דייויד הירשפלד נזכר בימים של היינקין חמה ששותים בשלוק אחד ומספר על האחות החדשה והמפנקת - אקסטרה קולד - שנמזגת מברז קפוא
דוד הירשפלדמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
דייויד הירשפלד נזכר בימים של היינקין חמה ששותים בשלוק אחד ומספר על האחות החדשה והמפנקת - אקסטרה קולד - שנמזגת מברז קפוא
הייניקן הייתה הבירה הראשונה ששתיתי, כשהייתי בן 15. היינו קונים אותה בקיוסק כשהיא חמה בטענה שאנחנו בכלל קונים להורים. היינו יושבים בגן הציבורי ברחוב הצפירה ומשחקים ״הכל בשלוק״ – התחלנו בשישייה לשניים, עברנו לשתי שישיות לשלושה ומשם המשכנו לחבית ביתית קטנה ומגוחכת ששמרנו בקירור סודי במחסן של אבא של חבר.
אחר כך הגיעה התקופה הרומנטית. מסע בין המוזיאונים החשובים של אמסטרדם הביא איתו שינוי תודעה בקשר למוצר האהוב. בין הסיור המרגש במוזיאון החשיש לביקור המאלף במוזיאון הסקס היה סיור טעים ונשכח במוזיאון הייניקן. נשכח, כי רוב הזכרון שלי ממנו נמחק, אבל מה שאני כן זוכר זה עגלה עם סוס וברמן עליה ביום המלכה. אגב, הבירה שם באמת טעימה. אני לא באמת זוכר כמה היא טעימה אבל אני זוכר שהיא הייתה כזאת.הייניקן אקסטרה קולד רוחב
הייניקן אקסטרה קולד זה קטע מדהים. מדובר בבירה שנמזגת מברז שקורר מתחת לאפס מעלות, שלא קפאה לשנייה ומוגשת כשטמפרטורת החדר היא של קיץ תל אביבי באמצע פברואר (20 מעלות בצל בלי לחות). אני נשבע. רק את הבירה הזאת אני שותה מעכשיו.
אחרי ארבע בירות הברז המדהים הזה נעשה מושך וסקסי ברמות שלא יאמנו. כמה שלוקים והלחיים משתחררות, העיניים קצת נרגעות ובין המוח לגולגולת נוצרת מעטפת נעימה של קצף. הקצף לבן, רגוע, זז ומלטף, עם ריח של בית ומרירות של חוש הומור שחור ומשובח. השחור הוא בכלל צהוב בהיר שנמזג מתוך ירוק וקר והתשוקה עולה. העיניים נסגרות ולפתע מופיעה שכנה עם שיער צבוע באדום, תולה כביסה של רווקה, והסדין האדום תלוי מאחוריה ושערה נבלע בו. היד קופאת מכוס הבירה המקוררת, העיניים נפתחות ועולם שלם נפרש בבר בשעות הצהריים.
אז אולי אין כאן בחורה עם שיער אדום בוהק עמוק ובטח שאין כאן חבל כביסה וסדינים. השכנה היחידה שיש לי זה הדפוס מהחנות ליד אבל החברה מבורכת והבירה מפנקת. העניין כאן הוא שיחה על ניואנסים קטנים בטעם מוכר. הייניקן אקסטרה קולד זו סך הכל אותה גברת, שנמזגת מברז קצת מעוצב והרבה קפוא. הטעם קצת יותר מדוייק ואין משחק. הברז יפה, אפילו קצת מושך, זוהר ופאלי.
כאחד שאוהב הייניקן בעיקר בבקבוק קטן, ואם אין אז בפחית גדולה, הברז הזה הוא הראשון שמחזיר אותי לטעם הילדות המוכר.
"חברים תבינו. מדובר בחמור מהסוג הנמוך ביותר. הוא שותה כל דבר שלא המיס את הבקבוק. הוא מכור להשפעה. ולא משנה איזו. הוא שותה גם מרטין פילדס חם!". כך אמר הברמן היקר שלי והחליט להעביר אותי חזרה לגולדסטאר אחרי שנתן לי ביקורת מהממת על שתיית הייניקן. אותו ברמן הוא שותפי לפשע מגיל 15.
הקטע בהייניקן זה בכלל הבועות, לא הטעם. לא סתם כתוב על התווית "brewed with passion". אבל אם נכנסים לטעם, אז במקרה שלה לא באמת משנה הטמפרטורה. הטעם הלא-מריר-מדי והנגיעה החצי מתכתית שמזכירה בכלל פחית נהדרת ולא משנה של מה. הריח שבכל מקום מזכיר בר והקצף הלבן מדי הם מה שמעניק לבירה הזאת את הכוח שהיא נותנת חזרה. הייניקן, אם צריך לסמן על הסקאלה, היא בירה מרוממת ולא מאלו ששולחות לישון אחרי ארבעה פיינטים. החמישי מתחיל עכשיו.
