שתיתי, ראיתי: סנהדרינק בתערוכה

זיו לנצ'נר ביקר בתערוכת "פני עם וארץ", אבל לא לפני ששתה משהו קטן. מסתבר שהיה פה שמייח לפני שנולדנו. נגיד…

לפעמים צריך, כנראה, חצי שעה בתערוכה חדשה כדי להבין ולאשרר את הקלישאה הזקנה: "הכל היה פשוט יותר פעם". לא אמרתי קל, לא אמרתי מפנק, רק פשוט וברור וחד-משמעי. ולא נסגר מה כל זה מעורר יותר: גיחוך, או קנאה...

פרצופה של המדינה. מכרזות תעמולה של הקרן הקיימת ועד כרזות פרסום לחברות המובילות במשק... (צילומים: יח"צ) אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. מתברר שהיה גם מעוצב. אוטה וליש, מעצב גרפי, מאייר ומפיק (1977-1906), עלה מהסטודיו שלו בפראג בשנות השלושים ופתח - הרבה לפני כל פלצני הקונספט - סוכנות לפרסום בתל-אביב. עכשיו, בעיכוב חינני של כמה וכמה עשורים, עולה תערוכת יחיד שלו במוזיאון תל-אביב. בגדול, האיש עיצב את פרצופה של המדינה. מכרזות תעמולה של הקרן הקיימת, ההסתדרות והקונגרס הציוני, דרך בולים ומטבעות ומגילת העצמאות וטקס הכרזת המדינה (שהתקיים בשדרות רוטשילד, אלא מה) ועד כרזות פרסום לחברות המובילות במשק (כן, תנובה שולטתתת כבר אז...).

גיל המשתתפים הממוצע בפתיחת התערוכה יישר קו עם ההקשר ההיסטורי ועמד על 156. אזרח ותיק נוסף, מותג בירה מכבי, השתלב בהפקה. בשולי המסדרון הבוהק בסגנון בית-חולים באגף החדש במוזיאון, פתחה מכבי באסטה קטנה והשקתה את המשיקים בשיכר שלה. התמזגה שם יופי דווקא הגרסה הצעירה והבועטת, 7.9. אבל גם בלי הבירה, בחלל התצוגה קל היה לעוף אחורה שישים-שבעים-שמונים שנה. פועלים חסונים, חקלאים נמרצים, נשות עבודה נחושות, כולם צעירים, חיוניים ומסוקסים בדרכם החלוצית, נתנו בראש ציונות מתפקעת מפאתוס. הדמויות המצוירות, כמו הטקסטים שליוו אותן, חדורות אמונה יוקדת בצדקת הדרך. כאילו שיכולה להיות דרך אחרת. וככה, "קרן היסוד זורעת, העם העברי קוצר", או "כל ציוני צעיר ככלל הוא עובד של קק"ל", נקראים ונשמעים לא סתם משכנעים, אלא טבעיים.

נהנתנים מודרניים יקבלו מהקמפיינים של וליש שיעור מעניין. זכר למלון בוטיק לא נמצא, אבל הוצעו בגאווה חופש ונופש בבתי-מרגוע במשקי העובדים. וגם הקולינריה, אייל שני ייקום דמה, לא יומרנית במיוחד. איור של דג ענק מתחת לסלוגן המנצח "רק קרפיון חי, טרי בהחלט", ולקינוח "אבטיח עברי", ממש ככה, כולל סמל מזהה, שלא נטעה. סיסמה אחת, צנועה במיוחד, יכולה לדעתי להיתלות גם היום מעל כל בר. באופן אישי, אני מכיר כמה חברים שהיו מדקלמים אותה כתפילה: "שתית ועוד רצית". נתעלם מהעובדה שבמקור היא מקדמת את מיצי הפירות "הדרן"... ברצינות? שווה לראות. כי זה נאיבי אבל מקסים, משלנו אבל מעולם אחר, פשטני אבל מלא מחשבה. וזה גורם לך ללכת במורד שדרות שאול המלך ולתהות אם התקדמנו או הידרדרנו, אם עדיף היה להישאר שם או להגיע לכאן. כי זה לא נכון שיש לנו הכל. נגיד שבא לי עכשיו, במאנצ'יז - איפה אני מוצא קרפיון חי טרי בהחלט? אוטה וליש - פני עם וארץ. גלריה לרישום והדפס, מוזיאון תל אביב, 5.10-29.5