היש צוהלת ושמחה כמוני בירה חזקה?

ניר קיפניס, חובב בירה מושבע שבימים כתיקונם מעדיף בירות לאגר קלאסיות, מתחפש לכבוד חג ה"עד לא ידע" לחובב בירות חזקות וזורם עם זה...

אנשים בגילי כבר לא ממש מתחפשים. כלומר – אנחנו מתחפשים לפעמים בנסיבות מקצועיות, לפעמים אפילו אישיות, לובשים ופושטים מסיכות לפי הצורך, אבל בחגיגות הפורים, אלה שפעם הקדמנו להם שבועות ארוכים של מחשבה על תחפושת, אנחנו נוטים לצאת ידי חובתנו עם איזה כובע מצחיק, בכל זאת – כבר לא ילדים...

כך גם בדרינק שלנו: אני לפחות הגעתי לגיל שבו אני יודע בדיוק מה אני אוהב יותר ומה פחות – וברוב הזמן תמצאו אותי צמוד לגולדסטאר שלי, בירה שהיא בעיני "טרואר" ישראלי במיטבו, תבנית נוף מולדתה, ממש כמו סנדלים, שש-בש, שקשוקה ומטקות. ובכל זאת, גם כשמדובר בבירה, מצאתי את התחפושת האלכוהולית המושלמת שלי: בכל זאת מדובר הרי בחג ה"עד לא ידע" – ולפיכך, מה מתאים יותר מלהכפיל את אחוז האלכוהול בבירה?

"גולדסטאר סלואו ברו" היא בירה טובה מאוד לא רק לפורים, הרבה מחשבה – ולא פחות מכך לתת – הושקעו בבישול האיטי שהניב בירה ייחודית ואיכותית. אחד הדברים שאני הכי אוהב בה היא נעוץ בכך שהיא לא מתרחקת מדי מהמקור: גם מבעד לרבדים העמוקים והטעם העשיר של הלאגר החזקה הזאת, מסתתרת נשמה של גולדסטאר. אם הגולדסטאר הקלאסית (בחוזק של 4.9%) היא הטי-שירט של הפלוגה, הרי שאם להמשיך את אותו הדימוי: הסלואו ברו היא החרמונית שמקבלים לקראת הפעילות המבצעית בגזרת החרמון...

מעבר לעובדה שפעם בשנה מותר לי להתחפש לחובב בירות חזקות, כדאי לזכור שמדובר ביחס מצוין של עלות מול תועלת, כי בפורים לא רק שאפשר לשתות יותר, אלא שאף מצווה לשתות יותר, במיוחד אם מישהו מהחברים או מבני המשפחה שלכם הגדיל ראש ופינק את סלסלת משלוח המנות ששיגר אליכם באיזה שישייה – ועם הסלואו ברו אני יכול להכפיל את האפקט מבלי להכפיל את הכמות, או התקציב...

אז אם אתם נתקלים בי במסיבת הפורים הקרובה, מחזיק בידי בקבוק סלואו ברו, או כוס שלה שנמזגה מהחבית, אתם מוזמנים לקרוא בקול: "וואו קיפניס, איזה יופי של תחפושת!". רק אנא מכם, לאט וברור, כי אחרי הכל – זו לא הבירה הראשונה שלי הערב...