדלת של 'הבר של אדי', אני ויוני המכונה ברומנית ה"אשפיון", שהביא אתו ידידה גרמניה שנכון לעכשיו אני לא זוכר איך קוראים לה. וילון אדום פרוש על החלון, ככה שאי-אפשר לדעת מה קורה בפנים. כדי להיכנס צריך לצלצל בפעמון. כבר טוב.

אדי פותח לנו את הדלת בחיוך, האישה במטבח, טוקשואו ברומנית בלפטופ, אורות כבויים. שישה שולחנות עם מפות בד רקומות, על הקירות תמונות, צלחות ומזכרות ממולדת הצוייקה, וקריר כי המזגן פה פגז, או כי המקום קפא איפשהו בזמן בנקודה שהיתה לו נעימה ולא חש שום צורך להתעדכן או לנסות לשנות משהו. או כי אנחנו ברומניה.

תפסנו מקום לשבת ועבורנו אדי הדליק את האורות, כולל כדור אורות קטן באזור הבר, ושם בוב מארלי ברמקולים ופלייסמנטים מנייר עם הלוגו של המקום על השולחן. כבר בשלב הזה ה"אשפיון" הודה לי על זה שהבאתי אותו לשם. והוא עוד לא ידע עד כמה הוא צדק. בבר של אדי אין תפריט והוודקה נמזגת או ב-50 או ב-100 גרם. מזל. כדי להרגיע את הפאניקה הזמנו מיד הייניקן לכולם.

בוקרשט זה כאן

כאן אני חייב להתוודות: לא באתי הנה בכלל במטרה לעשות הערכת מזיגה. באתי לשתות בצהריים. אבל כשראיתי את הבירה הקרה נמזגת אל הכוס, ויכול להיות שהזיתי בגלל החום שבחוץ, הבנתי שאני חייב לשתף עם העולם את מה שקורה ועומד לקרות פה. אחרי שהגיש לנו את הבירה, אדי התפנה לספר לנו מה יש בתפריט ואנחנו הזמנו מה שצריך.

שלוש דקות אחרי זה המקום התמלא אך ורק ברומנים. רומנים דוברי רומנית ולוגמי צ'ורבה מובהקים. רומנים שחוצבים שלישיית בקבוקי קברנה עם בקבוק סודה בשפריצים. רומנים מהסוג שאם הם יושבים שם כדי לאכול אוכל רומני, אז גם אני צריך לשבת שם.

אז מה היה לנו כאן?

הגשה: ההייניקן הוגשה אל השולחן בכוס הנכונה ועם התחתית המתאימה, וכאמור - מדובר בכוס שהרגע נשלפה לה מן המקרר.

איכות: הבירה שקיבלנו היתה קרה מאוד וטריותה הורגשה בטעם. בראש הכוס התנוסס כתר קצף בריא וסמיך מהסוג שלא נעלם אחרי שני שלוקים. תוך כדי לגימה שמתי לב שברוב השולחנות לידי האנשים שותים הייניקן, וזה תמיד מעודד לשתות את מה שהקבועים שותים.

טעימות: התפריט פה הוא רומני מסורתי, כך שמן הסתם הלכנו על יסודות הקיום הרומני. פתחנו עם איקרה אוורירית שנראתה כמו הר של קצפת על הצלחת, ולידה פלמידה מעושנת נימוחה שחייבה אותנו להזמין וודקה בסכום גרמים תלת ספרתי. לשולחן הגיעו בהמשך צלחת חמוצים קריספיים מלאים בניחוח שום, וקבבים רומניים קפיציים ושומניים מהסוג שדואג להזכיר לך שאכלת אותו עם כל גרעפס.

ואז הגיעה הממליגה. כמו שמיכה צהבהבה של כפרות ומחילות, רכה ואוורירית כשפתיתי גבינה בולגרית שזה עתה גורדו מעליה מתמוססים להם באיטיות אל בין כפליה. אל ראשה נחה לה בעדינות גבעת שמנת חמוצה, בכמות של מיכל שלם, גם היא מזיעה את משמניה אל תוך סך חלקיה. בקיצור, האוכל פה הוא עניין. בואו לשתות כי בזול פה והבירה פגז, אבל תעשו לי טובה ותנו גם איזה ביס קטן.

חוויה: הבר של אדי הוא לא מסעדה בסגנון רומני. זאת מסעדה רומנית לרומנים. אם אתם מבינים לקראת מה אתם הולכים ומוכנים לשחק לפי החוקים במגרש הזה, צפויה לכם כאן הנאה גדולה.

ציון סופי: הבירה היתה מצוינת. וגם האוכל, מעבר לזה שתמיד כיף לגלות מקום חדש. הדובדבן האחרון בחוויה הזאת היה החשבון שקיבלנו - רחוק שנות אור, בדיוק כמו כל המקום הזה, מרוב המקומות שהתרגלנו ללכת אליהם.

מומלץ סנהדרינק!

הבר של אדי. מנחם בגין 9, תל-אביב