מי היה מאמין שכדי ליהנות מהגינס הכי טובה בעברית צריך לטוס עד בודפשט? ניר קיפניס עדיין מנסה להתאושש...

להרגל של חבורת סנהדרינק, לסמן כל טריטוריה חדשה שבה דורכות רגלינו באמצעות גינס מקומית, נוספה לאחרונה גם בודפשט. האמת? בודפשט היא עיר טובה לבירה בכלל – עם מצאי לא רע של מותגים בינלאומיים ומותגים מקומיים או אזוריים (למשל צ'כים) בצורת פילזנרים פריכים ודקיקים, וכן, גם בגזרת הגינס היא ממש לא מאכזבת.

הכמיהה הישראלית לכמות שבאה לפעמים על חשבון האיכות מאפשרת להבין למה ישראלים אוהבים את המקום הזה... (צילומים: יח"צ)
הכמיהה הישראלית לכמות שבאה לפעמים על חשבון האיכות מאפשרת להבין למה ישראלים אוהבים את המקום הזה... (צילומים: יח"צ)
הכמיהה המוכרת לכמות במקום לאיכות מאפשרת להבין למה ישראלים אוהבים את המקום הזה... (צילום: יח"צ)

כרגיל, רוב הברזים נמצאים בפאבים איריים, אנגלים או ספורט'ס-בר בהם תמיד ירצד ברקע מסך עם איזה משחק כדורגל, אבל דווקא את אחד הברזים הטובים בבודפשט, מצאתי בישראל – או ליתר דיוק – הישראליאנה של פאב-מסעדה בשם FOR SALE, הממוקם ליד סניף "ברגר קינג" שבפינת ה"ואצי-אוצה", מול השוק המקורה.

בגדול, ניתן לחלק את הקהל הישראלי בחו"ל לשני סוגים עיקריים: אלה שנמשכים לקול בעברית ואוהבים להחליף חוויות עם בני ארצם הנופשים כמוהם בניכר, ולישראלים שחוצים את הכביש ברגע שהם שומעים מילה בעברית, פן תקלקל להם את האשליה לפיה הם חלק אינטגרלי מהנוף המקומי. אם אתם שייכים לחצי השני, מוטב שתמנעו מלפקוד את FOR SALE. מצד שני, מה יעשה משוגע-לגינס כמוני שמודה בהכנעה ובלי שמץ של התנשאות חלילה – שיש לו רתיעה קלה ממגע הדוק מדי עם בני-עמו בזמן שהוא מנסה להתמזג בנוף המקומי?

%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%a1-%d7%91%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a4%d7%a9%d7%98-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%a1
%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%a1-%d7%91%d7%91%d7%95%d7%93%d7%a4%d7%a9%d7%98-%d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%a6%d7%9c%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a7%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%a1
בערב הראשון אני מודה שנשברתי: שכחתי שמדובר במוצאי יום-הכיפורים שבו, כנראה, אפילו מי שבחרו לבלות את החג בשופינג שבין אדם למקום, חשים רעב. ההמתנה לשולחן התארכה, המקום היה דחוס בדוברי עברית – ואף ארבעה מחמשת הממתינים בתור דיברו בשפת אמי... תקראו לי סנוב, אבל בשלב מסוים, בין שני הגולנצ'יקים החביבים למורות מחולון, סבתי על עקבי ונסתי כל עוד נפשי בי. יחד עם זאת, למחרת – ותודות לעובדה שהמקום נמצא ממש מול פתח השוק המקורה המפורסם של בודפשט - חזרתי לניסיון נוסף.

הפעם לא היה תור, ועדיין – משהו כמו 60%-70% מיושבי המקום דיברו בעברית, קצת כמו חדר-אוכל בקיבוץ של שנות השבעים: הרוב ישראלים, עם מעט "מתנדבים" תכולי-עיניים ובהירי-שיער. גם המקום מזכיר מעט פאב בקיבוץ: ריהוט מעץ שנראה כאילו נבנה בידי נגר-חובב, קש על הרצפה והטוויסט העיצובי: אלפי פתקים של מי שהיה ונהנה... כן, גם כאן העברית - גם כשהיא כתובה באנגלית - שולטת.

אפשר להבין למה ישראלים אוהבים את FOR SALE רק ממבט חטוף במנת השניצל: שניצל באורך של כחצי-מטר ולצדו ערימה של צ'יפס – במחיר של מנה פלאפל בקיוסק ישראלי מצוי. גם מרק הגולאש – כי בכל זאת הונגריה – מגיע במנות של ליטר ומספק את הכמיהה הישראלית לכמות שבאה לפעמים על חשבון האיכות. האמת, האיכות של האוכל במקום סבירה-פלוס: לא הייתי אומר שתודעתי הקולינארית מתחלקת ל"לפני" ו"אחרי" השניצל והמרק של FOR SALE, אבל נתחי העוף ברוטב מקומי וקרמי שהוגשו לצד שפצלה טעים להפליא, היו הפתעה לטובה.

הקטנה ציינה שזו "הלימונדה הכי טובה ששתיתי בחיי" והזמינה עוד כוס, המלצר כמעט נחרד לשמוע שאין לנו בעיה עם חזיר (כנראה למוד ניסיון עם "מסורתיים"( והגינס... אוי הגינס... ייאמר מיד: דגמתי כמה בירות מהחבית במקום – וכולן היו יופי. רוצה לומר – מישהו יודע מה הוא עושה כאן עם תחזוקת החביות, הצנרת והמזיגה. עדיין – איכות הגינס היא בעיני מבחן למתקדמים עבור המערכת והמוזג ו-FOR SALE, עוברת אותו בהצלחה גדולה: שתיתי כאן את ארבעת הפיינטים של הצהרים שלי וכולם היו טריים, מזוגים כהלכה, עם ראש קצף צר יחסית, אך סמיך – שחשוב בכל בירה – אבל בגינס במיוחד.

אז כן, אם אתם לא ממש מתים על חברת-ישראלים כה מהבילה בבירת הונגריה, כנראה שתיאלצו לשתות את הגינס שלכם בפאב אחר - וכאמור, אין בעיה לאתר כאלה, כיאה לכרך השישי בגודלו באירופה - אבל אם אין לכם בעיה עם סביבה שנקרא לה על דרך החיוב "מחבקת" ומתחשק לכם שניצל בגודל של קנדה וגינס טובה לצדו, יש מצב שתודו לנו על הטקסט הזה...

FOR SALE PUB, VAMHAZ KRT. BUDAPEST