השפעת הווייב המוזיקלי על חווית השתייה שלכם. גלית ג'ראפי-דבירי מדווחת מפסטיבל הבירה של גולדסטאר...
"תגידי, את בטוחה שזאת מוזיקה לבירה?", נוהג לשאול אותי חבר, בחצי קריצה וצחוק גדול, בכל פעם שאנחנו נפגשים לכוס בירה, כי באחד מאירועי הבירה אליהם הלכנו המוזיקה היתה כל-כך איומה, אבל ממש, שכמעט יצא לנו כל החשק לשתות. אבל רק כמעט. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאסרב לכוס בירה צוננת רק כי ברקע מתנגנת מוזיקה מבאסת, אבל בכל זאת... אז הנה חיליק, עוד זיווג בהפרעה ששווה לך לבדוק, רק בלי הקלוריות של החטיפים, בירה – מוזיקה...
בעל פאב כלשהו אמר לי לא מזמן: "אם אני רוצה שאנשים ישתו יותר, אני משנה את המוזיקה למשהו יותר קופצני". על פניו, חיבור פשוט, אינטואיטיבי שבא מהבטן. אבל למעשה מגובה במחקרים שמראים שיש קשר בין מוזיקה וחווית שתייה. מחקר שנערך באוניברסיטה בבריסל מראה שהדרך בה אנו חווים את המוזיקה, משפיעה על הדרך בה אנו חווים את הבירה. לדוגמא: אם המוזיקה מתקתקה ודביקה (או כפי שהגדירו אותה החוקרים: "מוזיקת וולט דיסני"), הבירה תטעם מתקתקה, אבל אם נגביר את הטונים נחווה את הבירה כמרירה יותר. דמיינו שאתם נמצאים באירוע בו מתנגנת מוזיקה נוגה ושקטה, האם תהיה לכך השפעת על חווית השתייה שלכם?
ברחבי העולם מאוד מקובל שחברות בירה תומכות באירועי ספורט ומוזיקה, וכשהקיץ מגיע, עונת הפסטיבלים מגיעה אתו. בארץ ישנם שני פסטיבלי בירה-מוזיקה גדולים בשנה בהם מופיעים ממיטב אומני הארץ. האחד הוא פסטיבל הבירה בירושלים והשני הוא פסטיבל גולדסטאר. אני זוכרת אותם עוד מימיהם הראשונים. עם השנים הם התפתחו, השתכללו, שינו מיקום, אבל בסך הכל הם בהחלט הם מרעננים לי את הקיץ.
מהצד של המוזיקה מדובר ביומיים של הופעות: ביום הראשון הדג נחש ואברהם טל (לחוד), וביום השני דודו טסה ומוש בן ארי (כן, גם כאן לחוד) ובין לבין מוזיקה מקפיצה שבהחלט עשתה חשק לשתות. אני הייתי בהופעה של מוש בן ארי והיה אחלה גרוב. אנשים התמקמו מול הבמה בזולות מגניבות עם כוס בירה ביד, בזמן שלהקת החימום בהחלט חיממה את האווירה, עד שפתאום נשמעה שאגה ברמקולים: "מושש בן ארררייי...". נחיל של אנשים זרם משער הכניסה לעבר מתחם ההופעה, מוש בן ארי עלה על הבמה ואז התחילה החגיגה. מוש לא אכזב, הרביץ בהופעה ונתן את הרפרטואר המוכר והאהוב, והקהל זרם אתו לגמרי והצטרף אליו לשירה.
מתחם פאולנר / פאולנר סלבטור – הבירות הגרמניות ממינכן שלא קיפחו את חובבי בירות החיטה ואת חובבי הדופלבוק הגרמני החזק. מתחם הבירות המיוחדות – מרפי'ז, סטרופראמן וניוקאסל בראון אייל – בירות ייבוא לחובבי הסטאוט, הפילזנר הצ'כי והאיילים האנגליים. בנוסף היו גם מתחמים של מותגי בקארדי בריזר וסיידר התפוחים סטרונגבואו, שלא לדבר על שפע דוכני האוכל שלא חסכו מאיתנו קלוריות. את מתחם גולדסטאר FACTORY עם קולקציית האופנה דווקא לא הצלחתי למצוא. או שסתם הייתי מבוסמת מדי...
