סן ולנטיין: גרעפס של אהבה

לקראת חג האהבה חושפים חברי מועצת סנהדרינק את המשקה שמצליח לעורר בהם את הרגש ההוא. קבלו את ניר קיפניס עם בירה...

כבר ראיתי נשים שלגמו וודקה רק כדי לא להכיר אותי בבוקר שלמחרת, ראיתי שתייניות וויסקי שלא היו יותר מאשר מתחזות – שגרמו לך להאמין שהן הנפש התאומה שלך, רק ממין נקבה - והתבררו לבסוף כפולניות חסרות-תקנה. את כל מזייפות האורגזמה האלכוהולית הכרתי, ורק משקה אחד נותר עומד כמבחן קוליות, מעין גיבוש ל"סיירת קיפניס", יחידה מובחרת שאליה, למרבה הצער, יש משנה לשנה פחות ופחות מתנדבות – וחבל. משקה שהוא המשקה. בירה.

"לא ביקשנו להדיר אתכן ממשקה הבנים הזה, רק לקרוא למובחרות שבכן לשתות אותו אתנו..." (צילומים: יח"צ) ייאמר מיד: במילה בירה אני לא מתכוון ל-IPA, APA וכל הג'אז הזה, כבודן של אלה במקומן מונח כמובן, רק שהן יפות לפסטיבל קאנטרי-רוק אי-שם באוהיו, נניח. אני גם לא מתכוון לכל הבלגיות המסוכרות – להן אני מאחל שיום אחד תמצאנה פרופיל בלגי או – מה שסביר יותר להניח – פדופיל בלגי, וביחד יוכלו לפתות ילדים בלגים תמימים לשתות איתם איזו למביק. אני מתכוון לבירה ששותים בלי לחשוב פעמיים, בלי לקרוא מה שכתוב על התווית, בעיקר כי פשוט אין תווית על כוסות של חצי-ליטר. הו, לאגר אהובתי – כבר בדייט הראשון הבטתי בעינייך וידעתי שזו אהבה! (כלומר, כך אוכל לומר לה אחרי עשרים שנה). הסוג אינו חשוב: היא יכולה להיות מעט צפונית שתשתה "סטלה" ותעיד שהעובדה שבאה מבית עם כסף לא שרטה את נשמתה, היא יכולה להיות חובבת פילזנריות עם טוויסט מריר וקינקי בקצה, היא יכולה להיות מעט גותית עם גינס שחורה ויפה (וכן, אני יודע שגינס אינה לאגר – ובכל זאת, מקום של כבוד יהיה שמור לנוזל הכהה הזה בכל פעם שאכתוב או אפילו אחשוב על בירה, כי גינס אינה בירה – היא דרך חיים) שמשאירה שפם קרמי על שפתה העליונה... מכניסה אותנו למשחק-תפקידים עוד לפני שהחלפנו אפילו מגע-יד "אגבי". היא יכולה להיות איזו הייניקן שיש בה איזו אינטואיציה נשית, אבל הכי טוב אם תהיה לאגר כהה יותר, עם נטייה למתיקות קלה כמו טובורג או גולדסטאר. מכירים את הפרסומות לקפה תורכי, אלה שבהן הגבר אמור לדעת כבר לפי שלוק קפה אחד שמצא את האישה של חייו? אז עם כל הכבוד לקפה שחור, כנראה שיש לי ממנו עודף עוד מהתרח"ט של 1987, עם ארבעה פינג'אנים רצופים מאחורי הנגמ"שים של המרגמות כשחיכינו לבלת"מ. לאישה של חיי אני כבר לא אקרא בקפה. לעומת זאת בקצף של הגולדסטאר אני אקרא לה עתיד משותף שבו לפחות שלושה ילדים ושני כלבים, פה בישראל ביתנו.

אני זוכר את הצעקה שקמה כאן בקיץ שעבר, עת נשים נהו כעדר אחרי מחאה פופוליסטית בשקל ותשעים: מימי לא חוויתי טרן-אוף כמו לראות מישהי שנראתה לי מושכת בשנייה הראשונה, מבקשת מהברמן כל בירה אחרת חוץ מגולדסטאר. אחת כזאת היא מישהי שלא תבין אותך לעולם: הרי לא ביקשנו להדיר אתכן ממשקה הבנים האולטימטיבי הזה, אלא רק לקרוא למובחרות שבכן לשתות אותו אתנו! העובדה המצערת שמשהו כמו 70-80 אחוזים נכשלו במבחן הבנת הנשמע הפשוט הזה מלמדת שבחיים, לצערי, לא יהיה עם רובכן שלום. כי להתכחש לגולדסטאר, בעיני, הוא כמו להתכחש לחרמון, לכנרת, למרחבים נוראי-ההוד של מכתש רמון או לשמיים זרועי הכוכבים שמעליהם. זה כמו להצטרף ל-BDS, כמו לשנוא את עצמך רק בגלל שאתה זה אתה. לעומת זאת, לרוקן את חצי הליטר הראשון שלה כמעט בשלוק אחד, למחות בגב היד את השפה העליונה, וביד השנייה לסמן לברמן שאת זקוקה ל'ריפיל'... אללי, היש מחווה גופנית סקסית מזו לאישה? שלוק שכזה הוא הבטחה: הבטחה לכך שלמרות שראית עולם, את יודעת בדיוק איך מגיעים בג'יפ עד לעין-עקב שבדרום, וחשוב מכך, איך לשמור על הבירה קרה בחום המדברי. הבטחה לכך שבדרך לצימר המפנק עם הג'קוזי ששכרת לנו בחד-נס שבשיפולי הגולן, תרדי אתי קודם לטבילה קטנה בבריכת המשושים, כולל קפיצה מגובה של כמה מטרים הישר אל המים הקפואים – אני נשבע שרק מלראות אותך מטפסת על העמודים שסיתת הטבע, אני אהיה פטור מחשש לאותו "שרינקג' אפקט" מפורסם שמנסח ג'ורג' קונסטנזה באחד הפרקים הבלתי-נשכחים של סיינפלד. וכן, אני יודע שגם את זוכרת אותו. אני יודע שאת תהיי אמא קולית, כזאת שתעטוף את הילדים שלנו באהבה - אבל לא בהיסטריה, ובגרעפס הקטן שתשמיעי אחרי הבירה השנייה, עם המליחות של הזיתים והבייגלה, אני אתהה למה לא מייצרים בשמים בניחוחות שכאלה... ואם רק תרשי, אצמיד את שפתיי אל הטעם הזה, המתקתק-מלוח, בתקווה שהבירה ואת והרגע הזה לא ייגמרו לי לעולם.