הכוונה היתה דווקא לאכול טאפאסים ולשתות ג'ין אנד טוניק, אבל גל החום בבירת ספרד גרם לנו לבקש מקלט מדיני באירלנד...

מכל השווקים במדריד, שוק "סן מיגל" בלב האזור התיירותי של העיר, הוא הפחות-אהוב עלי. שלא תבינו אותי לא נכון – אם יש לכם רק שעתיים להעביר בבירת ספרד, מדובר בהחלט בתחנת חובה של טאפאסים נפלאים שמרגשים את העין עוד לפני שהם משמחים את החך, אבל אם יש לכם כמה ימים בעיר, מוטב שתחפשו שווקים אותנטיים יותר שאינם רק בגדר תצוגת-תכלית לתיירים.

גינס במדריד - רוחב
גינס במדריד - רוחב
הגענו לשוק במצב-רוח קצת יגע: אחרי לילה בלי שינה וטיסה עם קונקשן מעצבן ונחתנו בעיר הגדולה שקיבלה את פנינו בחום של יותר מארבעים מעלות. כיוון שהחלטנו לתקוע כמה טאפאסים, חמון קטן, קצת ג'ין אנד טוניק – ולמיטה, קפצנו לשוק "סן-מיגל" כדי ליהנות מכל אלה תחת קורת גג אחת בטרם נתרסק אל המיטות. כבר בצעד הראשון לתוך המתחם, הבנו את גודל הטעות: השוק אמנם מוצל ומקורה, אבל לא ממוזג, מה שגרם לריחות הדגים להתערבב בריחות הזיתים – ולנו להרגיש כאילו הטיל אותנו מישהו לתוך מרק בויאבז מהביל. אחרי כמה ברוסקטות עם צלופחים זעירים ואיולי ולגימה של ורמוט קר מהחבית, הרגשנו שאנחנו מוכנים למכור איבר פנימי חשוב תמורת מזגן. ואז נזכרנו בפאב האירי שבו ישבנו בביקורנו הקודם בשוק. "בריגס" הוא מסוג הפאבים שנדמה שכבר נעלמו מהעולם: ריח כבד של עשן סיגריות שנספג בקירות בימים ההם כשעוד היה מותר, מעורב בריח של בירה חמצמצה תלוי ועומד באוויר – אבל היי, העיקר שיש מיזוג-אוויר טוב וברז של גינס! אירי או לא, כמנהג המקום מוגשים על כל בירה גם נשנושים, אם כי לא ספרדיים קלאסיים, אלא יותר בכיוון של בטנים, זיתים וצ'יפסים שמנוניים שהגינס מחליקה בטבעיות על גבם אל עבר הפיינט השלישי, הרביעי, החמישי... מלבדנו היו במקום באותה השעה רק משפחה של תיירים בריטים מוכי-חום ואדומי פנים, אבל בערב, בעיקר סביב משחקי כדורגל, יש כאן תנועה ערה. קשה קצת לדבר על "אווירה" ובוודאי שלא על האוכל במקום – בעיר שכל האווירה (ולרוב גם הקולינריה) נמצאת ברחוב ובמקומות פתוחים, אל היי – גם בתוך הפיאסטה המקסימה ורווית הג'ין של מדריד, צריך מדי פעם איזה פיינט של גינס, נכון?   "בריגס". Calle de Ciudad Rodrigo 5, Madrid