הרוסים על בירה: ביר סטיישן

אחרי פעילות באזורים בעלי נוכחות מסיבית של קהל רוסי, הגיע ה"ביר סטיישן" סוף-סוף לתל-אביב כשבתפריט מגוון מרשים של בירות איכותיות מהחבית - שאפשר לקחת הביתה, ואפילו "שושנע" בבקבוק...

רגע לפני שאספר לכם כאן על מקום מגניב בשם "ביר סטיישן", וכמיטב מסורת הניו-ג'ורנליזם, אפתח בווידוי אישי: את הכתבה הראשונה שלי על פלורנטין כתבתי בשנת 1993. זו היתה כתבת-שער במקומון "זמן תל-אביב" שכותרתה היתה "האם שינקין מזדנגף?". הסברה מאחורי הכתבה ההיא היתה שאזור שינקין רבתי - שהיה אז הדבר הכי חם בסצנה האורבנית, ממצה את הקטע ה"אוונגרדי" שלו והופך להיות דיזנגוף החדש, כלומר - מוקד משיכה לתיירי-פנים מהפריפריה, מה שמפחית את מפלס הסנוב-אפיל, עניין חיוני לתל-אביביים. בוקסה בכתבה הציעה את שכונת פלורנטין כיעד האוונגרדי הבא.

לא היה שם הרבה באותם ימים: שמו של הסניף הראשון והמקורי של "ננה" נלחש מפה-לאוזן (אני זוכר שירותים שבהם ראש ברז המים היה בובה של חזיר. אז זה היה חתרני), היה את המקום של עובד - שאני מודה ששכחתי את שמו - ובשנתיים שלאחר מכן נפתחו שם מסעדה אינדונזית, בר הודי בשם "נמסטה" (גילוי נאות, גיסתי היתה בין בעליו), ומאוחר יותר גם מסעדה צרפתית בשם "מארי אנטואנט". כמה שנים מאוחר יותר עלתה לשידור גם הסדרה ההיא שחגגה לאחרונה עשרים - ועד היום אני גאה בעצמי עד מאוד על שכבר אז היטבתי לזהות את הטרנדים האורבניים העדכניים.

באופן מוזר, פלורנטין הפכה לטרנדית, אבל לא לשינקין החדשה. לא היתה כאן מהפכה אלא תהליך איטי שנמשך עד היום עם מגדלי מגורים חדשים ומוסדות חינוך שבלעדיהם לא תיתכן צמיחתה של שכונה. גם אופי המקומות מסביב השתנה: ההיפסטרים עדיין מושלים כאן בכיפה - ולא תמצאו כאן יותר מדי מסעדות פאר, אבל הרמה, ללא ספק, עלתה.

למקום הכי חדש בשכונה קוראים "ביר סטיישן" (רחוב שטרן 1, היכן ששכן פעם בר בעל אותו שם שכל מה שאני זוכר ממנו הוא תפריט נקניקיות מרשים) - ואם השם הזה נשמע לכם מוכר זה כנראה בגלל שאתם רוסים (כלומר - ממוצא רוסי), או שאתם מחולון, ראשון-לציון או אשדוד - שם פועלים בהצלחה גדולה הסניפים הוותיקים יותר של הרשת. למה דווקא שם? כי עד כה זכה המקום בעיקר באהדת הקהל הרוסי שגם אוהב בירה וגם רגיל לצרוך אותה במכלים.

המשפט האחרון דורש הסבר: כל מי שסייר בשווקים במזרח-אירופה, יודע שהנוהג לבוא עם מכלים מהבית ולמלא בהם יין או שמן למשל, הוא נוהג נפוץ. הבעיה בבירה - לעומת נוזלים אחרים - היא שמילוי שלה בכלי לא סטרילי, עלול לפגוע באיכות. זו הסיבה שב"ביר סטיישן" מספקים גם את הבירה וגם בקבוק פלסטיק בנפח של ליטר.

הרעיון מרשים, יש להודות: מגיע לקוח, בוחר את סוג הבירה החביב עליו (המחירים נעים בין 26 ₪ לבירת-הבית - פילזנר אדומה, ועד לסביבות ה-50 שקלים לליטר לבירות מתוחכמות / חזקות יותר), מקבל ליטר ממנה - והולך לשתות בבית. טוב, הלוואי שזה היה כל-כך פשוט עם הקהל הישראלי, כי יש עדיין כאלה (פחות בסניפים האחרים ויותר במקום החדש בתל-אביב) שרוצים לשבת, ללגום מכוס זכוכית ולנשנש משהו מהמטבח.

בדיוק לצורך זה ארגנו ב"ביר סטיישן" הפלורנטינאית גם מקומות ישיבה לאורך הבר. מה שכן, הבעלים מכוונים בעיקר לקהל שירכוש בירה הביתה: מערכת מזיגה מושקעת עם למעלה מ-20 ברזים שונים, חדר קירור מרשים ובקבוקים איכותיים מבטיחים את איכות הבירה בחבית גם לצרכן הביתי - שביחד עם מעבר בפיצוציה הקרובה, יכול לארגן לעצמו ולחבריו ערב ביתי "כמו בפאב" רק ברבע מהמחיר עם מוזיקה שהוא בוחר בעצמו ועם מיטה במרחק ארבעה צעדים...

אז נכון שקשה לשנות את הרגלי הצריכה, אבל ממילא ענף האלכוהול מתאפיין בשנים האחרונות בהתחזקות של השוק החם (סופרמרקטים, חנויות יין וכיו"ב) על חשבון השוק הקר, או שוק התדמית - כלומר ברים, מועדונים ומסעדות. המודעות הצרכנית, מחירי האלכוהול (ובעיקר הבירה והיין) הגבוהים בישראל והחמרת אכיפת האיסור על נהיגה בשכרות - כשמנגד כל אחד שראה שני פרקים של "מאסטר שף" מחזיק מעצמו אייל שני, הפכו את תרבות האירוח בבית לסצנה חזקה מאי-פעם.

יתרון נוסף, מעבר למחיר, האיכות והטריות יוצאת-הדופן של הבירות במקום, הוא במגוון: "פה אפשר להתנסות בבירות מיוחדות. לאו-דווקא המיינסטרים", אומרים יורי וגיאורגי, הבעלים - ובאמת אנחנו בחרנו לשתות שלוש בירות שלא נמצאות בכל בר: "קלר" - בירת-מרתפים מעוננת ומעולה מגרמניה, "בלאנש דה בריסל" - בירת חיטה קרובה לשלמות, ולקינוח - "שושנע", בירת החיטה והנענע שהושקה רק באביב האחרון ומאז מתקשה לספק את הביקוש: הבליינים לוגמים ממנה באחד הפאבים (כשלושים במספר) שמוכרים ממנה בישראל, מתלהבים ומחפשים אותה בסופרמרקטים רק כדי להתאכזב ולגלות שגרסת הבקבוק שלה טרם הושקה.

ה"ביר-סטיישן" פותרת את הבעיה הזאת ומאפשרת לקחת את ה"שושנע" הביתה. זה היה אולי המקום לתהות מקרוב על סוד ההצלחה של שושנע, אבל במקום לספר לכם על ההתאמה לחך הישראלי שאוהב מאוד בירות חיטה ולחיבור עם אייקון מקומי חזק כל-כך כנענע, נאמר זאת כך: ישבנו במקום בשעה הכי חמה, של היום הכי חם, בחודש הכי חם בקיץ שהוא אחד החמים במקומותינו לאחרונה - והקינוח בדמות "שושנע" פשוט רענן אותנו לקראת החזרה לשגרה.

החשבון, אגב, הזכיר יותר תשלום על שני חצאי ליטר בפאב - ולא על שש כוסות של 280 מ"ל (בין רבע לשליש - מידה נהדרת לבירה בקיץ!) שהן 1.680 ליטר, או כמו שסיכמו יורי וגיאורגי בגאווה: "אנחנו הקופיקס של הבירה!".

ביר סטיישן. שטרן 1, פלורנטין, תל-אביב