דני בלומקין, מנהל השיווק של יבואנית הבירה "רדקס", זכה לתואר "אביר הבירה" מטעם מסדר אבירי הבירה הבלגי...
מתי התרחש המפגש הראשון שלך עם עולם הבירות הבלגיות? "כשאמא שלי היתה בהריון היא היתה בבריסל. התמונה הראשונה שלי היא אמנם בתוך הבטן, על רקע ה'גראנד פלאזה' בבריסל, אבל ברקע רואים את אבא שלי לוגם בירה מקומית מצוינת. כמו כל ילד-טוב-כרמיאל, גם לי יש את הפעם ההיא, בטיול השנתי, כשהשתכרתי משליש בירה כלשהי אחרי שלגמתי אותה בקשית... אבל החיבור המקצועי הראשון שלי לתחום, היה דווקא בטיול ההוא לאנגליה, טיול שגם אתה השתתפת בו, שהוליד ביקורים מפתיעים בברים עתיקים לצד המון שיכורים אוהדי יונייטד" (הערה מקיפניס: בדרך-כלל מי שנוסע איתי לשתות בירה מקבל אינפוזיה, לא תואר-אבירות...). ואיך הגעת לתחום באופן מקצועי יותר? "אחרי שכבר חשבתי ללכת לכיוון יותר משעמם ומרובע של עריכת-דין, צלצל הטלפון ועל הקו היה לירון רוקח עם הצעה מרתקת: לנהל את השיווק והמכירות של יבואן בירות 'רדקס'. פלשבקים של בירה נשפכת, טעמים נפלאים ועולם שלא באמת הכרתי. נחשפתי למותגים מעניינים כמו אדלוויס, הובגובלין, גוסר, טוכר, כמובן קסטיל ומאוחר יותר גם ברבר. בזכות העבודה נפתח בפני עולם של נסיעות מרתקות למבשלות ענק וחיבור עמוק לבירות מיוחדות. כשאומרים 'תרבות בירות מיוחדות' אומרים בלגיה". ויש לזה קהל בישראל? הרי גם ככה אנחנו בקושי שותים בירות? "את התרבות המטורפת של הבירות המיוחדות אנחנו מנסים להנחיל לכל פאב וחנות משקאות בישראל. זו משימה לטווח ארוך, אבל בסך הכל הקהל מגלה עניין ופלח השוק הזה גדל". אז מה הביא את הבלגים להעניק לך תואר "אביר בירה"? "אחרי שנתיים של עבודה קשה, ובעקבות פסטיבל הבירה שמתקיים זו השנה ה-17 ברציפות, החליטה פדרציית אבירות הבירות הבלגית להעניק לילד מכרמיאל תואר אבירות בירה. הבלגים ראויים להערצה על המנהג הנהדר שמחבר אנשים מכל העולם וגורם להם להיות חלק מהעשייה היפה הזו".