הגולם בפראג

פראג הראתה לנו את הצד הקפקאי שלה – לחה, קודרת ומסובכת. מעשה בנמר מוזהב, בהיפופטם ובאחד, יאיר גת שמו, שרק רצה לשתות בירה

"הם לא נחמדים לתיירים", הזהירו אותנו. אבל אנחנו הרי באנו מתל-אביב, העיר שבה לא נחמדים. נקודה. ליתר ביטחון הגענו אל "הנמר המוזהב" שעה לפני הפתיחה וישבנו להכין את עצמנו עם כמה פיינטים בבר אנגלי קטן ברחוב המקביל. בשעה היעודה ניגשנו בביטחון לכניסה. "מסיבה פרטית", נזף בנו ענק אחד בחלוק ירוק. "לכו מכאן". אחרי משא ומתן קצר הוא התרכך והסכים שנתקשר למחרת ונזמין מקום, אז הלכנו לעוד מקום שממנו ביקשו מאיתנו להתרחק, "ההיפופוטם" שמו. פראג הראתה לנו את הצד הקפקאי שלה. לחה, קודרת, גותית ומסובכת. כדי להגיע לשירותים בבית קפה שנכנסנו אליו כדי להתחמם נאלצתי לטפס שתי מדרגות, לרדת חצי קומה, לפתוח שער ולעבור חצר פנימית. את הבר לא היינו מוצאים עד היום אלמלא שוטר חביב שהראה לנו את הסמטה הקטנה המובילה אליו. נכון, עברנו לידה לפחות שלוש פעמים במהלך החיפוש, אבל מי סופר?

ניצלנו את היעדר האבטחה וחמקנו פנימה. מקום קטנטן שמופעל על ידי שתי דמויות מרכזיות. ענק מזוקן שמוזג ושוטף כוסות, ומלצר עגלגל שנראה כמו אחיו של הענק בירוק מ"הנמר המוזהב" והתנהג כאילו למד איתו באותו מחזור של האקדמיה הצ'כית לנימוסים והליכות. "קום",הוא צעק עלי בצ'כית ונפנף בידיים אחרי שלקחתי כיסא ריק והעברתי אותו לשולחן פנוי. קמתי. הוא החזיר את הכיסא למקום ודאג שהוא יישאר שם כל הזמן. גם אם אף אחד לא יושב עליו. בסוף הצלחנו להזמין פילנזר אורקוול. אולי בגלל הדרך, אולי בגלל תחושת ההישג ואולי בגלל שיטת המזיגה, היא הייתה טעימה להפליא. צלולה ובהירה, עם ראש קצף מעורר תיאבון ובועות קטנטנות וזריזות. אחרי עוד שתיים כאלה, הצלחנו גם להתיישב יחד ולהזמין ביר-צ'יז. צלחת ועליה אצבע עבה של ברי, משולש חמאה, שלולית חרדל וחצי אנשובי. אחרי שמועכים את כל העסק עם מזלג, מתקבל ממרח שמנוני, חריף וטעים שהלך נהדר עם לחם לבן ועוד כמה בירות. על הכיסא לידנו, התחלפו השתיינים ברוטציה. כך יצא לנו לפגוש מדריך טיולים שהוא גם סוחר בחלקי מטאורים ועוד כמה מקומיים חביבים שלא דיברו מילה אנגלית אבל הסכימו להרים איתנו כוס בירה. בדרך למלון, אחרי שנפרדנו בידידות מהצוות, עברנו שוב ב"נמר המוזהב". השומרים בכניסה היו שיכורים אז הצלחנו לעקוף אותם. "צאו מכאן", צעק עלינו עובד אחד שלא היה שם קודם. "שתי בירות ואנחנו הולכים", התחננו. הבחור התרכך, ביקש מהמוזג שיכין לנו שתיים, וזה התפרץ עליו כאילו הוא ביקש ממנו להימרח בחמאה ולשים אנשובי על הראש. אחרי שהשניים הפסיקו לריב ואנחנו קיבלנו את הבירות שלנו הגיע השלישי, זה שסילק אותנו בצהריים ופשוט דחף אותנו החוצה. "אמרתי לכם לבוא מחר", הוא צעק. אפילו לא סיימנו את הבירה. הלכנו להתנחם בגראפה קטנה ולמחרת חזרנו לתל-אביב, בפעם הבאה שלי בפראג, אני כבר אדע איפה לא לשתות את הפילזנר אורקוול שלי. U hrocha (אצל ההיפופוטם): Thunovská 10, Prague U zlateho tygra (אצל הנמר המוזהב): Husova 17, Prague