חום יולי-אוגוסט: בירס 2015

גם השנה הלכנו לבקר בתערוכת "בירס 2015" – תערוכת הבירה השנתית, שנערכה בשבוע שעבר. בשתי מלים: היה חם. ממש חם...

זאת השנה החמישית שתערוכת Beers מתקיימת בהפקת סטודיו בן עמי. ב-2011 היה כיף והגיעו הרבה אנשים לתערוכה, שהתחילה את דרכה באצטדיון יד אליהו, ונפרשה על-פני יומיים, בשבוע השני של חודש ינואר. ב-2012 היה כיף, והגיעו יותר אנשים. ב-2013 התחוללה סערה גדולה. הדרך מתחנת רכבת מרכז ליד אליהו ארכה שעה וחצי, אבל לפחות הגעתי, מה שאי-אפשר לומר על רוב אלה שהתעתדו להגיע, וגם על חלק מהמציגים, שנתקעו.

המקום היה מפוצץ באנשים שבאו לשתות בירה, לטעום בירה ולהכיר בירות חדשות. וזה מגניב... (צילומים: קרן מ.ק) ב-2014 הועברה התערוכה למתחם התחנה בתל-אביב, והתאריך – לתחילת ספטמבר. בדיוק שתיתי בירה בפריז, אז לא הגעתי, אבל החשאי נהנה. כנראה שהמיקום והעונה עשו את שלהם, אז גם בירס החמישי מוקם בתחנה, רק שהפעם קצת יותר מוקדם בעונה. ביקרנו שם ביום שלישי - היום הראשון מבין השלושה של התערוכה. הגענו עם הפתיחה, כי אלו השעות שהוקצו (גם) לתעשייה ולתקשורת, וגם כי אנחנו נוהגים להקדים. אנחנו אוהבים להגיע רגע לפני העומס, כשעוד אפשר לדבר עם האנשים שמאחורי עמדות המזיגה. חזרנו לשם ביום חמישי, כשעה וחצי לפני הסגירה, לעוד קצת טעימות, עוד שיחות והתרשמות נוספת. אז איך היה? בגדול היה טוב, אבל יש כמה נושאים שבהחלט כדאי לתת עליהם את הדעת ולשפר לקראת השנה הבאה. בירס 2015 - אווירה 1 - צילום קרן מ.ק
כמויות אם לשפוט כמותית – מציגים ומבקרים – ענף הבירה נמצא בתקופה טובה. שחקנים חדשים נכנסים לשוק – חברות אלכוהול שמתרחבות לענף הבירה, יבואני בירה שאחרי שנים של סטגנציה מרחיבים פורטפוליו, ועסקים קטנים חדשים שמתמקדים בייבוא של מותג אחד או שניים - דבר שהיה נפוץ בארץ עד לפני שנים ספורות ואז נעצר. אנחנו רואים הרבה ייבוא של מותגים מיוחדים, ונרשמה נוכחות מרשימה של מציגים בתערוכה. ביום שלישי המקום היה מפוצץ באנשים שבאו לשתות בירה, לטעום בירה ולהכיר בירות חדשות. וזה מגניב. התור אין מילים לתאר את הלחץ המטורף שנוצר בכניסה ביומו הראשון של הפסטיבל. לקהל המקצועי הוקצו שעתיים בלבד(בין 6-8) כדי לטעום מהבירות ולהתרשם מהן - בדיוק בשעה שבה גם פותחים את הקופות עבור הקהל הכללי. כפי שניתן להבין, נוצר מצב בו נציגות ההפקה היו צריכות לחלק אישורי כניסה למוזמנים מהתקשורת והתעשייה, ובמקביל להתמודד עם קופונים מסוגים שונים שבידי הקהל הרחב. בפועל, נוצר צוואר בקבוק שפגע במוזמנים ובנרשמים גם יחד, ואף במציגים שסבלו מתנועת קהל לא מאוזנת. מים ומרקקות חובה, כדי לנקות את הכוסות ולנקות את הפה, הכרחי כדי לא להתייבש. היה חסר. היו מוזגים שגילו תושייה וטבלו את הכוסות במי הקרח שהיו בשמפניירות... בירס 2015 - אווירה 2 - צילום קרן מ.ק
נראות הרבה דוכנים השקיעו בנראות שלהם. זה פונקציה של כסף ושל יצירתיות, וכמובן, ככל שהחברה גדולה יותר, ככה תקציבי השיווק גבוהים יותר. אבל הרשו לי לפרגן ליורוסטנדרט, שלקחו את עניין הבלטיקה ברצינות, עם מיתוג של צי הסוחר הרוסי, לכרם על טנדר הווינטג' שכולם הצטלמו לידו, ולאלכסנדר על בר קטן אך מושקע. הרשו לי לפרגן למבשלות ישראליות וליבואנים עם תקציב שיווק קטן, שהשקיעו בפרטים הקטנים שעוזרים להם לבלוט: שפירא עם סידור בקבוקים יפה בקדמת הדוכן, מבשלת בירצינות מקיבוץ קטורה עם מגוון טי-שירטס למכירה, נורמן פרמיום על שיתוף פעולה עם זיתא, שעזר להכניס קצת שומן ואוכל לגוף בין טעימה לטעימה. היו עוד. מלכת הכיתה החדשה פירגון לכרם, כי למי שעושה עבודה רצינית, מגיע פירגון. אחרי רכישת מבשלת מלכה, הם נכנסים ברצינות לענף, עם בלו מון - בירת חיטה אמריקאית סבירה שמשווקת כבוטיק, אך שייכת לתאגיד מילר-קורס, אז יותר מדי קראפטיות אין בה; עם רדברגר - פילס גרמנית; ועם ברודוג - אחת ממבשלות הבוטיק הטובות ביותר שפועלות כיום בעולם. דוכן גדול ואטרקטיבי מאוד, שהשאיר מאחור את השחקניות הגדולות והוותיקות. בירות מיוחדות חוץ מהשקות של בירות חדשות, בירס תמיד היתה זירה לניסיונות ולמהדורות מיוחדות, וגם הפעם היא לא איכזבה. הדובים פינקו עםIPA מרירה במיוחד, עם לתת מסוג אחד, ובלנד כשות חדשני – SMASH היתה אחת הבירות המוצלחות ששתיתי באירוע; אחרי שנים של קורסים לבישול, מכירת ציוד, בירצ'נדייז ובירות, Beer&Beyond של שחר הרץ הוציאו בירה משלהם, סשן IPA כשותית אך קלה מאוד לשתייה, שבבירס נמזגה מחבית. בתוך מיכל הקירור שבמערכת המזיגה היה עוד כשות שהבירה עברה דרכה, וקיבלה אקסטרה ארומה ומרירות. דאנסינג קאמל בישלו אצווה מיוחדת של ה-Carrobean Stout, גירסה עשירה באלכוהול ומועשרת בחרובים של המידנייט סטאוט; ג'מס, שפחות נוהגים לצאת מהקופסא שחררו סאמר אייל; מוסקו הוציאו סטאוט; מבשלת אייסיס הוציאו אייל זהובה; טמפו הביאו במיוחד לפסטיבל שלוש בירות חדשות של סמואל אדמס, מסדרת ה-REBEL, שכולי תקווה שימצאו את דרכן לחנויות. בירס זה המקום שבו מבשלת אלכסנדר נותנת ביטוי לבירגיקיות שפחות מורגשת במגוון הבסיסי של המבשלה, והשנה, מבחינתי, הם התעלו על עצמם – בירת סייזון - סגנון מסורתי שמקורו בוואלוניה, בלגיה, פירותי, מורכב, מתובל ומעט חמצמץ. לא סגנון סטנדרטי בכלל, לא משהו ששותים הרבה בארץ. אלכסנדר M ממוקמת בצד העדין של סקאלת הסייזון, והיא קיצית ומרעננת, וחמצמצה בדיוק במידה הרצויה. בירס 2015 - אווירה 3 - צילום קרן מ.ק
מבשלות ביתיות מבשלות ביתיות או היעדרן, הלכה למעשה. בבירס שנערך ביד אליהו היה מתחם שהוקדש למבשלים ביתיים. השנה חסו המבשלים הביתיים תחת הדוכן של סמואל אדמס ותחרות הלונגשוט. אני לא יודעת לומר מה היו הקריטריונים לקבלתם לתערוכה, ומכל מקום, המציגים נעו בין מבשלים סופר-מוכשרים וסופר-חדשניים לחובבנים שהוציאו בירה מקולקלת, אבל הנוכחות שלהם הציגה תמונה שלמה של הענף ואת האבולוציה: מבשל ביתי ממודיעין> ננו-מבשלות תל-אביביות > מבשלות בוטיק ברישיון > דובל > גינס. המבשלים הביתיים הרציניים הציגו בחלקם בירות קיצוניות או היסטוריות, סגנונות שקיימים בעולם, אבל עדיין לא בארץ והצליחו לחדש גם בפן החושי וגם במודעות לכך שאפשר לבשל בירה בבית. מוזיקת רקע הלהקות שניגנו קאברים במתחם הפסטיבל לא ממש תרמו לחוויה. בניגוד לאוקטוברפסט שבו בכל אוהל יש תזמורת שנהנית מתשומת הלב של הקהל, כאן הפיזור היה גדול מדי והאפקט נע בין לא מורגש מספיק לצורמני. אולי לקראת השנה הבאה יאוחד תקציב המוזיקה לטובת מופע מרכזי אחד להנאת המבקרים. הכוסות כוסות פלסטיק חד-פעמיות. לא אקולוגי, לא נוח. יש משהו מעליב בכך שטעימה של 100 מ"ל נמזגת לכוס בת 330 מ"ל. מצד המציגים זה גורם לפחת - כי הרי לא נעים לא למלא, כשמבקשים עוד. הפתרון – כוסות זכוכית של 170 מ"ל כמו שנהוג בפסטיבלים בארץ, וגם בבירס הקודמים. העיריה לא מאשרת כוסות זכוכית? פוליקרבונט יעשה את העבודה. בירס 2015 - אווירה - צילום קרן מ.ק
מבשלות קטנות היוש מבשלת ערבה מצוקים, הרצל מירושלים, ליבירה / סלארה מהצפון, פאס מהגולן, באסטר'ס ממבשרת וגליל ממורן – איפה הייתן? חסרתן לי, ובטח לרבים אחרים. ד"ש. מזג-אוויר רבאק, מתחם התחנה, תל-אביב, אוגוסט. למה זה טוב? מצאתי את עצמי נמלטת מהדוכנים לכיוון איזורים מוצלים ומפתחת דלקת בתעלה הקרפלית כתוצאה משימוש יתר במניפה. בירס זה פסטיבל למבוגרים, אז החופש הגדול אינו פונקציה פה. מאי, יוני, ספטמבר. יש מספיק חודשי קיץ בשנה עם שעות אור ארוכות. לחילופין – יש מקומות ממוזגים, מקורים ונוחים יותר להתמודדות באוגוסט. ההאנגר בנמל תל-אביב, או שוב האצטדיון ביד אליהו. אהובתי שבה אלי אומרים שהציגו בבירס 200 ומשהו בירות, וזה בכלל לא משנה, כי שלנקרלה חזרה! בירה גרמנית מעושנת, שהיא כמו בייקון נוזלי ועשיר, שקוסם כל-כך לטבעונית שאני. קנו אותה בחנויות המתמחות ותתאהבו בה, כדי שהיא תישאר כאן תמיד. והחגיגה רק מתחילה שמועות מבוססות על מותגים מעניינים מאוד שיגיעו לארץ עוד השנה כבר מתרוצצות במעגלים הנכונים. זה מרגש ומרמז אולי לבירס אפילו יותר גדול ומושקע ב-2016, כך שבהחלט יש למה לחכות...