באמצע החופשה התעייף אבירם כץ מכל היינות הצרפתיים, ורץ לשטוף את הפה עם קצת גינס. הכל היה בסדר, עד שבורגון פתאום הזכירה לו את... תל-אביב...
נואי סן ז'ורז', ז'ברה-שמברטה, וון-רומנה, שמבול-מוזיני... יופי של יינות, יופי של כפרים, יופי של נופים. כיף לאללה בבורגון. טעים לאללה. מחירים נוחים, היצע משגע. אבל בין פרמייר קרו לגראן קרו, ואחרי טעימה של עשרות יינות, צריך לנקות את החך עם משהו. גינס, למשל.
רצה הגורל (מי אמר שאין אלוהים?) וממש דקה מהמלון שלנו התנוסס השלט השחור הזוהר של הזהב האירי השחור, אז קפצנו לאפריטיף קצר לפני ארוחת הערב. לכאורה, ה-Publican נראה כמו פאב אירי טיפוסי, כמו אלו שמפוזרים בכל העולם ותמיד מהווים מעין הימור בטוח: אתה יודע שלא תצא מכאן עם חוויות מרעישות, אבל בטוח תמצא בירה טובה וחברה נעימה. אלא שדי היה במבט חטוף בחלון הראווה כדי להבין שמשהו כאן, בכל זאת, קצת שונה. כל בר בדרך כלל מחזיק כמה יינות, בשביל מי שמתעקש. לרוב אלו יהיו יינות מעדת ה"מרלו או קברנה-מה זה משנה?", אבל כאן הוצגו לראווה מיטב יינות המחוז. בורגונים יקרים, כאלו שבארץ אנחנו נלחמים על כל בקבוק שלהם, לצד מבחר נאה של שמפניות.
לרגע זה מבלבל: מה לבר האירי ספון העץ עם ברזי הבירה ולתפריט יין שכזה? אנחנו רצינו גינס, לא מקום מפונפן... אבל ככה זה בבון, העיר המרכזית של בורגון. כל בית-קפה הוא בר יין בפוטנציה. ישבנו במרפסת קסומה המשקיפה לנחל צנוע - למה לעזאזל לנו אין נחלים באמצע העיר? – שם פגשנו את הנרי, החבר החדש שלנו. הנרי הוא יבואן יין ממיאמי שנמצא בטיול עסקי בבורגון, ואיכשהו שלושה ימים רצופים אנחנו נפגשים באותן המסעדות, בבוקר ובצהרים.
כיוון שאנשי יין הם עכברים סקרנים, כבר בערב הראשון השפיל הבחור את עיניו אל היינות שעל שולחננו ואנחנו מיד קלטנו שגם הבחור יודע לבחור יין כמו שצריך. מהר מאוד התיידדנו, ופשוט המשכנו להיפגש, בלי לקבוע. קארמה של שתיינים. כך מצאנו עצמנו, מיכל ואני, בשולחן עם החבר החדש ועם חבר'ה מקומיים מתעשיית היין, לאפרטיבו. אנחנו שתינו גינס, שאמנם לא היתה בשיאה, אבל היא עדיין היתה גינס, ואחרי יום של טעימות זה לגמרי סיפק אותנו. לצדנו לגמו שמפניה (תכל'ס, 8 אירו לכוס 'בילקאר-סלמון' - עסקה לא רעה בכלל!), ויין, ובלאדי מרי. שעטנז שנראה לנו כל-כך מוזר בהתחלה.
לשולחן הגיעו גבינות בשלות וחזירים בשלל מצבי צבירה, לא בדיוק הבוטנים והבייגלה שאתה מצפה לפגוש בבר קלאסי טיפוסי. ולמה לא בעצם, שיגורו בכפיפה אחת ובשלום-בית בירה מהחבית, שמפניה, וויסקי ושסאן-מונרשה? כי זה מוזר לשבת ב'בר' ולשתות יין טוב? כי ז'מבון לא הולך טוב עם צ'ייסר וויסקי? מטומטמים פרובינציאליים שאנחנו. עם השלוק הראשון התאהבנו וכבר לא היה אכפת לנו אם זה בר אירי, בר יין, בר קלאסי, וכל מיני הגדרות מטופשות שכאלו.
גינס טובה, גבינה טובה, חברה טובה, ונחל קטן. וכל אחד יכול לשתות מה שבא לו ולאכול מה שבא לו ולא צריך להתעסק עם הגדרות של זהות עצמית. כשאנחנו נורא רצינו ברז גינס, חשבנו שזה לא יכול להשתלב יחד עם אווירת היין של ה"ברוט", אז פתחנו בצמוד את ה"אקסטרא ברוט" שמוקדש לבירות ווויסקי והוא הרבה יותר 'פאבי'. ועכשיו קצת בא לי לשבור את הקיר בין שני המקומות ולהפוך אותו לחלל אחד. והיי, בחורף אפילו יש לנו נחל בחוץ, תודות לניקוז המופלא של עיריית תל-אביב...
The Publican. 44 Rue Maufoux, Beaune