שלושה ובירה אחת

שיט של שלושה שיכורים, נהר שורץ תנינים (או שלא) ואהבה אחת ששומרים לה אמונים. לקראת תערוכת BEERS ליאור הרגיל מעלה זכרונות ומסביר למה הוא תמיד חוזר לקופרס האוסטרלית

אין שאלה שאני שונא יותר מ-"מה הכי אהוב/ה עליך?" (טוב, חוץ משאלות גזעניות של נהגי מונית בדרך הביתה ליפו) וכשזה מגיע לבירה אז בכלל. הרי אין דין מיוזעות של אחר הליכה באלנבי הקיצי והמפויח, שאז כל לאגר יבשה וצוננת תתקבל באהבה, ואחטא ואומר שברגעים אלו אני מעדיף את חסרות האופי שבהן למשל לוונבראו שנוכחת תמידית במקרר ביתי. כאשר מתרווחים קצת, ממשיכים עם לאגר אבל הגמיעות אינן ארוכות ואפשר ללגום איזה פילסנר אורקל או שתיים, או שש, לעיתים גם אתה נזכר שאתה מחבב גם את דובל וכמובן אפשר להמשיך הלאה והלאה.

נחל התנינים

די מהר התברר שבמצבנו, במקום להראות כמו קפטן אחאב נראנו יותר כמו שלושה בסירה אחת (ולא להזכיר את הבירות). כעבור כעשר דקות הפלגה בלב ארכיפלג המנגרובים של נהר המארי, נשנק המנוע, ולאחר כמה ניסיונות התנעה כושלים התברר שאין בכלל דלק במיכל. לאחר דין ודברים – או יותר נכון הטחת האשמות וקללות בין שיכורים – החלטנו לשמור על קור רוח ופשוט לחתור חזרה. כמובן שגילינו שאין לנו משוטים. לאחר עוד דין ודברים הוחלט לעשות את הדבר המעשי היחידי שנותר, והוא להתרווח, לשתות עוד בירות ולחשוב. לאחר הרבה מחשבות התקדרו השמיים והרוח החלה להתגבר. קיילם נזכר שאכן שמע כי סערה אמורה לפקוד את האיזור הלילה, ולפתע גם שמנו לב שמרוב הגיגים נסחפנו לאוקיינוס עצמו. בשלב זה התחלנו להיכנס לפאניקה והתחלנו לחתור בעזרת הכפכפים של אינגו שניחן במידת נעל היאה לשאקיל אוניל. לאחר תלאות ומאמץ סיזיפי הצלחנו להגיע למין איון מנגרובים קטן, לגרור הדינגי, להפוך אותה כדי לקבל מעין מחסה גשם ולהמשיך לשתות. כך ירד לו הלילה, ואני, שאמור הייתי להיות המבוגר האחראי, לא כל כך ידעתי מה עושים וקיוויתי שהבנות כבר הזעיקו עזרה. בינתיים עסקתי בעיקר בלהרגיע את בכיו של קיילם, שהאמין להפחדות אינגו על הקרוקודילים ששורצים בנהר המארי, וגם לאחר עוד בירה והבטחות לאי המצאותם המשיך להתבונן בחשש לעבר הנהר. את הלילה לא העברנו בשינה, אלא רטובים ורועדים מקור. הוסכם שבמזג אויר שכזה הפורטר היא המתאימה ביותר ושלקיילם יש עוד לאן לחתור עם בישול הבירה. עם הזריחה איתר אותנו מסוק משמר החופים ולאחר כשעה הגיע סירת חילוץ, העלתה אותנו ואת הדינגי, ואפילו טרחו לנקות איתנו את הבקבוקים הריקים, והשיטה אותנו להיינדמרש. הבנות עמדו על רציף העץ הקטן והחזרה הייתה יכולה לדמות גרסה ימית לסצינה המרגשת של אנה קרנינה בתחנת הרכבת, אלמלא קיילם הקיא על אחד המחלצים ואלמלא התברר שהבנות בקושי עומדות על הרגליים מרוב באנגים ושרק לפנות בוקר הן הבינו שמשהו לא בסדר ובעצם אנחנו כבר עשר שעות בחוץ. סופו של הסיפור היה חשבון על החילוץ בסך 20,000 דולר (שאבא של אנה שילם), בקשה שהגשנו לדחיית המבחן (שנדחתה בבוז כמובן) וכשלונו של אינגו במבחן (מה שאמר חזרה על עוד סמסטר לשמחתה של אנה). כשיצאנו אינגו ואני מהפגישה הלא מוצלחת עם הדיקן, עמדה מולנו מורת היין האהובה ג'יין פול ושאלה אם למדנו איזשהו לקח מכל הסיפור הזה. "ברור" ענה לה אינגו "אף פעם אל תסמכי על חברות מסטוליות מגראס". את קופרס ספארקלינג אייל ועוד בירות מוצלחות תוכלו לפגוש ב-BEERS 2014 – תערוכת הבירה של ישראל – הינה האירוע השנתי המרכזי של ענף הבירה שמרכז אליו את מבשלות הבוטיק הישראליות, יבואני הבירה ומותגי פרימיום מכל העולם. התערוכה תתקיים במתחם התחנה, 11-9 בספטמבר, בין השעות 23:00-18:00.