הערכת מזיגת בירה: ביר-גארדן

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: גלית ג'ראפי-דבירי קופצת לבירה ב'ביר-גארדן' בתל-אביב…

תל-אביב את חופרת. כל העיר חפירות, לא מספיק שאנשים חופרים לי בראש כל היום וצריך להתייחס אליהם, אז גם העיר בחפירות. בצפון-העיר, בדרום-העיר, במרכז העיר - לא משנה לאן תיסעו, הכל חפירות. פקקים באמצע הלילה, פקקים בבוקר, בדרך לעבודה, בחזרה מהעבודה, כל נסיעה בתוך העיר הופכת לאתגר ניווט. ושלא תבינו לא נכון, אני לא תיירת בעיר הזאת, אני מכירה אותה כבר לא מעט שנים וחיה בה כל שנותיי. כן, התחדשות ושיפוצים זה חשוב, אבל מה בסך הכל רציתי? להגיע הביתה בצד השני של העיר בלי לשלוח זמן הגעה משוער של עוד 60 דקות לא סופי ובלי להרגיש שאני נוסעת אחורה. די, מספיק עם הקיטורים, זה לא טוב לעור הפנים. בתוך כל הכאוס הזה, פתאום הבנתי שאני ממש קרובה ל'ביר-גארדן' בריינס, אז החלטתי לרדת מהכביש ולברוח לכוס בירה.

השעה היתה מוקדמת, יחסית, והמקום היה די ריק. עמדנו בפתח, אני והטרמפיסטים שהיו אתי באוטו, שבלי הודעה מוקדמת קיבלו צו 8 לבירה וממש לא היתה להם ברירה אלא להיסחב איתי. נכנסנו פנימה וחיכינו למארחת שתושיב אותנו, אך כיוון שאף אחד לא ניגש לקראתנו פשוט התיישבנו. דבר ראשון חטפנו נזיפה מהמארחת שפתאום הבינה שמישהו נכנס והתיישב ללא רשותה. התנצלתי וביקשתי בעדינות שרק שיבוא כבר מישהו לקחת את ההזמנה ולהביא לי את הבירה שלי. עד שזה קרה, ניצלתי את ההזדמנות לסקור את המקום.

למי קראת חופר?

ה'ביר-גארדן' הוא מקום מושקע, יפהפה, שמנסה לתת אווירת ביר-גארדן אותנטית עם שולחנות ארוכים ושולחנות ישיבה על המדרכה, למרות כל החפירות והמהפכות ברחוב. חשבתי לעצמי שזה קצת מוזר, רק כדי להיווכח אחר-כך שלאף אחד לא היה ממש אכפת לשבת בתוך אתר הבניה הזה ולא לתת לסביבה להפריע לשתייה ולאווירה טובה.

אחרי המתנה ממושכת ניגש אלינו המלצר וסוף-סוף הזמנתי את הבירה שרציתי. מאוד התאים לי לראות שהתפריט מציע גם בירה בכוסות קטנות משליש. אני באופן אישי מאוד מחבבת את האפשרות הזאת, גם כי לא תמיד אפשר לשתות בירה בכמות גדולה יותר וגם כי ככה הבירה נשמרת קרירה וטרייה בכוס, אבל על הכוסות האלה אדבר בהמשך.

אז מה היה לנו כאן?

מזיגה: עמדת המזיגה מרשימה ויפה, וכוללת מבחר גדול של בירות, ביניהן: טובורג, קרלסברג, הוגארדן, לף, גינס, ווינשטפן, ווינשטפן ויטוס, עם חיזוק של מרדסו ובירת נגב כבירת הבית ומבחר משלים של בירות מבקבוקים.

הגשה: ההגשה נחלקת לשתיים. במקצה הראשון: כוסות שליש וכוסות חצי - ההגשה נעשית בכוסות ממותגות והבירות מוגשות לשולחן כשהכוסות נקיות והבירות עם ראש קצף יפה. במקצה השני: כוסות קטנות המכונות "רבע" - מכיוון שאין כוסות רשמיות, קטנות ממותגות, הבחירה נתונה בידי המקום באיזה כוס למזוג את הבירה, וכאן מתחילה הבעיה. באופן אישי הייתי מצפה ממקום שהבירה חרוטה על דיגלו, שייבחר בכוס שתתאים לסגנון, ואם לא זה, אז לפחות בכוס שתהיה לה איזושהי זיקה לבירה ולא למיץ.

איכות: הבירה שקיבלנו היתה טובה וטרייה ולא אכזבה, אפילו ששתינו אותה סמוך מאוד לפתיחת המקום, זמן שהוא מועד לפורענות.

טעימות: ה'ביר-גארדן' לא מציע נשנושים כלשהם לצד הבירה על חשבון הבית. התפריט כולל מנות עם כיוון גרמני כיאה לביר-גארדן טיפוסי, שזה אומר: נקניקיות, פרעצלים, בשרים כבושים ועוד מטעמים.

חוויה: זה אולי נשמע טרחני, אבל אני באופן אישי התבאסתי. לא אהבתי את אופן ההגשה של הבירה בכוס ה"מיץ", ואם הייתי יודעת שזו תהיה צורת ההגשה, לא הייתי מזמינה. עבורי, להזמין בירה, זו חוויה כוללת. הבירה, המזיגה, ההגשה וכל הטקס שנלווה לזה. גם קסטיל רוז' מבקבוק הוגשה עם כוס "המיץ" הזו וזה ממש לא מתאים. אם אתם כבר עושים מחווה יפה עם הכוסות הקטנות, אז לכו עם זה עד הסוף ותאפשרו ללקוחות שלכם חוויה מושלמת.

שורה תחתונה: אם אפשר היה לחלק את תו המזיגה ולתת רק חצי תו, זה בדיוק מה שהייתי עושה. אני יודעת שאין כוסות בירה ממותגות קטנות, אבל כן הייתי מצפה מהמקום לשים לב לבחירת הכוסות ולאפשר לי לקבל את הבירה באיזושהי כוס רלוונטית המתאימה בצורתה לסגנון. בסופו של דבר המקום הגיש את הבירה בצורה טובה ומקצועית (למעט נושא הכוסות הקטנות...) ולכן הוא ראוי לקבל את תו המזיגה של סנהדרינק.

מומלץ סנהדרינק!

ביר-גארדן. ריינס 2, תל-אביב