סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: שאפה בר בשוק הפשפשים…
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: שאפה בר בשוק הפשפשים…
פעם בכמה זמן, למרות הסלידה הגדולה, המרחק העצום, הקונטרסט בין הערים והריח שמזכיר את הבית - רק ממוסחר, חייב תל-אביבי בהווה שכמותי וירושלמי בעברי, להגיע ליפו בלילות. למזלי יש כמו יפו בלילות, אבל באף מקום אין עוד כמו ה"שאפה" - אולי בעצם נקודת השפיות שלי ביפו. בשבילנו, המתגוררים בתל-אביב, יפו זה סוג של חו"ל. לי, כירושלמי, היא מזכירה טיפה את הבית - רק עם ריח של ים.
לא פשוט להיות מקום עם שירות טוב ומוצר טוב ונפח עבודה פסיכי באותו הזמן. על חלק מהדברים צריך לפעמים להתפשר... לא פשוט להיות מקום עם שירות ומוצר טוב ונפח עבודה פסיכי באותו הזמן. על חלק מהדברים צריך לפעמים להתפשר...
זה כשלוש שנים ששוק הפשפשים ביפו הוא סצנה בפני עצמו. אי-אפשר לירוק שם בלילה בלי לפגוע במיתוג של גולדסטאר או של וודקה כלשהי שנמזגת. בראש שלי יפו בכלל מזכירה לי עראק, אבל הרבה מאוד דברים מזכירים לי עראק בזמן האחרון. בגדול, ממש אין הרבה מקומות שאני יוצא אליהם ביפו. בעיקר בגלל שאת הטופ אני כבר מכיר.
שאפה זאת גם המנטליות, והנה הסבר קטן: המילה שאפה בסלנג הישראלי היא הצורה המכובדת יותר לומר כוסית. אבל לא בדיוק. שאפה היא לא סתם כוסית. היא גברת. יש לה כבוד. היא נסיכה. היא פרועה. היא חוויה. היא ממצמצת בעיניה אליך תוך כדי ריקוד ונדמה שהיא לא שוברת קשר עין גם תוך כדי סיבוב הטרנטלה המהיר. היא פלירטוט נעים ובית חם. מזרח-תיכונית מושלמת.
יום רביעי הוא אולי לא היום המושלם בשבוע, אבל מביני עניין כבר מזמן יוצאים ומבלים ביום הנהדר הזה. הוא מספיק מוקדם מכדי להיקרא בילוי של סופשבוע ולא אמור להשפיע על שאר ימי העבודה שעוד נותרו בשבוע, אלא רק לצקת עוד נפח של הנאה אליהם.
גל חום בתל-אביב. מיליון וחצי מעלות ובכלל - מי שם לב אחרי 38. לילה ולח. הלחות עצמה מזיעה ועטופה בעוד שכבה של איכס רשמי. פרנסיסקנר / באס / פילזנר, ויש גם מגנרס. אם זה עמוס בקרח כנראה זה מושלם בשבילי באותם רגעי הנחיתה בבר. שתי כוסות ראשונות יורדות בשלושים שניות ורוגע מתחיל לטפס לי על הצוואר.
שאפה בר - אווירה אהמגנרס אמנם נמזג נהדר, אבל הערכת מזיגה עושים על בירה. המקום מלא ומולי נחמן הברמן הנהדר שליווה את חוויית השתייה שלי עוד בירושלים. "פרנסיסקנר קטנה ואחר-כך אשתה גם פילזנר", חייכתי אליו. "אגב, מה המידה?", שאלתי. "גדול וקטן", הוא ענה בחיוך והגיש לפני כוס הייבול בנפח 280 מ"ל עם ראש יפה של קצף אחיד.
אזור העבודה נקי ומסודר. הבר מוזג לכל המסעדה. יושבי הבר נהנים מבירה שנמזגת נכון ובכבוד, אבל יושבי המסעדה מחכים טיפה. פס ההוצאה קטן. הבירה מחכה וראש הקצף נעלם. המלצרית ניגשת. לוקחת קש ומערבבת. הבירה מקציפה וטיפה נוזלת על הכוס ויוצאת לשולחן עם נראות טובה ואיכות ירודה. "אפילו בגולה, לפני 10 שנים בירושלים, לא סלחנו על הקטע עם הקש", מילותיה של הקונדיטורית היקרה מהדהדות בראשי. כל משקה מוגז שמערבבים מאבד מרמת הגיזוז שלו. אחד הדברים החשובים בבירה הוא ראש הקצף, מאחר והוא עוזר לשמור על אותו הגיזוז. בערבוב הבירה עם קש אנחנו מאבדים חלק מהגז ובעצם במקום להעניק את החוויה שמכרנו - קצת הרסנו.
הפילזנר הגיעה והכוס קרה. הקצף יפה והמזיגה מכובדת. פתאום כוסות הבירה שנמזגות לפס ההוצאה נקטפות מהר ומגיעות לשולחן עם ראש הקצף המקורי. הקונסיסטנטיות נשברת ולפתע המוצר מוגש כהלכה. הבירה מגיעה עם תחתית, גם בבר וגם בשולחן, אבל התחתית ממותגת כתחתית להגשת יין. הבירה לא מגיעה עם פיצוחים אפילו שזה כרגע החלום שלי. לרגע דעתי מוסחת משלוש מלצריות מרקדות ומול עיני מופיע צ'ייסר של בקארדי אוקהארט. הברמן שוב מחייך ואני מבין שהוא כבר קלט והאוכל בדרך. לחמא בעג'ון עם טחינה וריג'לה. אלוהים. אוהבי המנה המסורתית אולי יסלדו מהשימוש בבצק פיצה, אבל זה הטעם מסתמן כלגמרי לא רע. אפילו טוב.
חשבתי לחלוק אתה בירה אחרונה. רק לצורך טעימה. "אני לא אוהבת באס", היא אמרה בחיוך, "אפילו שהלוגו יפה", וחתמה את הנושא. המוזיקה מתגברת ותור מתחיל להשתרך משני צדי הרחוב. קצב הדפסת הבונים עולה והמזיגה הופכת ממזיגה יחידה בה כל בירה נמזגת בתורה, למזיגה מקבילה בה כמה ברזים פועלים במקביל. הבירות טיפה נשפכות, אבל כולן יוצאות בזמן ועם קצף. הבעיה היחידה היא הכוס הטיפה דביקה אבל מאוד קרה. לא פשוט להיות מקום עם שירות טוב ומוצר טוב ונפח עבודה פסיכי באותו הזמן. על חלק מהדברים צריך לפעמים להתפשר. חבל שזה גורע מהבירה. אז מה היה לנו כאן?
מזיגהמזיגה: בזמן לא לחוץ הבירה נמזגת נכון. היא יוצאת עם ראש קצף מתאים בשני הנפחים (280, 420), אבל מנגד, בשעת לחץ, הבירה נמזגת ברצף והכוסות מקבלות את ראש הקצף כהשלמה במזיגה שניה ולפעמים לאחר שחיכו. ההימור של הזמנת בירה בשולחן זז בין שני קצוות - בירה נהדרת או בירה סתמית.
ציון: 12 נקודותהגשההגשה:הבירה מגיעה בשני גדלים ותמיד על תחתית. מבחינת המראה היא טובה. הכוסות לא חמות ותמיד נקיות. כבר בעת ההזמנה המלצר מציין את מידת הכוס ואת הגדלים וממליץ על טעימות לפני ההזמנה.
ציון: 15 נקודותאיכותאיכות: כאמור, הבירה יכולה להיות נהדרת או סתמית - השאלה היא איפה יושבים. מאחר וישבתי על הבר, ולרוב אני יושב על הבר, חווייתי האישית היתה מצוינת, אבל בישיבה בשולחן הבירה לא ממש מומלצת.
ציון: 15 נקודותטעימותטעימות:לצד הבירות לא מוגש איזה נשנוש - זה ממש לא חובה, אבל משהו קטן ליד זה באמת נחמד לטעמי. התפריט של המקום רחב ומגוון למדי וממש אין סיכוי שתצאו מכאן רעבים.
ציון: 18 נקודותחוויהחוויה:חוויה נהדרת. פעם כשגרתי ביפו הייתי דואג לגוון לעצמי את הבילויים ובכל פעם משתדל לצאת למקום שהוא חדש עבורי. היום אני מראש יודע שבשביל חוויה שמחה ומדויקת יש כתובת טובה ונהדרת.
ציון: 20 נקודותציוןציון סופי: הבירה בשאפה חייבת להשתפר, בעיקר בשביל באמת לדייק את המוצר הנצרך במקום. עם זאת, תמחור הבחרות הוגן וכמעט כל הפרמטרים מסביב נהדרים, כך שבהחלט מדובר באחד מהברים היותר מומלצים. לסיכום אצטט את המשפט הנדוש: "בפריז יש אוכל נהדר ובפריז יש אוכל מחורבן, שתי הקביעות נכונות".
סה"כ: 80 נקודות
