המאהב של הבירה: נחום מאז"ה

זיו לנצ'נר פגש את נחום מאז"ה – בירולוג ואביר בירה מקומי, לשיחה על אהבה, להט, ותשוקה. לבירה כמובן, אלא מה...

כבר לפני 33 שנה, כשהחל את דרכו כהנדסאי במחלקת השירות בחברת טמפו, לא יכול היה נחום מאז"ה לסבול בורות וזלזול בבירה מצד אנשים בתעשייה. "הרגיז אותי שבעלי עסקים היו מנפנפים אותי ואומרים: 'תגיד לי, מה זה בירה? פותחים את הברז ומוזגים, או מתכופפים למקרר ומוציאים בקבוק – ומתקתקים על הקופה'. חברים, זה עולם ומלואו! והוא מתחיל בכוס הבירה הריקה, בהבדל בין כוס מטופלת לכוס לא מטופלת".

איש הבירה נחום מאז"ה: "אם אתה רואה מישהו מגלגל חבית לעבר הבר – גלגל אותו מהעסק!" (צילומים: יהודה קוסטה) עד היום לא נחה דעתו. בתפקידו הרשמי הוא משמש כמנהל ההדרכה והאירועים, וכמובן, כחבר נכבד בצוות הטעימה הקבוע בחברה, אבל למעשה מאז"ה הוא אקדמיה לבירה, כשמו של האירוע השנתי שהוא מוביל ושמתקיים זה 13 שנה באילת, בהשתתפות כאלף ברמנים וברמניות ונהרות של שיכר. ועדיין, מאז"ה לוהט כשהוא מדבר על בירה (בזמן שהיא מוכרחה להיות קרה, כמובן), וחי במלוא לבו ונשמתו כל טיפה מטיפותיה וכל אחד משמריה, והוא כואב וזועם על טעויות ופספוסים וחטאים שאנשי מקצוע ולקוחות מבצעים כשהם מטפלים בבירה. וכן, ילדים. יש הרבה כאלה. מאז"ה בן 63, ונראה צעיר יותר, אתלטי ונמרץ. משרדו שוכן בבר המשמש מרכז הדרכה באחד המרתפים במתחם המפעל של טמפו בנתניה. בר ממש, עם דלפק וברזי בירה ושולחנות עץ ארוכים, שאת אחת מפינותיו הפך בעל המשרד לפינת עבודה. על יד המחשב ניצב מתקן לדגני בוקר – כי אדם בריא מנשנש נשנושים בריאים – ובתוכו לתת בדרגות קלייה שונות. עדות אישית מניסיון: חטיף ממכר.

המבקרים במקום, רובם צוותים של מסעדות וברים ומקצתם צ'ופריסטים כקציני משטרה וצבא, זוכים להרצאה מקיפה ומלומדת, תיאורטית ומעשית, בנושאי בירה: היסטוריה, נתוני צריכה בינלאומיים (אנחנו דורכים במקום עם 14-12 ליטר לנפש בשנה, יספר להם נחום בצער אמיתי), תהליכי הייצור השונים, בקרת איכות, ניהול מערכות מזיגה (אחסון, קירור, הזרמה), טיפול בחבית ("אם אתה רואה מישהו מגלגל חבית לעבר הבר – גלגל אותו מהעסק!"), תורת המזיגה, ההגשה הנכונה ואפילו הרגלי הופעה והתנהלות מול לקוח. כמו כן, מתקיימים סיורים ברחבי המפעל – בחדרי הבישול, ההתססה, ההבשלה - ואם אתם אנשי בירה ולא הגעתם למאז"ה, אל תחשבו שקיבלתם שחרור. ההדרכה, כפי שהוא מדגיש, מתקיימת "במפעל ומחוץ למפעל". אז צפו פגיעה. הבירה מלווה אותו (או הוא אותה, תלוי מאיזה צד של הכוס מביטים) במשך החיים ובתחומיהם השונים. כך, בשעות הפנאי, יש לו כמה 'חבורות בירה' גבריות, אותן הוא לוקח לטיולי מבשלות או מכנס לערבי לגימה. נראה שאין בירה שהוא לא שתה, וקשה לחלץ ממנו מילה רעה על אחת מהן, להוציא, אולי, בירות בטעמי פירות שאינן לטעמו. הפייבוריטית שלו היא בכל זאת גולדסטאר – "גדלתי עליה, היא מלכת הבירות", ולבירות הבוטיק הישראליות הצעירות הוא רוחש כבוד ואף אהדה. "גידלתי חלק ממבשלי הבירות הביתיות", האיש אומר בגאווה אבהית. נו, ומה הכי חשוב לדעת, מה הכי חשוב להגיד על בירה, לשיטתו של הכהן הגדול? אז ככה. אנשי התעשייה – בעלי ברים ומסעדות, מנהלים, מוזגים ומלצרים – יקפידו תמיד על כוס נקייה, כובע קצף וטמפרטורה מתאימה, "זה אלף-בית בבירה". חיוני גם שהבירה תהיה מאוחסנת במקום קריר ומוצל, שהתחלופה תהיה נכונה ("פירסט אין, פירסט אאוט") ושהטיפול במתקן יהיה נאות. או בקיצור: "אני רוצה לקבל בירה כפי שבירה צריכה להיות". ועוד משהו: הצרכנים-השותים צריכים ללמוד לא להזמין בירה בכוסות של חצי ליטר או ליטר, כי אז יושבים עליה זמן רב ואולי מרוויחים כמה שקלים – אבל מפסידים את הבירה. היא פשוט מתחממת, מתחמצנת ונפגמת בינתיים. ואם יש משהו שנחום מאז"ה לא יעכל לעולם, זו בירה פגומה. ועוד בטיפשותנו...