הבוסטון לאגר כמעט גרמה לנו להתחיל להתפלסף, אבל אז שתינו עוד אחת ועוד אחת, והחלטנו שמוטב להיות מהפכנים מאשר פילוסופים...
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
הבוסטון לאגר כמעט גרמה לנו להתחיל להתפלסף, אבל אז שתינו עוד אחת ועוד אחת, והחלטנו שמוטב להיות מהפכנים מאשר פילוסופים...
מסיבת תה? סנהדרינק? לא, אין לכם מה לדאוג - עוד לא הצטרפנו לימין האמריקני ולא ערכנו כינוסים נגד הפלות, נישואים חד-מיניים וסוציאליזם. ובכל זאת, הצלחנו להפוך הרמת-כוסית למסיבת-תה קטנה, גם אם תה היה כנראה המשקה היחיד שלא נצרך בה.
מדובר בבירה מושלמת. מעניינת אבל לא חופרת, רב שכבתית אבל לא מטרחנת. בוסטון לאגר (צילומים: רותם דרוב, יח"צ) מדובר בבירה מושלמת. מעניינת אבל לא חופרת, רב שכבתית אבל לא מטרחנת. בוסטון לאגר (צילום: רותם דרוב, יח"צ)
את הרמת הכוסית (אנחנו משתכרים מכוסית אחת, בדרך כלל העשירית...) המסורתית שלנו החלטנו השנה לתבל במעט היסטוריה וגם בבירה מעולה. לפיכך התכנסנו אנו, חברי המועצה העליונה לתרבות השתייה בישראל, ובין לאגר בהירה (הייניקן) לצ'ייסרים של וודקה ומאכלים על טהרת המטבח הבולגרי (של השישקו), השלכנו לזירה גם שחקנית במשקל כבד - הבוסטון לאגר של סמואל אדאמס.
מה לבירה ולמסיבת-תה? ובכן, סמואל (אתם יכולים לקרוא לו סאם, אבל רק אחרי שתכירו אותו כמונו...) אדאמס גדל בבוסטון של ראשית המאה ה-18. אביו היה סוחר מצליח ומבשל בירה מקומית שעסקיו קרסו מכח צו של ממשלת אנגליה - באותם ימים הריבון בחוף המזרחי של צפון-אמריקה.
sa btסאם הצעיר טיפח טינה לשלטון הבריטי, אבל בינתיים תיעל אותה ללימודים ובשנת 1743 סיים את לימודיו בהרווארד והפך לפעיל למען הציבור. הוא היה בין הבולטים בבית-הנבחרים המקומי של מסצ'וסטס והצליח להביא להסרת כמעט כל הצווים הבריטיים שהכבידו על הכלכלה העצמאית והצעירה של המושבות.
כשלא הצליחו לבטל גם את המס על התה, החליטו, בדצמבר 1773, הוא וכמה מחבריו להתחפש לפועלים אינדיאניים ולהשליך את מטען התה של ספינה שעגנה בנמל, במה שנחשב האירוע המכונן של המחאה האמריקנית וזכה לכינוי "מסיבת התה של בוסטון" (תואר שאומץ לאחרונה, למרבה הצער, בידי ניאו-שמרנים מהפלג הימני-דתי של המפלגה הרפובליקנית).
למרות שהיה בין החותמים על מגילת העצמאות האמריקנית (1776) התנגד אדמס לחוקה החדשה, אך לבסוף התרצה ואפשר את הצטרפותה של מסצ'וסטס לאיחוד. בשמונה השנים האחרונות לחייו שימש אדמס כמושל המדינה.
כמאתיים שנים לאחר כל אותם אירועים הרי גורל, התרחשה בבוסטון מהפכה מסוג אחר לגמרי: ג'ים כוך, אמריקני שמוצאה של משפחתו בגרמניה, מצא בעליית הגג שבביתו ספר מתכונים לבישול בירה שהיה שייך לסבי-סבו, מהגר מבוואריה. הוא החל לערוך ניסיונות בבישול על-פי המתכונים שבספר ולהפיץ את מרכולתו בין הברים שבסביבה. כאשר נדרש למצוא שם עבור הבירה החדשה שלו, החליט לאמץ את שמו של המהפכן האמריקני ולקרוא לבירה על שמו.
השאר, כמו שנהוג לומר, היסטוריה: סאם אדאמס נחשבת למילה כמעט נרדפת לבירות-בוטיק. ההצלחה שלה - ממשהו שמתחיל בספר נשכח בעליית הגג ובמטבח הביתי ועד להפיכתו למותג מוכר בעשרות מדינות בעולם, שימשה ומשמשת עד היום השראה לבשלני בירה (המבשלה מקיימת מדי שנה את תחרות "לונג שוט" - תחרות של בשלני בירה ביתיים) באשר הם.
כמי שמאוד אוהבים בירה, החלטנו ב"סנהדרינק" לשלב מעתה טעימה של סאם אדאמס בכל התכנסות חודשית שלנו - כשאנחנו מנסים לגוון ובכל פעם לטעום בירה אחרת ממגוון הבירות המיוחדות והעונתיות של המבשלה, וכמובן - לשמוע מחברי-המועצה את חוות דעתם.
כדי לאפס-כוונות, החלטנו לטעום את המוצר הפופולרי והנמכר ביותר של המבשלה, ה"בוסטון לאגר" של סמואל אדאמס. "ארומה פירותית", אמר מישהו אחד, "ניחוח של כשות", אמרה מישהי, "לאגר ענברי מקסים", התפייט השלישי תוך כדי שהוא מגביה את הכוס לכיוון המנורה ומתפעל מצבעה.
כולם צודקים כמובן, ובכל זאת - לפני שהעסק יתדרדר ונתחיל לדבר במונחים של מדורי היין שההסתייגות מסגנונם הולידה את "סנהדרינק", החלטנו לסכם במילותינו שלנו: למי שאוהב בירה עם אופי, כזאת שנותנת פייט לחך, אבל גם מחליקה בקלות בגרון - מדובר בבירה מושלמת. מעניינת אבל לא "חופרת", רב שכבתית אבל לא מטרחנת.
או במילים אחרות: הבירה הטובה ביותר שאתה יכול לשתות בלי לשים לב לכך שאתה שותה בירה טובה... אני יודע שכמה מבין הקוראים יקראו את המשפט האחרון כמה פעמים כדי להבין למה התכוון המשורר, אבל מי שמכיר אותנו - יודע שמדובר במחמאה. לחיי כל המהפכנים באשר הם!
