שר המשקים: הרפורמה במס על הבירה

שר האוצר כחלון לא חולל רפורמה במס על בירות ומשקאות אלכוהוליים, הוא בסך הכל תיקן את המעוות שקבע בשעתו לפיד. ניר קיפניס על מי שצריכים ליהנות מההנחה (רמז: אנחנו) ולמה לא צריך לפתוח בגללה דיון צדקני שמגיע מפה ועד אוסטרליה...

אתמול התבשרנו כולנו על רפורמת מיסוי מבורכת: המס על ליטר אלכוהול הופחת מ-107 שקלים ל-85 שקלים (דללו את האלכוהול ל-40%, הנפח האלכוהולי של מרבית סוגי הוודקה, הג'ין, הוויסקי וכיו"ב, ו"הקטינו" את הכמות מליטר ל-0.75 ליטר, תכולתו הסטנדרטית של בקבוק, וקיבלתם ירידה של המס מ-32.1 שקלים לבקבוק ל-25.5), בעוד שהמס על הבירה פחת מ-4.33 לליטר ל-2.33 (כלומר, ה"חצי ליטר" שלנו יהיה מעתה זול יותר ב... שקל).

ההוזלה המשמעותית היא בשוק החם, בפאב היא תסתכם בצ'ייסר על חשבון הבית... (צילומים: יח"צ)

ההוזלה המשמעותית היא בשוק החם, בברים ופאבים היא כנראה תסתכם רק בצ'ייסר על חשבון הבית... (צילומים: יח"צ) קודם כל, יש לומר שלא מדובר ברפורמה של ממש, אלא, לכל היותר – בתיקון המעוות. כזכור, הרפורמה במיסוי על משקאות אלכוהוליים (שעיקרה מעבר ממס על-פי מחירו הסיטונאי של הבקבוק, למיסוי על-פי אחוז האלכוהול שבו), המליצה בדיוק על המצב שישרור מעתה, אלא ששר האוצר הקודם, יאיר לפיד, בבואו לאמץ את הרפורמה (שגובשה עוד בימי שטייניץ באוצר), העלה את שיעור המס מ-85 שקלים, כהמלצת וועדת הכספים, ל-107 שקלים, שבדיעבד נראים כטעות של טירון פוליטי שהיה נחוש לבסס תדמית של שר אוצר "רציני".

אני אומר זאת בצער, לא רק מפני שלפיד הוא אחד הפוליטיקאים החביבים עלי, אלא מפני שגם המטרה המיוחלת של הקפצת המס בצורה כה דרמטית, הניבה דווקא ירידה בהכנסות המדינה ממסים על אלכוהול, שלא לדבר על תופעות חמורות בהרבה כמו משקאות מזויפים, עליה בתחלואה (וסביר להניח אפילו במוות, אם כי לזה אין סטטיסטיקה רשמית) כתוצאה מלגימת משקאות אלכוהוליים שזוקקו ללא פיקוח ועוד. אמנם בדיוק כדבר הזה נכתב בשעתו ב"סנהדרינק", אבל במקום לטפוח לעצמנו על השכם כקיר שעליו היו כתובות המילים, הבה ונעבור לפרקטיקה: מה יצא מההפחתה ללקוח שיושב על הבר? אתם יודעים מה? בואו ניתן לו לרגע צ'ייסר על חשבון הבית – ונבחן תחילה את הקהל בשוק החם, זה שרוכש את השתייה שלו בסופרמרקטים, בחנויות המתמחות או בפיצוציות. שם צפויה הנחה ברורה של כ 7-8 שקלים לבקבוק (ואולי עוד שקל, כתוצאה מהפחתת המחיר לפני מע"מ – שלא לדבר על המע"מ עצמו שצפוי לפחות באחוז...). לא המון, אבל בהחלט לא מבוטל, במיוחד עבור צרכנים כבדים. עכשיו בואו ונחזור לפאב, שם סיים הלקוח שלנו את הצ'ייסר שמזגנו לו לפני שלוש שורות (כלומר – שורות בטקסט הזה, לא באלה שהוא עשה בינתיים בשירותים. אני פשוט מכיר אותו). מה יצא לו מהצעד של שר האוצר?

בשתי מילים: לא ברור. ראשית, כי אם לתרגם חיסכון, אפילו גדול של 10 שקלים לבקבוק, הרי שכאשר מתרגמים זאת לצ'ייסר, מסיימים עם פחות משקל. נכון, חיסכון, אבל אפילו לקוח שיגמע חמישה צ'ייסרים בערב, יחסוך פחות מחמישה שקלים, לא "גיים צ'יינג'ר" בכל הקשור לעלות מול "תועלת". אם הלקוח שלנו ישתה, לצד הצ'ייסרים גם חמישה חצאי ליטרים, הרי שהמס על הבירה שפחת מ-4.33 שקלים ל-2.33 שקלים לליטר, אמור לזכות אותו בחיסכון נוסף של עוד שקל לכל חצי ליטר של קרלסברג, טובורג, הייניקן או גולדסטאר. כלומר, חיסכון שאפילו אצל שתיין "כבד" יחסית, מהסוג שתואר לעיל, יגיע ל-10 שקלים ליציאה. אם הוא בליין אמיתי שיוצא לפחות 5 פעמים בשבוע נתון, הוא יחסוך רק קצת מעל ל-40 שקלים בשבוע... כלומר, דרינק נוסף או טיפ מוגדל לברמן/ית, זה אמנם מצטבר ללמעלה מ-200 שקלים בחודש (בערך 2,500 שקלים בשנה), אבל בואו לא נשכח שנתנו כאן דוגמא קיצונית של מי שיוצא כמעט בכל ערב ולא מספיק ללגום. אצל הקהל הממוצע, זה שמסתפק בגיחה שבועית לפאב (וגם זה לא תמיד), החיסכון החודשי יהיה נמוך מ-50 שקלים, אפילו לא בקבוק עראק בסופרמרקט, גם אחרי ההוזלה...

נכון ששקל הוא שקל הוא שקל, ונכון שמחיר עלות המשקאות לפאב נקבע ברוב המקרים לפי הכמויות שהוא מוכר ויחסיו עם היצרן/יבואן שמצ'פר אותו בהנחות, לרוב כמותיות, ועדיין – כמי שקונים את תצרוכתם בשוק הסיטונאי החם ומוכרים אותו בשוק התדמיתי הקר, הם אלה שירוויחו הכי הרבה מעדכון סכום המסים על בירה (עם אחוז אלכוהול של מעל ל-3.8%) ומשקאות אלכוהוליים שאינם יין. לכן, עליהם מוטלת האחריות, אחרי שתתברר תמונת המחירים הסופית, לגלגל את כל ההנחה ללקוח. בדרך-כלל אני לא אוהב להטיל את האחריות דווקא על בעלי מקומות הבילוי שהם לרוב החוליה הכי חלשה בשרשרת, שמתחילה אי-שם בשדה שעורה ועוברת, דרך תהליכי ייצור, יבוא ושיווק – עד לכוס שלנו. הם אלה שנאלצים לספוג קנסות דרקוניים מגורמי האכיפה השונים (במיוחד עיריית תל-אביב, העיר עם ריכוז מקומות הבילוי הגבוה בישראל, שנוהגת בהם כבפושעים), הם אלה שמביטים בעיניים כלות במקום הריק שלהם בתקופות מלחמה, והם אלה שמרגישים כמעט מיד כל האטה במשק. ועדיין – הפעם האחריות רובצת לפתחם: היצרנים והיבואנים לא ייהנו מההנחה אלא בעקיפין (מהגדלת מכירות, בהנחה שאכן תתרחש, בשל המחיר החדש והמוזל), וכדי שהיא תעבור משר האוצר ישירות ללקוח, יהיו מוכרחים בעלי הפאבים, הברים, המועדונים והמסעדות (בעיקר אלה שעברו כגנבים בלילה, תרתי-משמע, מכוסות תקניות של חצי ליטר לכל מני "פיינטים מומצאים" שסוחבים חזק לכיוון ה-400 מ"ל, כדי לספוג את ההעלאה הקודמת במס...) להוזיל את המשקאות – או לצ'פר ב"שווה כסף" את הלקוחות שלהם. במילים אחרות: הם צריכים להיות רק הצינור להעברת ההנחה מהמדינה ללקוח, וליהנות ממנה רק כצרכנים – כשהם הולכים לשתות במקום של מישהו אחר...

עוד דיון-זוטא קצר, לפני שנשאיר טיפ על הבר ונתנדנד החוצה לעבר המונית (כי מי יכול ללכת ברגל בלחות הזאת?): עשו לי טובה רק זו הפעם והימנעו מהדיון העקרוני. לא שיש לנו משהו נגד עקרונות, אבל עוד לא יבשה הדיו שבה חתם שר האוצר על הצו החדש, וכבר התחילו ויכוחים מתלהמים בנושא. הבוקר למשל, שמעתי באוזניים זקופות מאימה, עורך-דין ידוע אחד, נרקומן של תשומת-לב תקשורתית, מתעמת באחת מתוכניות האקטואליה עם מי שטען שגם אחרי "ההנחה על הרפורמה" הבירה בישראל תוסיף להיות יקרה מאשר ברוב מדינות העולם, וכאשר נקב לדוגמא בשמה של אוסטרליה, הזדעק עורך-הדין הנכבד לאמור: "אנחנו ממש לא רוצים להיות דומים לאוסטרליה, נכון?". אני לא בטוח מתי ביקר הדובר לאחרונה באוסטרליה, אבל כמי שחי שם את אחת מהשנים היפות בחייו, אני יכול לומר בביטחון מלא שהלוואי שנזכה להיות אוסטרליה, כולל בעיותיה הלא-פשוטות בכלל (אקולוגיות, תרבותיות ועוד) ולו רק בגלל שבה יש, כנראה, פחות דמגוגים שהופכים תיקון מעוות רגולטורי לנושא עקרוני: אם יש משהו מגעיל בהרבה משיכורים, הרי זה רק צדקנים.