אז מה בעצם עושה בירה למרעננת וקיצית? האמת, הרבה יותר קל להסביר לכם מה לא עושה אותה כזו...
והרי התחזית לארבעת החודשים הקרובים, חם, חם ואחר-כך עוד יותר חם, אה, נכון, גם לח והביל. מה שנשאר לחלום עליו זו כוס בירה צוננת ומרעננת, בתקווה שהיא תעשה את העבודה. בירה קיצית אמורה להיות מרעננת, כלומר, בירה קלה עם אחוז אלכוהול נמוך, גיזוז גבוה ומרירות מודגשת, אבל גם מעט חמיצות תועיל להרגשה הקרירה...
ועד שירדו הטמפרטורות, עלו על בוקסר ושבו מתחת למזגן עם כוס בירה קלה וקרה... (צילום: גדי דבירי, יח"צ)
דמיינו את עצמכם בים, עם כוס בירה בלגית עשירה באלכוהול, מתוקה, סמיכה, פירותית וכהה, מסתדר לכם? ואותה בירה מול האח, כשמהחלון נשקפים האלפים המושלגים? זה כבר יותר טוב? האלכוהול מחמם, המתיקות כבדה והטעמים הקלויים, כולם מחממים וזה הדבר האחרון אותו אתם רוצים ביום חם, אבל באלפים זה יהיה בום. אז בכל זאת, מה כן? הנה מספר סגנונות בירה שהתפתחו עם השנים, כדי לספק את הצורך למשקה קיצי ומרענן.
מעמד הפועלים
ה-Saison - סגנון בירה בלגי עונתי, בושל במיוחד על-מנת לחלק אותו לקוצרים בשדות השעורה בקיץ. כדי שהבירה תתאים לייעוד שלה, בושלה בירה בהירה עם אחוז אלכוהול נמוך, גיזוז גבוה יחסית וטעם מרענן שהושג על-ידי שימוש בכשות בעל ארומה פרחונית ושמרים מיוחדים ה"מייבשים" את הבירה. יש אומרים שהיו אלה שמרי יין צרפתיים. סגנון ה-Saison אמנם כמעט ונכחד מהעולם, אך בתקופה האחרונה הוא דווקא זוכה לעדנה מחודשת, בייחוד במבשלות בירה קטנות בארצות-הברית. נכון שה-Saison המבושל כיום שונה מהסגנון המקורי, אך הוא עדיין מרענן ומרווה.
בהיר זה קריר
בשנת 1842 בושלה בעיירה פילזן שבבוהמיה (צ'כיה של היום) בירת הלאגר הבהירה הראשונה. היתה זו בירה זהובה וצלולה עם ארומת כשות צ'כי מובחנת ומרירות עדינה שיצרה בירה יבשה בעלת גוף רזה. מהר מאוד רכש סגנון בירה זה את חיבתם של צרכני בירה בכל העולם. הצלחת הלאגר הבהיר היתה כה חזקה, שגם במינכן - בירת בוואריה ומעוז הלאגר הכהה - נאלצו מבשלי הבירה למחול על כבודם הפטריוטי ולהתחיל ולבשל בירה דומה במאפייניה – בהירה וקלילה. כיום תופסים מותגי הלאגר הבהיר, בהערכה גסה, כ-80% משוק הבירה העולמי. הצרכן אומר את דברו: בירה בהירה וקלה עם פירותיות נמוכה ומרירות עדינה – המרענן האולטימטיבי.
טור דה פראנס
סגנון בירה קיצי נוסף המתבסס על הלאגר הבהיר הוא ה"רדלר". מקורו של סגנון זה הוא בקיץ של הרי האלפים, שם רצה אחד מבעלי הפונדקים לרקוח משקה שירענן וירווה את רוכבי האופניים המטיילים באזור. בעל הפונדק ערבב לאגר בהיר עם מיץ לימון ויצר סגנון בירה שלימים ייקרא רדלר, על שמם של רוכבי האופניים (בשפה הגרמנית). בשנים האחרונות יצאו לשוק וריאציות שונות של אותו רדלר מסורתי המשלבות מיצי פירות שונים בבירת הלאגר ויוצרות משקה קל, מתקתק ובעל אחוזי אלכוהול נמוכים יותר מאשר אלו של הבירה.
בירת בוואריה
בירת חיטה היא בירה המבושלת ברובה מגרעיני חיטה (50% עד 80%), ומיעוטה מגרעיני שעורה. הרכב זה של גרעינים יוצר בירה בהירה וקלילה ובתוספת שמרים ייחודים מתקבלת גם חמיצות עדינה. הבירה קלילה מאוד, מרעננת ומוגזת באופן גבוה יחסי. בירת חיטה בושלה מאז ומתמיד במבשלות הבירה של בוואריה, אולם במאה ה-15 נאסר בישול בירת החיטה ורק מבשלה אחת הורשתה לבשל את הבירה הזו. מאוחר יותר הורחבה ההרשאה, אולם רק לכאלו ששילמו מס נאה לכתר. בעוד שאת הבירה ה"רגילה" מהשעורה מותר היה לבשל רק בחודשים הקרים, את בירת החיטה מותר היה לבשל במשך כל השנה, גם בחודשים החמים. חוק זה הביא לכך שבחודשי הקיץ החמים הבירה הטרייה היחידה שניתן היה לשתות היתה בירת החיטה.
אלברט פירות
בשנים האחרונות הוצגו בשוק הבירה הישראלי מספר לא מבוטל של בירות בתוספת טעמי פרי: דובדבנים, אפרסק, פטל, תפוח עץ ופירות-יער. רוב מותגי בירה אלו מתבססים על סגנון הלמביק. הלמביק היא בירה בתסיסה ספונטנית המיוצרת משילוב של שעורה וחיטה – שילוב העוזר לבירה להיות קלילה יותר. לפני תהליך התסיסה ולאחר הבישול, מועברת הבירה ל"אמבטיות" רדודות ורחבות ונשארת שם לקירור במשך הלילה. במהלך תהליך הקירור הארוך מתיישבים נבגי שמרים פראיים שבאוויר ובקטריות נוספות בבירה ומתחילים את תהליך התסיסה שנמשך מספר חודשים בחביות עץ. השמרים הפראיים והבקטריות מעניקים לבירה חמיצות, ועל-מנת לנטרל חמיצות זו מוסיפים לבירה פירות או מיץ פרי. בסיום תהליך התסיסה וההבשלה הארוך מתקבלת בירה קלה עם אחוזי אלכוהול נמוכים וטעם פרי חמוץ-מתוק. תכונות אלה הופכות את למביק הפירות למשקה קיצי ומרענן. אמנם יש אנשים שיחלקו על היותו של משקה זה בירה, אך העובדה היא שכזה הוא. טימרמנ'ס, לינדמנ'ס וסנט לואיס הם שלושה מותגי בירה למביק פירות שניתן להשיג בארץ.
הכל בסיידר
וכמובן שאי-אפשר לסגור את הרשימה הזאת מבלי להזכיר את הסיידר, בן-דודה של הבירה. סיידר הוא משקה העשוי באותה שיטה בה מייצרים את הבירה, רק שאת לתת השעורה מחליף מיץ תפוחי-עץ היוצר משקה מוגז ואלכוהולי מרענן וקליל. בהרבה מקומות נהוג לשתות את הסיידר על קרח. בארץ ניתן למצוא כמה מותגי סיידר, חלקם מיובאים וחלקם מייצור מקומי.
לפני מספר שנים, ראיינתי בעל מבשלה בלגית המייצא לארץ את אחת מהבירות הבלגיות היותר כבדות ואלכוהוליות שעל המדף. כשביקשתי את חוות דעתו על שוק הבירה בארץ, ענה לי האיש: "אני ממש לא מבין אתכם הישראלים. אתם חיים במדינה כל-כך חמה, עם כל-כך הרבה ימי קיץ, ולמרות זאת צורכים כמויות גדולות מהבירה הכבדה שאני מייצר. שלא תבין אותי לא נכון, בסך-הכל אני מרוצה, אבל זה קצת מוזר לי... ". ואללה, יש משהו בדבריו. ועד שיירדו הטמפרטורות, חפשו אותי מתחת למזגן עם כוס בירה קלה וקרה...