זה שיש לנו רק קיץ וחורף, ולא ארבע עונות "נורמליות" כמו שיש לשכנינו באירופה, למשל, לא אומר שאנחנו לא יכולים לשתות פה כמה בירות סתיו, לפחות עד שהחורף יגיע...
כשאני חושב על בירות סתיו ישר קופצות לי לראש תמונות של עצים צבעוניים בשלכת, גוונים של אדום וחום שלא ידעתי שאפילו קיימים, וטמפרטורות שיורדות אבל עדיין לא מציקות. המציאות הישראלית, לעומת זאת, מספקת לי חוויות קצת שונות. נכון, החום קצת נשבר והלחות המטורפת נעלמת לה. אבל מכאן ועד עצים צבעוניים בשלכת וטמפרטורות נמוכות, המרחק גדול. למזלנו, לא מזג-האוויר הישראלי, הדו-ממדי, משפיע על תעשיית הבירה הבינלאומית, אלא, איך לא, מערכות מטאורולוגיות קצת יותר מורכבות.
כדאי למהר לנצל את חלון ההזדמנויות הקטן שנפתח כדי ליהנות מגרסאות הבירה של הסתיו... (צילומים: יח"צ)
הסתיו האמיתי מביא לנו מספר סגנונות בירה המיוחדים לו, חלקם קשורים ישירות למזג-האוויר ולתאריכים הקלנדריים, וחלקם פשוט כאלה המתאימים במאפייני הטעם שלהם לאווירה הקרירה. אז, אחרי שיצאנו מהסאונה הקיצית, כנראה גם לא להרבה זמן, אפשר להתחיל לבדוק איזה בירות סתיו אפשר להתחיל לשתות עכשיו.
חגיגת הסתיו הגדולה
הגרמנים, שידועים בכבוד הרב אותו רוחשים לבירה ולאיכותה, הבינו שהקיץ הוא לא התקופה הטובה ביותר לבישול בירה ולכן אסרו על בישול הבירה בזמן זה. לפיכך, את הבירות האחרונות של השנה היו מבשלים בסוף החורף, לפני שהטמפרטורות היו עולות, והיו שומרים אותן לצריכה לכל אורך הקיץ והסתיו עד שיגיע שוב החורף ובו יוכלו לשוב ולבשל בירה. בסוף תקופת ההדממה, בסתיו, נהגו הגרמנים לערוך פסטיבלים וחגיגות על-מנת לסיים את הבירה שנשארה במחסנים ולפנות מקום לבירה החדשה שתיוצר.
כך הפך סגנון הבירה ה"מארצן" (Märzen, בשפת המקור), זה שבושל בחודש מארס, לסגנון הבירה המזוהה ביותר עם הסתיו. עם הזמן, אותן חגיגות סתיו גדלו והתפתחו, בייחוד זו שנקראת כיום האוקטוברפסט, וסגנון המארצן קצת שינה את אופיו לסגנון בירה שקל יותר לשתות אותו - ולכן גם למכור אותו בחגיגות - וקיבל את שמה של חגיגת הסתיו הגדולה, האוקטוברפסט. בירת האוקטוברפסט מתאפיינת באחוזי אלכוהול גבוהים יחסית, קרוב ל-6%, בצבע זהוב ובטעם מאלטי עם מרירות גבוהה יחסית, לעומת סגנון המארצן המקורי שהיה כהה יותר ומריר פחות. בארץ ניתן להשיג בירות אוקטוברפסט רק בתקופת הסתיו, המפורסמת שבהן היא, כמובן, הפאולנר.
בירה בשביל לשמור
גם ייצור הבירה הצרפתי היה עומד מלכת בימי הקיץ וגם שם, במחוזות בישול הבירה הצפוניים הגובלים עם בלגיה, יצרו סגנון בירה מיוחד שהיה אמור להספיק עד תחילת עונת הבישול בשם Biere De Garde, או בתרגום חופשי: "בירה בשביל לשמור". עם השנים השתנה אופיו של הסגנון והוא קיבל פרשנויות רבות.
כיום, Biere De Garde טיפוסי הוא סגנון בירה בצבע ענברי עם טעם מאלטי ומרירות לא גבוהה הנמצאת ברקע. התסיסה מתבצעת בתנאים כאלה אשר לא מייצרים טעמים פירותיים. דוגמא טובה לסגנון זה בארץ היא בירת אלכסנדר אמברה של מבשלת אלכסנדר.
עושים כבוד לדלעת
אם כבר מדברים על בירות סתיו חגיגיות, בואו לא נשכח שמדי שנה בתאריך 31 באוקטובר חוגגים את ההלואין (Halloween), החג הססגוני שמקושר באופן כמעט אוטומטי עם דלעת. ליצרני הבירה, בעיקר בארצות-הברית, לא לקח הרבה זמן לייצר בירה מיוחדת לכבוד ההלואין, ואיך לא? מדובר בבירה עם דלעת. ישנן צורות רבות לשילוב הדלעת בבישול הבירה ולעתים גם מוסיפים לבירה, מלבד הדלעת, גם את תבליני פאי הדלעת (פמפקין פאי) המסורתי.
עם השנים זלג ייצור הגרסה המיוחדת, גם מחוץ לארצות-הברית וכיום לא מעט מבשלות מרחבי העולם מייצרות לקראת אוקטובר וחודשי הסתיו, בירה עם דלעת. ברוב המקרים יהיו הבירות בצבע כתמתם נחושת והטעם ישתנה בהתאם לצורת העבודה עם הדלעת ולתבלינים שהתווספו לבירה בתהליך הייצור. בארץ ניתן להשיג שתי בירות דלעת: 'בלו מון' האמריקאית ובירת הדלעת של 'מבשלת הגליל'.
תפורה על הסתיו
לקראת הסתיו מבשלות רבות, בעיקר באנגליה, מוציאות לשוק גרסאות זהובות של בירה. אין כאן איזו תורה גדולה או מסורת מיוחדת, פשוט מדובר בבירות שהטעמים שלהן הם טעמים המתאימים לסתיו. על-מנת להעניק לבירה את צבעה הזהוב, משתמשים בלתתים כהים יותר. אלה, בנוסף לצבע הכהה, מעניקים לבירה גם טעמים קלויים וקרמליים מתקתקים המתאימים למזג-האוויר הקריר בסתיו.
דוגמא לבירה כזו שניתן להשיג בארץ היא ה'הובגובלין גולד' שלה יש אפילו גרסת בקבוק מיוחדת לכבוד ההלוואין עם תווית ממש מגניבה. ובינתיים, עד שיגיע החורף גם אלינו, מהרו לנצל את חלון ההזדמנויות הקטנטן שנפתח וליהנות מגרסאות הבירה של הסתיו.