טל חוטינר בילה בחייו בלא מעט ברים, שתה קצת אלכוהול עם הרבה אנשים בעולם (או להפך), וחשב שהוא ראה ושמע כבר הכל. עד שפגש את ג'ינו...

לא מזמן נסענו יאיר גת ואנוכי לסורנטו שבקצה הצפוני של חוף אמאלפי, כדי לראות איך עושים לימונצ'לו וגם לטעום קצת. אחרי איחורים כאלה ואחרים הגענו לשדה-התעופה ברומא לטיסת המשך לנאפולי - אני עם כרטיס עליה למטוס ויאיר ללא כרטיס. לאחר שיאיר בדק את כל אמצעי התחבורה האיטלקיים והגיע לארוחת הצהרים המשובחת שחיכתה לנו בסורנטו, נסענו למפעל של 'וילה מסה' כדי לראות איך הם מייצרים את הלימונצ'לו שלהם. טוב, וגם לשתות קצת. על הביקור בוילה מסה ועל הלימונצ'לו שלהם בהזדמנות אחרת, רק נספר שאחרי עוד ארוחה מעולה במסעדה מקומית בשם "Il buco" עם הרבה יין מקומי טוב ועוד לימונצ'לו, מה שהביא אותנו לצאת מיד למסע חיפושים אחרי איזה גינס לילית.

"לאחר הגינס השנייה שאל אותנו ג'ינו באנגלית מחורבנת מאיפה אנחנו מגיעים. אמרתי לו שינחש..." (צילום: טל חוטינר)
"לאחר הגינס השנייה שאל אותנו ג'ינו באנגלית מחורבנת מאיפה אנחנו מגיעים. אמרתי לו שינחש..." (צילום: טל חוטינר)
"לאחר הגינס השנייה שאל אותנו ג'ינו באנגלית מחורבנת מאיפה אנחנו. אמרתי לו שינחש..." (צלם: טל חוטינר) העיר, הכמעט שוממה בתקופה זו של השנה, נראתה עוד יותר ריקה בסביבות 12 בלילה, אבל שלט של גינס קרא לנו מרחוק. התקרבנו וראינו שלמקום קוראים 'הורס שו', או פרסה בעברית, ושאכן מוזגים שם גינס. בפנים היו שלושה אנשים שכולם עברו די מזמן את גיל 60 שדיברו באיטיות אחד עם השני. קשיש בשם ג'ינו שככל הנראה היה בעל הבית, ברמנית שמאוד אוהבת למזוג גינס שנראית כהכלאה בין מיס סלוקומב וסופה לנדבר, ועוד לקוח אחד שנראה כמו מישהו מהמשפחה. התיישבנו על הבר והזמנו שני פיינטים של גינס ושתי כוסות של דלוויני 15 שנה. שתינו, קשקשנו וצחקנו כאשר במשך כל הזמן הזה השלושה המשיכו להתווכח ביניהם ולצחוק האחד על השני. לאחר הגינס השנייה שאל אותנו ג'ינו באנגלית מחורבנת מאיפה אנחנו מגיעים. אמרתי לו שינחש והוא ביקש שנדבר עוד קצת בשפה שלנו. המשכנו לקשקש קצת ואז קבע ג'ינו בבטחה: "שבדיה?". לא, השבתי בשלילה. "נורבגיה או איפה שהוא מסקנדינביה", המשיך ג'ינו לנסות. יאיר גת מיד קם מלוא קומתו הלא גבוהה ואמר לג'ינו: "ניחשת ככה, כי אנחנו גבוהים ובלונדינים?". "מצרים", ניסה ג'ינו שוב. "מוסלמים לא שותים", אמרתי. בסוף, אחרי עוד חצי שעה של ניחושים ועוד גינס, טוב, וגם אחרי שנגמרו כבר כמעט כל המדינות בכדור, ניחש ג'ינו שאנחנו מישראל. המשכנו לשתות ואז שאלתי את ג'ינו כמה שנים הבר בבעלותו. ג'ינו ענה שכבר 34 שנים, אבל קודם היה הבר ממוקם במקום אחר ורק מאוחר יותר הוא עבר לכאן כי הבניין שלו. בעצם לא שלו אלא של הבנק... שאלנו את ג'ינו איפה אפשר לקנות באזור פרושוטו טוב והשלישיה ישר התחילה לריב כאשר כל אחד מהם ממליץ על מקום אחר. "תשאלו את מר קונסטנצו בעל המלון שבו אתם ישנים, הוא הכי מבין בחזירים בסורנטו. הוא בעצמו שמן ועגול ובטח תראו אתו בארוחת הבוקר", אמר ג'ינו. "רגע, מי מארח אתכם כאן?", שאל ג'ינו. "סטפנו מאסה מווילה מאסה", ענינו. "אה", אמר ג'ינו, "יש לו יאכטה גדולה. תבקשו ממנו מחר שייקח אתכם לסיבוב ביאכטה הגדולה שלו". מיד הבנו שנפלנו על הבנאדם שמכיר כאן את כולם הכי טוב וגם מחזיק מבחר לא רע של וויסקים טובים וגינס מחבית והבטחנו שנבוא לבקר למחרת. כשסיפרתי למחרת לסטפנו מאסה שיש דיבור בעיר על איזה מישהו באזור עם יאכטה גדולה הוא השיב בחיוך Small town big boat . אז נכון שלא מדובר בגינס הכי טובה ששתיתי אי-פעם, אבל זה בהחלט אחד מהמקומות החמודים האלה עם האנשים הכי אמיתיים ופתוחים שיש. יש אפילו שידורי ספורט והברמנית מתה על גיניס ואפילו מציירת לכם תלתן על הקצף.   The Horse Shoe Scottish pub. Corso Italia 120, Sorrento, Italy