סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'יחזקאל' בראשון-לציון…
בשנים האחרונות הפכה ראשון-לציון להיות מוקד משיכה לבליינים. למעשה, אם חשקה נפשכם בכוס בירה ומעבר לזה ואתם גרים בראשון-לציון, אין צורך לצאת מהעיר. ישנם מספר מרכזי בילוי שמכסים את כל העיר ובעצם מקיפים את כל החשקים וסגנונות הבילוי. פאבים בסגנון קלאסי, בסגנון אירי, מקומות בילוי לחובבי מועדונים ומקומות חדשניים. גם בגזרת האוכל קמו כמה וכמה מסעדות משובחות ששווה להגיע אליהן במיוחד. אני, למשל, אוהבת לדלג מפאב אחד לשני בערב אחד ובמתחמי הבילוי האלה זה זמין, אפשרי וכיף.
הפעם בחרתי לקפוץ ל'יחזקאל', אחד מהפאבים שמופיעים ברשימת הפאבים שמוזגים בירה בפחות מ-20 ₪ בעקבות הקמפיין להורדת מחירי הבירה. ואכן, פאב 'יחזקאל' מופיע ברשימה עם מחירים בהחלט אטרקטיביים, אבל מה שצד את עיניי היתה דווקא תמונת כוס הבירה שהופיעה בפרסום של הפאב. היא פשוט עמדה שם, אהובתי, ניוקאסל, מהממת ומגרה.
חצי שעה ואני שם. כהרגלי, בשעת הפתיחה. ולהפתעתי, לא הייתי ראשונה. כבר בצעד הראשון פנימה ישנה תחושה אחרת, של מקום קליל וזורם שמעוצב בצורה מיוחדת עם אוסף שולחנות וכסאות שיוצרים פינות ישיבה בעלות אופי משתנה. על מסך ענק שודר בדיוק משחק כדורגל, ואני התיישבתי על הבר מול המסך.
הברמן עוד לא הספיק לפתוח את הפה וישר יריתי לעברו "ניוקאסל". הוא שיגר לעברי מבט משתאה: "רק רציתי להגיד שהמחיר שלה הוא 15 ₪ והישראליות 10 ₪ ...". הנפת יד מהירה לשלילה וחזרה על השם "ניוקאסל", גרמה למסכן לקחת צעד אחורה יחד עם סיבוב לכיוון הברז ולשאול" "שליש או חצי?". ואז הונחה לפני כוס הבירה. בן-זוגי היקר שלח לעברי מבט נוקב ולא בכדי. כמה אכזבה בכוס בירה אחת. "למה?? למה??" (יש לקרוא בטון מתבכיין). אז מה היה לנו שם?
מזיגה: עמדת המזיגה פשוטה ונקייה על טהרת ברזי חברת טמפו: גולדסטאר, גולדסטאר אנפילטרד, פאולנר, הייניקן, ניוקאסל, מכבי 7.9. אין הקפדה על אופן המזיגה, אין על הבר מתקן ייעודי לשטיפת כוסות.
הגשה: למרות שעל הבר נמצאות כוסות בירה ממותגות, הבירה נמזגת לכוס לא מזוהה. כוס מים, אם תרצו, חפה ממיתוגים וסימון כמויות. לשאלתנו מדוע הבירה לא נמזגת בכוס המיועדת לה, הרי לא חסרות כוסות כאלה על הבר, ענה הברמן: "זאת כוס יותר יפה, בלי מדבקות עליה. הכמות אותה כמות". ואני בכלל לא שאלתי על הכמות. דגמנו את כל הברזים, אך כל הבירות נמזגו באותו סוג כוס, כולל בירת החיטה, מה גם שהכוסות לא היו הכי נקיות שבעולם. בכל הפרסומים של המקום מצולמים מותגי הבירה בכוסות שלהם, אז למה לא להגיש את הבירות כך?
איכות: כל הבירות היו עייפות, ללא ראש קצף יציב, שהתפוגג מהר וחלקן אף לא נטעמו טריות (ככל הנראה היינו ראשונים באותו יום לשתות). ולעניין הניוקאסל, ברוב המקומות מתקשים להגיש אותה בצורה טובה - או שהיא לא טרייה, או שלא נמזגת בכוס שלה, או שהיא מוגשת רק בבקבוק (שזה אחלה), אבל למה בכלל בלי כוס?
טעימות: התפריט במקום מגוון ומשמש מלווה טוב לבירה. טעמנו, בין היתר, סלט עדשים שחורות עם סלק שהיה טעים ומרענן ומנת פלפלים חריפה. האוכל היה טעים, טרי, חריף (שזה הכי טעים) ומגוון.
חוויה: אין ספק שחווית השתייה נפגעת בגלל איכות הבירה – עקב האכילס של מקומות בעיקר כאשר אני הראשונה לשתות מהברז באותו יום עבודה. לגבי הכוסות והכמות שנמזגת, לחלק זה אולי נשמע טרחני, אבל זוג שישב לידנו על הבר, קיבל את הבירה ובמקום ליהנות ממנה, התחיל להתעסק ולחשב את הכמות המוצהרת מול נפח הכוס, כולל כל מיני חישובים במחשבון. עד כדי כך בלט העניין, שהצוות ניגש והסביר שמדובר באותה כמות. ואני שוב שואלת למה? הרי מונחות על הבר כוסות ייעודיות לבירה, אז מה עניין, למה לא להשתמש בכוסות האלה ודי.
ציון סופי: מדובר בפאב שמשדר אווירה טובה, הצוות עצמו חביב ושירותי, התפריט מגוון והאוכל טעים, ונראה שהנושא החברתי חשוב להם ולכן גם מחירי הבירה המאוד הוגנים. המקום משדר לקהל צעיר, סטודנטים וחיילים. בכל מה שקשור למזיגת הבירה ואיכותה ישנן חריקות ויש מקום לשיפור, אם כי נראה שהתקלות נובעות מחוסר ידע והכוונה. יותר מנשמח לחזור לכאן ולהיווכח שגם נושא המזיגה מקבל דגש כמו יתר הנושאים, אך במצב הדברים פאב 'יחזקאל' אינו ראוי לקבל את תו המזיגה של סנהדרינק.
יחזקאל. משה בקר 4, ראשון-לציון