גינס ב'גאנט'

משלחת מכובדת של מועצת סנהדרינק נסעה לביקור במבשלת 'ואן הונסברוק' בכפר המשעמם אינגלמונסטר בבלגיה וחזרה בשלום. טוב, כמעט...

את תלאות הנסיעה הקשה הזאת התחלנו בטעימה של כל מיני וויסקים טובים בחדר הפרטי של ריצ'רדסון שהבולט ביניהם היה הסקפה 16 שנה המפתיע מהאי אורקני. משם המשכנו לנו בשקט וסדר מופתי אל מחלקת העסקים של חברת בריסל איירליינס, שם התחלנו את הטיסה בעזרת כוס שמפניה קטנה, או שתיים, לפני שנחנו ממש קצת כדי להיות מוכנים לארוחת הבוקר שכללה, כמובן, כמה בירות קטנות של בוקר...

אחרי מקלחת קטנה והתארגנות הלכנו לחפש איזה ביס קטן וכמובן משהו שיאזן את כל המתיקות הזאת, או בשמו המקצועי - פיינט של גינס...

אחרי שהתארגנו הלכנו לחפש איזה ביס קטן ומשהו שיאזן את כל המתיקות הזאת, או בשמו המקצועי - פיינט של גינס... לאחר הנחיתה לקחו אותנו מרחק של כשעה נסיעה לכפר בשם אינגלמונסטר באיזור פלנדריה שבבלגיה. במשך כ-10 דקות נסיעה בצהרי היום בכפר, לא הצלחנו לראות יותר משני אנשים ברחוב. הגענו למבשלת ואן הונסברוק לסיבוב מקצועי כדי לראות את יצור הבירות של המותג 'קסטיל', במיוחד את הרוז', זאתי עם הדובדבנים, אבל המבשלה היתה ביום ניקיונות. משם המשכנו לארוחת צהרים שנמשכה שעות וכללה גם ממבחר הבירות של המבשלה, שמי שמכיר אותם יודע שמדובר בבירות אייל חזקות ומתוקות. כאשר בירות - טובות ככל שיהיו - מיוצרות במבשלה בה אפשר למצוא - פרט לדודי התסיסה והבישול, המים, הלתת, הכשות והשמרים - גם דודים המכילים סוכר ודודים המכילים פירות... טוב, כבר הבנתם את ההמשך. בארוחת הצהרים שתינו את כל הבירות שהיו להם ואני חייב להגיד שהבלונד מאוזנת יחסית, הרוז' מאוד נחמדה ומתאימה לקינוח והקאווה דה שאטו היא בירה מאוזנת וכבדה מאוד, אבל אנשים כמונו, ששותים בדרך-כלל כמה וכמה בירות, ימצאו קושי קל בלשתות הרבה בירות כאלו בגלל אחוז האלכוהול הגבוה והמתיקות הגבוהה. לאחר עוד סיבוב במבשלה החדשה נסענו לעיר הסמוכה והמקסימה גאנט, ולאחר מקלחת קטנה והתארגנות הלכנו לחפש איזה ביס קטן וכמובן משהו שיאזן את כל המתיקות הזאת, או בשמו המקצועי - פיינט של גינס.

גאנט היא עיר עתיקה מאוד סימפטית המציעה חיי לילה אטרקטיביים בזכות האוניברסיטאות שלה שמושכות הרבה צעירים אל העיר למשך שנות הלימודים שלהם. העיר מלאה ברים עם הופעות, ובלי הופעות, הפועלים במבנים עתיקים והיסטוריים שממוקמים בעיר בין התעלות שזורמות דרכה. מדרחוב מרכזי שנשפך לתוך כיכר מרכזית ויפה, וכל מה שאירופה היפה יודעת לתת לנו כשאנחנו בתקופה כל-כך עצבנית בארץ. הבר האירי הראשון שמצאנו נקרא Celtic towers Irish pub והוא היה מלא מפה לפה. ראינו קצת כדורגל הזמנו כמה סיבובי גינס וכל מיני דברים מטוגנים בטעם של צרבת. הגינס היתה משובחת וטרייה, נמזגה כמו שצריך ובעיקר איזנה לנו את רמת הסוכר שקיבלנו מכל הבירות הבלגיות הקלאסיות ששתינו במשך היום. משם המשכנו לעוד כמה ברים קטנים ונחמדים שהיו מלאים בבחורות צעירות שלא הבינו מה לחבורת הזקנים הלבנטינים האלו אצלם. קיפניס הגדיר את כולם כ-8. כלומר, נראות טוב, אבל לא מפילות מהרגלים וגם לא מכוערות. למחרת, לאחר ארוחת הבוקר, היו לנו איזה שעתיים לשרוף לפני הנסיעה לבריסל, שם נאלצנו לראות את משחק הנבחרת נגד בלגיה. יצאנו אל הקור כדי לתפוס איזה גינס קטנה או שתיים לארוחת הבוקר וכמובן שממש ליד המלון, כמו שקורה לנו בדרך-כלל, מצאנו בר אירי יפה שפתוח כבר משעות הבוקר המוקדמות. לבר קראו Patrick foley והוא שוכן על גדת אחת התעלות המרכזיות של העיר. כבר בסביבות 10 בבוקר ישבו שם אנשים על הבר ושתו משהו קטן. הזמנו סיבוב גינס שהיתה מדויקת וטובה לאחריה עוד אחת, ואחר-כך סיידר אירי קטן ויבש שהוא כידוע משקה בוקר חוקי. לאחר פתיחת הבוקר הזאת הרשנו לעצמנו ללגום כמה בירות בלגיות נחמדות בהמשך היום, כולל כמה של 'קסטיל' ועוד אחת בשם 'לף רויאל', כדי להמתיק קצת את מה שנבחרת בלגיה האכילה את נבחרת ישראל במשחק מוקדמות היורו של אותו הערב. אין משהו שמסמן לשתיין המערבי ציביליזציה כמו בר אירי קלאסי. בכל מדינה אליה תגיע, מיד לאחר שתעמוד על טיבם ואופיים של המוצרים המקומיים, מתי שהוא תצטרך איזה גינס קטנה, מישהו שמדבר אנגלית ולאגר סביר ולא מתוק...