מנהטן טרנספר: גינס בניו יורק

נמרוד שיין הלך לרענן את הגרון בברים של מנהטן, אבל למרות מגוון הברזים והפוזה האמריקאית, את הגינס שלו הוא מעדיף לשתות בארץ. בסוף הוא נשאר עם הסיגריה ביד...

הברים של מנהטן מרגישים כמו בסחנה בחג מוסלמי, את ההבדל מרגישים כבר בכניסה. דווקא כשחשבתי שאף אחד כבר לא יבקש ממני לעולם תעודת זהות בכניסה לפאב בגלגול החיים הזה, הגעתי למנהטן והבנתי שבלי תעודה מזהה אין לי סיכוי להיכנס. כמו ישראלי התלוצצתי עם השומר בכניסה והודיתי לו על המחמאה המפתיעה, הוא חייך והפטיר כי לא משנה איך אני נראה, וגם לא הזקן המאפיר והקמטים, אני פשוט חייב תעודה שתוכיח את זה...

חשבתי שזה אולי פאב עם חוש ברירה טבעית שפשוט לא מכניס תיירים או אנשים בעלי חזות ים-תיכונית, אבל כשהתופעה חזרה על עצמה בכל בר בלוואר-איסט-סייד, הבנתי שעשיתי שטות כשהשארתי את כל הניירת בדירה אותה שכרתי במנהטן, ושלקחתי איתי רק את הניירות הירוקים.

חשוב להבין שאני עומד לחלוק על החוויה שלי מהברים הניו-יורקים ובמיוחד מאלה של מנהטן. יכול להיות שאיפשהו באיידהו אתה יכול להיכנס לבר מקומי גם אם אתה בן 13, אבל במנהטן אפשר לשכוח מזה. בחלק מהברים אתה נדרש אפילו להשאיר את שמך בכניסה, לבדיקת פתע של פקח, אם יגיע.

פסיכים האמריקאים האלה. אני חושב שאחרי שהם בחרו בטראמפ זו כבר לא קלישאה, זו עובדה אמפירית. טיפ ראשון, קחו אתכם את הדרכון, או לפחות את רישיון הנהיגה. אני הצגתי תעודת עיתונאי ומלא דולרים, זה לא עשה עליהם רושם.

מכירים את העניין הזה שבכל מקום בעולם בו אתם נתקלים בתיירים אמריקאים אתם נחרדים מהקולניות שלהם? ושאז אתם אומרים לעצמכם שכנראה הישראלים לא עד כדי כך נוראיים? אז קחו את הרעש הזה, ותכפילו בכמה בירות, ותבינו שלהיכנס לבר במנהטן בסוף שבוע זה לצאת עם נזק ממשי לשמיעה שלכם.

החבר'ה האלה פשוט צורחים. וזה לא שהג'וק בוקס משמיע מוזיקה ממש חזקה שצריך, נאמר, להתגבר עליה. הם פשוט מנסים כנראה להתגבר על הצעקות של זה שלידם. מה שמדהים במיוחד זה שהם לא נראים כאילו הם מתאמצים להגיע לדציבלים האלה, הם עושים רושם רגיל לגמרי כשהם מגיעים לאיכויות של מגפון.

ואז בא לך איזו סיגריה עם הבירה. ואתה מבין שבאי הזה אי-אפשר לעשן אפילו בכניסה לבניין. רוצה סיגריה? לך תשב שם בפינה ליד ההומלס שהשתין כרגע על עצמו ותתבייש. ושלא תבינו לא נכון, זה ציבור שמעשן. מספיק להיווכח בכמויות החנויות המוקדשות למעשנים. הפיצוציות שלנו יכולות ללמוד משהו.

עשן בלי אש

וברים זה עסק של גברים. כמות הנשים שיושבת בברים, עם גברים, עם נשים אחרות, ובוודאי לבד, הוא כמעט אפסי. אם מוציאים מהחשבון את הצעירים שיוצאים לבלות במוצאי-שבת, נשים שיושבות בבר במנהטן תמצא בעיקר בסדרות טלוויזיה. מצד שני, יש לא מעט ברים לגברים בלבד, אבל זה משום שבמנהטן מכבדים מאוד את צרכי הקהילה. תוסיפו את המרכאות לבד.

באחד המקרים נכנסתי לבר ש"נראה רגיל לחלוטין" רק כדי לגלות שהיושבים מוותרים על הניכור המפורסם של הכרך הגדול ומתייחסים לבחור החדש על הבר בנחמדות יוצאת-דופן. סיימתי פיינט של גינס בשיא אישי של 4.37 שניות ועפתי משם לבר האירי בצד השני של הרחוב. אגב, אי-אפשר לעוף משום בר כמעט בלי לשלם. כי המזומן הוא המלך. יש אפילו שלטים שמציינים את זה במפורש. מי שרוצה לשלם באשראי צריך למסור אותו כבר בהתחלה על-מנת "לפתוח חשבון" ואף להתחייב על רכישה של כמה משקאות לפחות. כל מקום בגבולות החזירות שלו.

לפני שאספר לכם מה הם שני הדברים הבאמת שווים במאות הברים בניו יורק, תנו לי להתבכיין לכם רק על עוד שני דברים אחרונים: אין Wi-Fi ואין כמעט מקום לשבת. ושני הדברים נובעים מאותה הסיבה. הם ממש לא רוצים שתתנחל להם בפאב על בירה שהתחממה בזמן שאתה גולש לך שעות בפייסבוק על חשבון הפס הרחב שלהם. רוצה Wi-Fi? לך לסטארבקס חביבי ותתנחל אצלם.

חוץ מכמה ברים של שיכורים, שבין כה וכה אתה לא רוצה להיכנס אליהם, בניו יורק שותים בשביל לשתות וללכת. אגב, לא רק בברים. מנהטן היא מקום ללא ספסלים ברחוב, ואפילו על ברזי הכיבוי, המדרגות והשד יודע מה הם שמים לך שפיצים נבזיים ממתכת כאילו שאתה יונה שהולכת לחרבן להם על העציצים. יש להם בעיה רצינית עם זה שחלילה תשים את התחת השמן שלך ותנוח קצת באמצע הרחוב. וזה לא נגד ההומלסים. הם ממילא יושבים על מזרון שהם הביאו מהבית שאין להם. זה באופן כללי נגד בני אדם.

אז מה בכל זאת טוב? שני דברים עיקריים. הראשון הוא המבחר. מנהטן היא העיר הכי אינטנסיבית בעולם. בכל מובן שאתם מסוגלים להעלות על הדעת. מעולם לא הייתי בטוקיו, כך שאני לא יודע באמת, אבל גם מעולם לא דיברתי יפנית. אני מדבר על ערים שאני בכל זאת מסוגל להסתדר בהן לבד.

כמות הברזים, הסוגים השונים של הבירה שאפשר לקבל שם על הבר, היא אינסופית, שזו חוויה בפני עצמה לכל מי שיש לו חך סקרן למשקה הזהוב. כמעט בכל בר תמצא שורה של ברזים שעושה כבוד לטעם האישי שלך. אפילו בכמה דוכני פיצה תמצא לפעמים חמש או שש ידיות.

והדבר השני, הם יודעים למזוג. אוי, איך שהם יודעים. כמו שבמסעדות, ולאו-דווקא היוקרתיות שבהן, תמצא מלצרים המכירים את העבודה, התפריט והדרך לשירותים, כך בברים תמצא ברמנים אמתיים ולא סטודנטים בחופשה. חבר'ה כמו בסרטים, עם מגבת מטונפת על הכתף ואטיטיוד של קברן.

ותגידו תודה שלא אמרתי מילה על הבחירות. לא, כי הייתי במשחק בזמן מגרש. והנה, לא אמרתי לכם כלום על האיש הכתום. רק על זה מגיע לי עוד סיבוב מהברז של הגינס.