הוגארדן רוזה: לחשוב מחוץ לקופסה

טליה לוין נבחרה על-ידי מועצת סנהדרינק להיות הנסיינית שתחווה את דעתה על הוגארדן רוזה החדשה, אבל רק בגלל שיש לה דעה עצמאית מנומקת כמעט על כל דבר...

הוגארדן רוזה. לא פחות מארגז שלם התייצב על מפתן הדלת שלי דבר ראשון על הבוקר. האמת היא שלא. בכלל לא נעלבתי כשראש המועצה ביקש ממני להיות הנסיינית הראשונה של בירת ה'רוזה' של הוגארדן. "מסכנים", חשבתי לעצמי, "גם בירה פיצית, גם עדינה יחסית וגם עם שם הוורד. שום גבר אמיתי לא יעמוד בזה". השתכנעתי. אני מניחה שהארגז הזה עבר מיד ליד, והבקבוקונים הקטנים (המקסימים #לב!) נעלמו בתוך כפות ידיהן הגדולות והחסונות של חברי השבט שרגילים לתותחים כבדים שמחליקים טוב טוב בגרון.

גילוי נאות, אני לא ממש שתיינית גדולה של בירות, מסיבה אחת - בשמונה השנים האחרונות אני נמנעת מגלוטן, בשל רגישויות כאלו ואחרות, ואת ה-20 מ"ל המותרים לי בשבוע, או כמו שהרופא שלי אומר: "כדי להפעיל את הכבד", אני שומרת לדברים שווים בהחלט, אם בכלל. אבל כבר הבנתם שאני נסיינית שהולכת עד הסוף, ולמען מועצת סנהדרינק גיליתי בעוונותיי שאני לא רק מקריבה את גופי אלא אף מסוגלת לנסוע למדינות "אויב", רק כדי לבדוק אם יש שם אלכוהול ראוי.

סופשבוע רגוע

לא רק שהתכנית לערב סוער בוטלה, אלא שאיש לא רצה לבוא לבקר אותי. "יש לי ילדים ולא מתאים לי להדבק", היה התירוץ הנפוץ. "יש לי ארגז בירות בבית", אמרתי ולא הזכרתי את הצבע או את הכיוון המגדרי, אך לשווא. זה גברים זה? אתם כולכם חבורה של פחדנים. "תקפצו לי", אמרתי לעצמי בלב, ופתחתי את ארגז הבירות לבדי.

האמת שזה מצחיק לכנות את הבקבוקונים הללו בירות. הייתי הולכת יותר על סיידר אלכוהולי טעים עם סיומת של בירה. אבל מיד נגיע לטעמים. שניים מהבקבוקים הקטנים והחמודים, כבר אמרתי? הוכנסו מיד לקירור, ואחד שהיה לי ביד הצעתי לשליח של הסופר שהגיע בשישי בצהריים מיוזע כולו. אבל הוא סירב בנימוס בטענה שהוא שותה רק וודקה.

מעדיפה בלונדיניות

והנה עוד עניין. מישהו, שלא אזכיר את שמו, הציע לי לשתות את ההוגארדן רוזה בכוסית יין. "אל תהיי חוראנית ותמזגי לכוס", הוא נזף. אני אוהבת לשתות בירות מבקבוק. לא מבינה את הקטע של למזוג בקבוק לתוך כוס, מה רע בפייה מזכוכית? אמא שלי בטח תגיד לי שזה "לא נשי", אבל אף פעם לא טרחתי יותר מדי להשקיע בגינונים.

חוץ מזה, על אף שאני אישה שאמנם שתתה בעברה המון בירות (ועד היום מכורה לבירות ללא גלוטן), תמיד העדפתי אותן בהירות, אז אולי במחשבה שנייה, מי ששלח לי מלכתחילה את הארגז ידע טוב מאד מה הוא עושה. זה בדיוק הקאפ אוף טי שלי.

לא היה לי ספק שאוהב את הרוז הוגארדן, אם כי בעיני כאמור לא צריך לכנות אותה בירה ממש, אלא יותר סוג של שמפניה, או רוזה בירה. לצורך הטעימה ומתוך סקרנות לטעם המתקתק שהזכיר לי קצת פטל עם פרייה (אגב היא אכן מכילה פטל, גרידת תפוזים ועוד כמה תבלינים), החלטתי למזוג בקבוק אחד לכוסית של יין כדי לראות במה מדובר. אין ספק שהמשקה הזה - בין אם בבקבוק ובין אם בכוסית – עושה חשק לשתות.

מדובר במשקה שמכוון לחלוטין לנשים. הוא עדין ורך ויפה וטעים, ובכמות של 250 מ"ל את יכולה לשבת עם חבר על הבר מבלי שיסתובב לך הראש (כן, אני לחלוטין מדברת על עצמי). מצד שני, למי שחובבת בירות אדוקה וכבדה, הייתי ממליצה להישאר עם המקור - הוגארדן הבלגית הרגילה.

הרוזה שמכילה 3% אלכוהול בלבד, מיועדת לכל אלו שמעדיפות בדיפולט יין, אבל לפעמים מתחשק להן להיות קלילות עם בירה (והן לא ממש אוהבות) רק בלי טעם הלוואי; לכל מי שמתחשק לה להסתובב עם בקבוק ביד אבל לא לעשות פרצוף חמוץ בכל בליעה; ולמי שסתם מתחשק להתרענן עם משקה רענן ועשיר שמגיע מאחת מעיירות הבירה הוותיקות באירופה.

כל מי שמכיר את המותג, אגב, כבר הספיק להבין שבכל ליין של משקאות שהוגארדן מוציאים הם מצליחים לחשוב מחוץ לקופסה. תמיד זה שונה, אחר, מהבקבוק ועד הטעם. אין על הבלגים. אולי באמת אני צריכה כבר לנסוע לשם.