סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: קזינו דה פריז בירושלים…
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: קזינו דה פריז בירושלים…
שוק מחניודה הוא סצנה נהדרת. אם אתה בן 23 כנראה שכאן אתה רוצה לשבת. המקום שוקק ושמח, אין כאן ערסים, אין כאן ריבים, אין מקומות מדכאים, יש שמחה וחגיגה. יש שיאמרו שזה ההפך ממה שברים של שוק אמורים להיות. זה בעצם השתלטות האדם הלבן על טריטוריה לא לו. החמארות הדיכאוניות הן הדבר האותנטי באזור הזה. למזלי לא זאת הסוגיה כאן...
זה לא מקום לסטלני נחלאות ולא לסטודנטים רעבים ללחם, אלא עבור אלו שרוצים משקה אחרי העבודה ורוגע נטול בלגאן... זה לא מקום לסטלני נחלאות או לסטודנטים רעבים ללחם, אלא לאלה שרוצים משקה אחרי העבודה ורוגע נטול בלגאן...
בתוך כל ההמולה של שוק מחנה יהודה יושב לו בר אחד טיפה יותר בוגר. קצת יותר מדויק ואפשר לומר שהוא יותר בר באופיו. האחרים הם צעירים ומתפתחים והוא כבודו במקומו כבר מונח, ואיך לא? הוא בבעלות אלי מזרחי - מהאנשים שהביאו לנו את השוק המחודש ואת סצנת בתי-הקפה של מחנה יהודה, ושאנן סטריט - ההוא ולא אחר.
קזינו דה פריז - המקום שהתחיל את סצנת הברים המחודשת שהתפתחה כמגיפה לאורך השוק, מארח בכתליו את קהל המבלים היותר מבוסס וטיפה יותר בוגר של השכונה. לא את סטלני נחלאות ולא את הסטודנטים הרעבים ללחם, אלא את אלו שרוצים משקה אחרי העבודה ורוגע נטול בלגאן. מקום שהוא יותר נעים למשתמש וקורקטי מבחינת השירות. אפילו ניתן להגדיר כטיפה תל-אביבי.
קזינו דה פריז - אווירההיום אני כבר לא יוצא למתחמי בילוי בירושלים. פעם הייתי יוצא לרחוב עמוס ברים ועובר את כולו עד אור הבוקר. זה אחד הדברים היפים שיש בעיר הזאת. גיוון וריבוי משתמשים שדחוס לחלק גאוגרפי קטן יחסית. היום אני מעדיף לשבת במקום אחד ולנטוע את רגלי לאורך ערב שלם מאשר להסתובב לאורך הלילה. בטח שבקיץ. תאמינו לי שבירושלים יותר חם מאשר בתל-אביב. לא לח, אבל כן חם בצורה מפחידה. המשל הוא שלפחות בחלק מהלילות בירושלים יש רוח נהדרת.
קזינו דה פריז ממוקם על ראש הר ובחצר פנימית. רחובות השוק המתפתלים יוצרים ארובה ארוכה שמזריקה רוח קרירה לחצר הבר ומספקה ליושבי הלילה בריזה נעימה לאורך השתייה. "אפשר לטעום מהפנסיסקאנר בבקשה?, למרות שאני בטח יזמין גינס", ביקשתי מהברמן תוך כדי שחייכתי לבחורה היפה שישבה מולי.
הטעימה הגיעה בכוס קטנה והיתה מוגזת וקרה. פשוט טעימה. בלי לשים לב הברמן שאל אותי אם ארצה עדיין גינס. הנהנתי ועקבתי אחרי תהליך המזיגה שלו. הבירה אמנם נמזגה בשני השלבים המפורסמים, אבל לא בכוס של גינס אלא בכוס של לוונבראו. זה נראה כאילו כל שליש המוגש במקום יוצא עם כוס של לוונבראו, אבל כל חצי יוצא בכוס של גינס. לרוב אין לי עניין עם כוסות ממותגות, אבל גינס זאת אולי הבירה היחידה שאדם מצפה לפחות לכוס דומה.
הבירה הגיעה קרה על-גבי תחתית. חלקה ונעימה וכוס נקייה. המוזג לא חיכה עם ההגשה ולכן נאלצתי להמתין בסבלנות שהבירה תסיים את תהליך הבנייה שלה בכוס. בשביל להשלים את החוויה הזמנתי לי וויסקי. הייתי רעב אבל כברוב הימים החמים גם הפעם העדפתי לשתות את הלחם שלי. ווילד טרקי וסודה. פתאום היו לי יותר משקאות מולי מחברים. הבירה אולי לא הוגשה בכוס מתאימה, אם כי את תפקידה היא מילאה בהנאה. אז מה היה לנו כאן?
מזיגהמזיגה: המזיגה התבצעה לאורך כל הדרך לפי כל כללי הטקס. ברגעים יותר עמוסים של העבודה הברמן מזג מכמה ברזים במקביל, אבל דאג שראשי הקצף ימולאו באמצעות מזיגה ולא על-ידי מלצריות וערבובי קשים.
הגשההגשה:הבירה עצמה טעימה. לא ישנה, לא חמה, לא דלילה ולא שטוחה. הגשה של גינס בכוס לא שלה היא בעיה. גינס בפני עצמה היא חוויה. היא נמזגת בכל העולם באותה צורה ובאותה עטיפה. בנוסף, בשעות לחץ מזיגה מרובת ברזים מביאה לכוסות רטובות ולא ונעימות.
איכותאיכות: הבירה עצמה היתה טובה אבל עדיין הגשה של הבירה בכוס לא מתאימה ובכוס רטובה – מה שגרע מאיכותה.
טעימותטעימות:המקום אמנם לא מספק נשנושי שתייה, אבל כן מציע תפריט נשנושים לא יקר, איכותי ומספק.
חוויהחוויה:כשיושבים על הבר ובחוץ מלא - אין כמעט יחס מהברמן. את המינימום הנדרש לפי חוקי החיזור בין ברמן ללקוח הוא עושה ובחן, אבל מעבר לכך הוא מקדיש את תשומת לבו למשקאות היוצאים למסעדה ולא ללקוח. כשיושבים ברחבה החיצונית השירות מצוין והאווירה שמחה, אבל בשעת לחץ יורדת מהירות ההספקה ומרגישים קצת הזנחה. המקום ברמת השירות נופל יותר מדי לאווירת החמארה, למרות שמבחינת המחיר, העיצוב וסל המשקאות הוא נכלל ברמת הבר.
ציוןציון סופי: המקום בהחלט מומלץ, למרות שהוא עדיין לא בשיאו. החוויה של השוק נוכחת והשמחה של אחרי יום העבודה היא התיבול המרכזי של האזור. המנות המוגשות מדויקות והבירה טובה ונכונה. האכזבה הגדולה היחידה שהיא שממקום כזה יש ציפייה יותר גדולה.
