הערכת מזיגת בירה: זוט אלור

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'זוט אלור' בגבעתיים…

שביזות יום א', וכוס בירה נראית כמו דרך מצוינת לטשטש אותה ולזרום להמשך השבוע, בתנאי שזה בלי ה"לאן יוצאים?", "חניה!", ו"מאיזה שעה פתוח ביום א'...". למרבה הפלא, דווקא בגבעתיים מצאתי את התשובה. האמת, נחמד לראות מה שקורה שם בתקופה האחרונה. מבחר מקומות בילוי ומגוון לא מבוטל של פאבים במרחק הליכה אחד מהשני. הפעם נפל הפור על 'זוט אלור', פאב חדש בגזרה.

למקום הגעתי פעמיים. בפעם הראשונה, כשבוע לאחר הפתיחה, אבל התברר שעדיין מתארגנים במקום. אי-אפשר היה לשבת בפנים, רק על המדרכה. אי-אפשר היה למזוג בירה מהחבית, רק מבקבוק. הזמנו בירה וקיבלנו אותה עם כוס תה מבית סבתא, והדבר מיד ניכר במראה, בקצף ובטעם. בקיצור, היה מבאס ולא זרם טוב עם שביזות יום א'. אבל נראה היה שלמקום יש פוטנציאל, אז החלטתי לחזור לסיבוב שני.

אין ספק שלמקום יש קטע. הוא מושקע ומוקפד ובהחלט נראה שמישהו כאן שם לב לפרטים, וגם לקטנים ביותר, לרבות כלי הגשה מיוחדים ומנות אוכל אסתטיות ומעוררות תאבון. גם הכוסות לא נפקדו מההשקעה. המשקאות מוגשים בכוסות מעוטרות והקוקטיילים נרקחים ברוב טקס ומוגשים כמו יצירת אומנות ססגונית שגורמת לכל יושבי המקום לסובב את הראש.

כוסות הבירה גם הן חלק מהשואו והבירה מחבית נמזגת לכוס נחושת שמעניקה תחושה חגיגית ואולי קצת עתיקה. אבל אליה וקוץ בה. חגיגי זה יופי, אבל מה עם הטעם? הטעם של הכוס מלווה כל לגימה ומטשטש את טעמה של הבירה. מדובר בטעם חזק של מתכת ומי שיש לו מושג קל בבירה ובא כדי ליהנות מכוס בירה, בעצם לא מקבל את מה שרצה.

קחו את הגינס כדוגמא. מי שמזמין אותה, הם בדרך-כלל אנשים שאוהבים ומכירים מצוין את טעמה של הבירה. עכשיו לגמו אותה מתוך כוס מתכת וקבלו בכל לגימה גינס מתכתית. לא נראה לי שלזה התכוון המשורר (...).

הברמן, שהבחין בניסיון שלי להבין מה אני שותה, הציע להעביר את הבירה לכוס זכוכית. סירבתי כי רציתי להבין את הקטע של השתייה בכוס הזאת, אבל כן ביקשתי טעימה מאותה בירה בכוס זכוכית. טעמתי אותן זו לצד זו, כדי להבין שזה פשוט טעם אחר. מה שסיכם עבורי את כל העסק היה בחור שהזמין גולדסטאר, לגם ממנה ושאל את הברמן, בפרצוף די מבולבל: "תגיד, זה גולדסטאר?".

אז מה היה לנו שם?

מזיגה: עמדת מזיגה פשוטה ונקייה הכוללת מספר מצומצם של ברזים: גולדסטאר, גולדסטאר אנפילטרד, מכבי 7.9 ומרדסו.

הגשה: כל הבירות, ללא יוצא מן הכלל, נמזגו בכוסות מתכת אטומות שהשפיעו על טעמן של הבירות. אי-אפשר היה ליהנות ממראה הבירה או להתרשם מהקצף. מידת הכוס גם היא לא ברורה, אם כי בתפריט צוינה הכמות. כוס הזכוכית לא היתה כוס בירה, אלא כוס תה, או כוס שנוטה הצידה, שהזכירה לי את המשפט 'שיכור ולא מיין'. בקיצור כל קשר בינה לבין בירה מקרי בהחלט. הבירה מבקבוק מוגשת עם כוס יפה, אבל לחלוטין לא מתאימה.

איכות: כשביקשנו את הבירות שלנו בכוסות זכוכית, קיבלנו בירות טובות וטריות.

טעימות: לא הוגשו ליד הבירה נשנושים, אבל פונקנו במהלך הערב, גם באוכל וגם בצ'ייסרים על חשבון הבית. התפריט המוצע במקום כולל מנות מגוונות, אסתטיות ומרשימות ביותר.

חוויה: האווירה במקום נעימה וטובה, השירות אדיב והמלצרים קשובים לכל בקשה.

ציון סופי: דילמה. אי-אפשר להתעלם מכך שרוב המבלים נהנים מההגשה של הבירה בכוסות המיוחדות. חברים שראו תמונות עפו על הרעיון. מצד שני, מי שבא במטרה לשתות כוס בירה ולהמשיך הלאה, לא אהב וביקש להחליף לו כוס, אבל גם אז הגיעה כוס זכוכית משונה, למרות שבמקרה הזה לפחות אפשר היה ללגום מהבירה וליהנות מטעמה הטרי.

הרבה מאמצים, אנרגיה ומשאבים הרי הושקעו בכל השואו הזה, אבל בואו לא נשכח גם שחברות המשקאות מספקות כוסות ייעודיות. אז ציינו בתפריט שהבירה נמזגת בכוס מיוחדת, אבל לצד זה תאפשרו מזיגה גם בכוס הבירה הרגילה, כך שמי שלא נהנה מטעמי לוואי שמתווספים לבירה שלו, אני למשל, עדיין יוכל ליהנות ממנה, ומי שנהנה מהקטע, שיזרום בכיף. נשמח לשוב לכאן בקרוב ולהיווכח שההערות נלקחו לתשומת הלב. למעט נושא הכוס, זוט אלור מקבל את תו המזיגה של סנהדרינק.

מומלץ סנהדרינק!

זוט אלור, כצנלסון 67, גבעתיים