בלוקבסטר: הבלוקבוק של הייניקן

כבר בשנת 1963 ייצר אלפרד הייניקן בקבוקי בירה שיוכלו לשמש גם כלבנים לבניין. מי אמר שאחרי ששותים לא נולדים רעיונות מבריקים...

היינקן - האגדה המבוקבקת, מהווה כיום מותג שהוא חלק מהנוף בלמעלה מ-70 מדינות ברחבי העולם. תהיה מידת הפופולריות שלה אשר תהיה, אך על סיפור ההצלחה הירוק בוהק של החברה ההולנדית, נראה כי אין עוררין. ההיסטוריה של בירה היינקן אמנם מוכרת לרבים, אך מעטים הם שיודעים שתהפוכות מסתתרות גם בהיסטוריה של הבקבוק עצמו.

אלפרד הייניקן, נכדו של מייסד הייניקן, נודע כבעל עין חדה בכל הקשור לעיצוב ולשיווק מוצר... (צילומים: יח"צ)

אלפרד הייניקן, נכדו של מייסד הייניקן, היה מוכר כבעל עין חדה בכל הקשור לעיצוב ולשיווק מוצר... (צילומים: יח"צ) היינקן החלה את דרכה במבשלת הבירה "הייסטק" שבאמסטרדם בשנת 1864. ג'ררד אדריאן היינקן ניצח על פתיחת דרכה הרשמית של הבירה שלו והפך בעצמו לאגדה מהלכת בענף הבירה. בתחילת דרכה יוצא התוצר הראשוני של הבירה לארצות-הברית, שם ב-1993 הוכתרה הייניקן בתואר הבירה הנמכרת ביותר במעצמה האמריקנית. מאז התפתחה היינקן, וכיום היא נחשבת למבשלת הבירה השנייה בגודלה בעולם. כיום, כ-250 סוגים שונים של בירות שייכים למשפחת היינקן, בכ-140 מבשלות שונות ברחבי העולם כולו.

בשנת 1942 עברה האחריות על החברה לידי אלפרד - נכדו של מייסד הייניקן, שלאחר זמן קצר של עבודה בחברה, מונה למנכ"ל החברה ומנהלה בשדה הבינלאומי. אלפרד, המכונה "פרדי", נתפס בזמנו כטיפוס אגדי בפני עצמו. הוא נודע כבעל עין חדה בכל הקשור לעיצוב ולשיווק מוצר. מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1960, במהלך חופשה קצרה באי הקאריבי קוראקו, הבחין אלפרד בשתי תופעות שלכדו את תשומת לבו. האחת - כמות הבזבוז האדירה שהמוצר שלו ייצר בהתחשב בחוסר היכולת של האי לאסוף בקבוקים למחזור. ואילו השנייה - המחסור בחומרי גלם ואמצעים ראויים לבנייה, שכן אלו היו יקרים עד מאד בזמנו. מאותה הנקודה החל קורם עור וגידים הרעיון הכמעט הזוי שלו - בקבוקי בירה היכולים לשמש גם כלבנים לבניין. הרעיון היה ייצור בקבוקים באופן כזה שיאפשר שימוש חוזר בהם לאחר שירוקנו מתוכנם, והפיכתם ללבני זכוכית שיוכלו לשמש כלבני בניין לכל דבר. בעזרתו של האדריכל ג'ון הברקן, ייצר היינקן בקבוק מלבני בעל משטחים חרוצים, אשר איפשר השכבה והתאמה של התוצר הסופי לבטון וטיט. רעיון הבנייה מחומרים ממוחזרים לא היה חדש, גם באותה העת, שכן כבר בשנות ה-60 נבנו מנזרים בודהיסטיים תוך שימוש חוזר במגוון חומרי גלם, בהם אף זכוכית, ואף עיירה שלמה בקליפורניה - "הכפר של סבתא פריסבי", הוקמה כולה מבנייה באמצעות זכוכית ממוחזרת. הבקבוק שייצר אלפרד קיבל ממד נוסף של עוצמה בהיותו אחד מהמוצרים הראשונים שפותחו על בסיס של צריכה אקולוגית מודעת, והבקבוק הירוק זכה לתמיכה רבה מצד מעצבים רבים. במגזין הפופולרי "גרבג' האוסינג", לדוגמה, נכתב כי הבקבוק היה "מיכל הייצור ההמוני הראשון שנועד מלכתחילה לשימוש משני כמרכיב בניין". אז איך עוד לא קראתם על מהפכת היינקן בספרי ההיסטוריה של ספרי האדריכלות והעיצוב? מסתבר כי בסופו של דבר, "בקבוקי הלבנה" מעולם לא יצאו לשוק. בתהליך יצירת המוצר נוסו וריאציות שונות של אב הטיפוס המקורי, אך כל אלו נדחו בשל כשל של חלק מהמרכיבים. הבעיה העיקרית בה נתקלו המייצרים היתה נעוצה בצוואר הבקבוק ובפיה שהקשו מפאת צורתם על השימוש החוזר בבקבוק ועיצובו כלבנה. העיצובים האחרונים הופיעו בשני גדלים: 350 ו-500 מ"ל, כשב-1963 החברה ייצרה 50,000 בקבוקים מסוג זה לצורך פרסומי. בעיה נוספת בה נתקלו האדריכל ג'ון הברקן ואלפרד היינקן, היתה בצורך לעיבוי הזכוכית למטרה זו - דבר שייקר משמעותית את הקונספט, שגם כך לא היה זול. העיצוב הגלילי והמוכר של הבקבוק הוכח ללא ספק כאפקטיבי וזול משמעותית בכל תהליך ייצורו, ובסופו של דבר, כל הסיבות האלו התגמדו לצד העובדה הפשוטה - ששתייני הייניקן פשוט אהבו יותר את הבקבוק הגלילי, אותו קל יותר לאחוז.

אמנם בקבוקי הבירה בצורת לבנה בסופו של דבר מעולם לא יצאו לשוק, אך כיום ניתן לבקר בית זכוכית הנבנה מבקבוקים אלו צמוד לווילה של אלפרד היינקן בנורדוויק, מחוץ לאמסטרדם. הבית כולו נבנה מחומרים ממוחזרים, מרביתם בקבוקי הבירה, אך אפילו משטחי הפלסטיק ששימשו למשלוחי האלכוהול נטלו חלק מכובד במיזם והפכו לגג הבית. בית הזכוכית ומבשלת היינקן הישנה, קיימים כיום כמוזיאון למבקרים, שבהחלט שווה לכם לכלול בטיול הבא שלכם לאמסטרדם. בנוסף, גרסה מעט שונה של אותו הרעיון יוצרה בסופו של דבר ואכן יצאה לפועל דרך חברת em1um, כשאנשי החברה זיהו את האפשרות לייצור דרך מכונות ביקבוק אוטומטיות, בקבוק בו פיית הבקבוק מותאמת לשקע שבתחתית הבקבוק. המוצר זכה להצלחה רבה בארגנטינה וכן בשורה של פרסים על העיצוב, שכן מעבר ללבנים לבניין שימש הפטנט גם לייצור צילינדרים. בשנת 2008, ייצרה חברת העיצוב הצרפתית "פטיט רומיין" עיצוב דומה ומשופר של קונספט הבקבוק של אלפרד, תוך התמקדות בדוגמת הקובייה, אך מסיבות שאינן ברורות גם בקבוק זה נשאר בשלב האב טיפוס. ככל הנראה, המודעות ההולכת וגוברת בעולם לצורך החיוני בשמירה גלובלית על "כדור ירוק" וההתעוררות הרבה בכל הקשור ל"קיימות", עשויות להחיות שוב את אותו הרעיון הירוק. כך שזה רק עניין של זמן עד שמישהו ילגום בקבוק בירה ויחליט להרים את הכפפה...