סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'מבשלת הגליל' בקיבוץ מורן…
קרן מ.קמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'מבשלת הגליל' בקיבוץ מורן…
זה היה לא מתוכנן. ההורים של החשאי טסו לבקר את הנכדה. הם השאירו לנו, עכברי עיר ונאמני תחבורה ציבורית, את האוטו, ואני דחפתי לנסיעה בשישי. לא משנה לאן, טוב, לא לדרום, אבל העיקר לא להיות בבית, כי בבית אשאר עם תירוצי הדחיינות והעצלות, שאינם מהווים נסיבות מקלות להתחמקות מלמידה למבחן, בעוד שנסיעה בכבישי ישראל היא סיבה לגיטימית ללפטופ כבוי.
האווירה נעה בין שכונתית לתיירותית, אבל אין כל קשר בין מה שקורה פה לסטריאוטיפ של פאב קיבוצי...(צלם: גל מ.ק) האווירה נעה בין שכונתית לתיירותית, אבל אין כל קשר בין מה שקורה פה לסטריאוטיפ של פאב קיבוצי...(צלם: גל מ.ק)
לכנרת הגענו לעת ערב. שקיעה באדום במצפה גדות, השעה קצת אחרי 7, ואנחנו יכולים לחזור הביתה, או למצוא דרך להרוג שעתיים ולהגיע לבירה קטנה בקיבוץ מורן. בחרנו בבנאלי: נכנסנו למכונית, נסענו ל'עזבה' בכפר ראמה, ריפדנו את הבטן בתבשילים טבעוניים, ובתשע וחמישה כבר היינו מול השער הצהוב של הקיבוץ.
'מבשלת הגליל' היא ברופאב שנפתח ב-2011 על-ידי אלון ריפטין, לשעבר טייס שגילה את עולם בירות הבוטיק בנסיעותיו לארצות-הברית (חווים דז'ה וו? מסרו ד"ש לאורי שגיא ואלכסנדר) ושותפיו, עידן, ציון, חיקי וזיו. ריפטין אמון על הבירה, והשותפים על כל הדברים האחרים: ניהול הפאב, חשבונות ושאר הכיף. חוץ מייצור 6 סוגי בירה, שנמזגות בפאב הסמוך למבשלה ונמכרות במצומצם במקומות נוספים כמו 'ביר מרקט', 'ביר בזאר' ו'ביר אנד ביונד' בתל-אביב, נמכרים בפאב עשרות בירות של מבשלות בוטיק ישראליות אחרות, מכל רחבי הארץ.
הקהל של פאב 'מבשלת הגליל' הוא בעיקר מקומי – משגבניקים מכל הגילאים – משפחות בשישי בצהריים, חיילים בסופי-שבוע, מבוגרים יותר בחמישי – וקצת נופשי צימרים ותיירים. החלל גדול, ספון עץ ונעים, ומרפסת העץ המקורה שעל צלע הגבעה בטח צופה על נוף מרהיב בשעות היום. כשהגענו נהנינו מהחשכה ומהאוויר הקריר. כל-כך הרבה אוויר!
יש במקום 6 ברזים, כולם של בירות המבשלה: חיטה, אייל בהירה, סטאוט, טריפל, IPA ועונתית – עכשיו 'פאמפקין אייל' של חורף, עד לפני כמה שבועות 'סיזון' של קיץ, שעדיין נמכרת בבקבוק. במהלך הערב נדדנו בין הבר למרפסת לספסל שבכניסה. 3 שעות בילינו במקום שבמהלכן המקום התמלא, שני סיבובים, סירוב לצ'ייסר כי חזרנו לעיר, והרבה כיף. פרטים? פרטים:
מזיגהמזיגה: עמדה נקייה שמופעלת על-ידי צוות מיומן. מזיגה סטנדרטית ומהירה, והטיה כשצריך.
הגשההגשה:כוסות ממותגות של מבשלת הגליל. כוסות שייקר בגדלי 330 ו-500 מ"ל משמשות לרוב הבירות, כשהחיטה נמזגת לכוס של בירת חיטה, גדלים כנ"ל, והטריפל לגביע. ראיתי רק גביע של 330, לא יודעת אם יש גודל נוסף או אם מציעים אותה – בירה בת למעלה מ-8% - במידה גדולה יותר. הכוסות מוגשות על-גבי תחתיות עם מיתוג המבשלה. הכוסות נקיות ולא ממתינות על הבר, וארבעת הברמנים והמלצרים תוגברו בשותפים כשהתחיל להיות עמוס.
איכותאיכות: הכי טרי שאפשר. הבירות מבושלות באצוות קטנות מעבר לקיר - אי-אפשר לצפות לבירה חדשה יותר. הגיזוז בדיוק במידה, אבל ראש הקצף טיפה קטן מדי, אולי מהרצון למלא את הכוס בבירה, וחבל - יש סיבה לראש הקצף.
טעימותטעימות: פנכת זיתים גליליים טעימים מוגשת לשולחן ומתמלאת כשהיא מתרוקנת. הגענו אחרי ארוחת ערב אז לא הזמנו לאכול, אבל במקום מציעים פלטות בשרים וכריכים, ולטבעונים – נאצ'וס ואדממה. אם היינו רעבים, היינו מסתדרים, נדמה לי שקלטתי על הלוח בזווית העין ירקות ממולאים, אבל אל תתפסו אותי במילה.
חוויהחוויה:המקרר מלא בכל טוב ומאפשר למקומיים להיחשף לבירות שמבושלות ברחבי הארץ, אבל אורחים לרגע שכמותנו, מוטב שיתמקדו בברזים. זאת לא הפעם הראשונה ששתינו בירות של הגליל, שאנחנו כותבים על המבשלה או אפילו שביקרנו במקום – לפני כשנתיים נסענו עם זוג חברים ולקחנו לילה באירוח הכפרי החמוד והסמוך – ובכל זאת שתינו רק את תוצרת המקום. הופל'ה – IPA שהושקה בשנה שעברה – ובלונד אייל בסיבוב הראשון, חיטה וסטאוט בסיבוב השני. כמו שזכרנו, הבירות מאוד קלות גוף, גם הסטאוט והחיטה, אבל בהחלט ניכר שיפור לטובה בטעם ובאיזון.
הצוות במקום צעיר מאוד, אבל המלצר והברמנית ששירתו אותנו היו גם מאוד אדיבים וגם מאוד מקצועיים. הם ידעו לתאר את מאפייני הבירה ולהציע טעימות למתלבטים בשולחן לידנו וידעו לכוון גם את אלה שהעדיפו בירות אחרות בבקבוק. האווירה במקום נעה בין שכונתית לתיירותית, אבל אין כל קשר בין מה שקורה במבשלת הגליל לסטריאוטיפ של פאב קיבוצי, וטוב שכך.
ציוןציון סופי: בזמנים ספונטניים פחות, היינו שוב מזמינים מראש חדר באירוח הכפרי הצמוד והלא יקר, וממשיכים לשתות עד הסגירה. ברם, בבית חיכו לנו חתולים רעבים, אז קטענו את הערב באיבו, כדי לחזור לעיר. באסה. נחזור שוב בהזדמנות הראשונה, כי שנתיים וחצי בין ביקור לביקור זה יותר מדי בשביל פינת חמד שכזאת. נקודת חובה לחובבי בירה שנקלעים לצפון.
