כמו שאפשר לצפות מגברים רציניים, ייצרנו בירה עוד לפני שהמצאנו את הכתב. המלצה: רגע לפני שאתם עפים על עצמכם, קודם תשמעו באיזה טעמים...
יישנן לא מעט עדויות המצביעות על כך שייצרנו בירות משהו כמו 9,500 לפני הספירה, למרות שלפי הטענה הרווחת המומחיות לבישול הבירה היתה דווקא נחלתן של נשות השבט, ולנו, הגברים, לא נותר אלא לשתות. למרות שהמתכון הבסיסי לבישול בירה היה נפוץ בתרבויות רבות, קשה להתעלם מהמאמצים היצירתיים של המבשלים להטביע חותם, שלא לומר לפתח סגנון אישי. לרגל פתיחת עונת הבירה, הנה כמה דוגמאות שאתם ממש לא חייבים לקבל מהן השראה...
את המלחמה על מי הכי חזקה פתחה סמואל אדמס ב-1999 עם בירה בשם 'אוטופיה' שהעמידה 21 אחוזי אלכוהול, אבל היום היא ילדה קטנה וביישנית ליד הבירות של Brewmeister. אחת מהן, 'ארמגדון' קוראים לה, התברכה ב-65 אחוז, והכי נותנת בראש היא Snake Venom שמתחרעת עם 67.5 אחוז וב-80 דולר לבקבוק. מגניב, בשישיית בירות זה יוצא 405 אחוז.
הנה אחת שמתכתבת באלגנטיות עם הטרנד הטבעוני. הבירה שמבשלת Brewdog הוציאה תחת השם 'קץ ההיסטוריה', היתה אייל בלגי בהיר ועתיר אלכוהול, שהצטיין בעיקר במעטפת. כל בקבוק שכן בתוך גופה של חיה מפוחלצת, כשהבחירה, לטעם הלקוח, נעה בין סנאי, ארנבת וסמור. כדי לא לחסל את ממלכת החי יוצרה הסדרה הזאת במהדורה מוגבלת של 12 יחידות, שכל אחת נמכרה במחיר הפסיכי התואם של 765 דולר.
הגאונים הקדמונים גם שתו הכל, כמובן, כך שאף טיפה לא נשארה, אבל מתכון שומרי לבירה מלפני 5,000 שנה דווקא כן התגלה. הוא הדליק את דמיונם הלא מאוד בריא של כמה ארכיאולוגים מאוניברסיטת שיקאגו וכמה בשלני בירה מ-Great Lakes Brewing Company. הניסיון שלהם לשחזר את הבירה המיושנת היטב, עם כלים ושיטות ייצור דומים ככל האפשר למקוריים, הוליד משהו כל-כך חמוץ שאי-אפשר היה באמת לשתות אותו. בטח עם קרפצ'יו ממותה זה היה בא יותר טוב.
יש בירות שבמקום להעיף אותך לחלל מעיפות את החלל אליך, כי יש כאלה אנשים ששום דבר בעולם הזה לא מספיק להם, אז הם קופצים לעולם אחר ומביאים את מה שחסר להם משם. Sapporo Space Barley עשתה את זה עם שעורה שנלקחה מתחנת חלל בינלאומית (ונמכרה במהדורה מוגבלת של שישיות ב-100 דולר), והמבשלה בעלת השם המפתה בפני עצמו Dogfish Head הפיקה Celest‐jewel-ale שכלל אבק מטאוריטים מהירח. הכי יפה זה ההסבר שהיה להם: כיוון שהמטאוריטים מורכבים בעיקר ממינרלים ומלחים, האבק הזה מאיץ את תהליך התסיסה. גם במוח, יש להעריך.
טוב, פה הקטע הוא לא הקפה (Black Ivory), שבושל לתוך הבירה ששמה Un, Kono Kuro, אלא מצב הצבירה הקודם של הקפה הזה, שהוא, איך להגיד בעדינות, חרא של פילים. בתהליך היצירתי והאסתטי, הפילים בלעו ועיכלו את פולי הקפה המיוחדים, פלטו אותם, ואחרי שבני אדם הכינו קפה מהתוצר הסופי, שילבו אותו בייצור הבירה. האשכרה-יציאה הזאת תורגמה למהדורה חד-פעמית של בירות ב-100 דולר לבקבוק, שנחטפה תוך דקות. ולא נודע כי באה אל קרבם וזה.
בקטגוריית "אויש, איזה חמודה", תזכה כנראה הבירה שייצרה חברת 'הלו קיטי'. כן, זאת מהמרצ'נדייז שבזז לכם את החשבון. הבירה שלהם באה בפחיות עם ציורים מתוקים כמתחייב, בטעמים של בננה, אפרסק, פסיפלורה ושאר פירות העונה, ובליווי מחצית מאחוזי האלכוהול של בירה ממוצעת. היפנים מייצרים גם בירות שבאמת מתאימות לילדים, כלומר, בלי אלכוהול בכלל, אבל עם המון קצף שגורם להן להיראות כמו הדבר האמיתי. בתהליכי פיתוח: האנגאובר לילדים.
אם כבר בירה בטעמים מבהילים, קבלו כמה כאלה שאפילו לכתוב אותן עושה לא נעים: פיצה – אחת שלמה בתוך התערובת, בתוספת תבליני פיצה; קפה, בייקון ומייפל (באותה בירה); דונאט בננה, שוקולד וחמאת בוטנים; קארי חריף וקוקוס; אויסטרים; ביצי פר; מוחות עזים מעושנים. לא חייבים להקיא אחרי השתייה. אפשר לפני.
אם הגעתם עד כאן, כנראה יש לכם קיבה ממש חזקה. מקור נפלא לשמרי בירה הוא גירוד עצמות מאובנות של לווייתן, או משהו דומה, בנות 35 מיליון שנה. מבשלה שנקראת Lost Rhino עשתה את זה, והיו אנשים ששתו. ולקינוח, למה שלא תקפצו לכוס בירה של מבשלת Rogue, שהשמרים שלה לקוחים מזקנו של המבשל הבכיר, ג'ון מאייר. ושלא תחשבו שזה איזה היפסטר מתלהב שהתחיל לגדל זקן רק בשנה שעברה. הזקן שלו פעיל כבר מ-1983. טוב, לא יודע מה אתכם, אבל אני לגמרי מיציתי...