יוסי בוזנח היה רוצה לשבת על גולדסטאר עם בנימין זאב הרצל - חוזה המדינה שכנראה באמת רצה, אבל...

טלפון, ברור שאני לא עונה למספר חסוי. אחרי שתי דקות שוב טלפון, בשלישי נשברתי ועניתי, אולי זה שוב אלעד עם מכשיר חלופי. מי כבר מחפש אותי ב-7 בבוקר? "הר בוזנח?", כן, אני עונה. "כאן תיאודור, השאירו לי הודעה שאתה מחפש אותי". אני לא מצליח להבין מי על הקו ואומר בנימוס: סליחה, אבל לא זוכר שחיפשתי תיאודור, מאיפה אתה מתקשר? אולי חיפשתי את החברה שלכם. שקט בצד השני של הקו ואני חושש שהוא ניתק, ואז הוא אומר במבטא כבד: "תגיד, מה מלמדים אתכם היום שם בארץ ישראל? אני פה בהר הרצל, מהקונגרס הציוני, תיאודור הרצל".

מדור גולדסטאר - רוחב
מדור גולדסטאר - רוחב
הרצל, אני אומר, אז למה לא אמרת... כן, בטח שחיפשתי, אתה לא מאמין מה נהיה כאן במקום הזה שכל-כך התאמצת להקים. גן-עדן... רציתי להיפגש אתך - אם אפשר. תכף יום העצמאות, ה' באייר, למה דווקא את ה' באייר בחרו בתאריך העברי של הכרזת המדינה. למה לא י' באייר? "שאל את בן גוריון, גם אני חושב שיכלו לחשוב עליך כשהחליטו על התאריך". אז אפשר להזמין את כבודו לבירה בתל-אביב? מי אנחנו? סנהדרינק קוראים לנו, כן, כמו החכמים - אבל לא ממש. כן יבואו לקחת אותך מהר הרצל ויחזירו, אל תדאג... כן תל-אביב, ככה קראנו בעברית לאלטנוילנד שלך... בדיוק, קמה חמש שנים אחרי שהלכת. אז אתה מגיע? מעולה, המון תודה. מחכה ומצפה אדוני. קבענו אצל מתי המקלל בשעה 11 בבוקר, הגעתי בשתי דקות איחור, כי ככה אנחנו. הדבר הראשון שעלה לי בראש היה, איזה גמד, מהמרפסת הוא נראה ענק... שלום מר הרצל, אני אומר ומושיט את היד ללחיצה, היא נשארת ללא מענה והוא עונה: "האם אדוני נוהג לאחר תמיד?". נו יקים, שום דבר לא הכין אותם למקום הזה... מתנצל ומיד הולך לחבק את הזקן, לא את הרצל, את מתי שלנו. שלום אדון מתי האהוב, הבאתי לכאן אורח מיוחד, את מר הרצל. מתי מסתכל עלי ועונה: "יוסי אתה יודע שאני אוהב אותך, אבל עוד רגע אני שולח אותך להזדיין עם כל שאר האידיוטים שמסתובבים כאן...". מתי אני נשבע, זה הרצל. "אם זה הרצל אז אני לנין", הוא צוחק. "שמוליק", הוא מוסיף בצעקה, "תן להם וודקה קטנה". שמוליק מביא סמירנוף כמו של סבא, מוזג ופתאום נתקע לו ההרדונג... "תגיד, הוא לא דומה להרצל", הוא שואל אותי. זה הרצל, אני עונה. "שלום אדוני", הוא מחייך, "תשתה משהו, אני תכף הולך לשאול אותך כמה שאלות קשות על למה הבאת אותנו לפה...". הלו, אני צועק, תעשה שני גולדסטאר יפים ועוף מפה, זה התפקיד שלי היום... הוא מתפקע מצחוק וקורא: "סבא, בוזנח הביא את הרצל, עוד רגע יכנס קיפניס עם משה רבנו... מה אוכלים?", הוא מחייך אלי. חוטינר לא כאן, אני אומר, אפשר את כל הדגים... מיותר להגיד שהאדון בנימין זאב הרצל בשוק מוחלט, לחבורת צעקנים שכזו הוא לא ציפה. ואני רק מתפלל שהוא לא יצטרך להשתין, אחרת חוזה המדינה יצטרך גונדולה בכדי לחזור... אבל הגולדסטאר שהגיעה היתה מושלמת, הכוס מבריקה, ראש קצף מדויק, טמפרטורה מחייה נפשות. בדיוק לפני שבוע איתן מטורקיז סיפר לי שעבר בשוק ועצר לגולדסטאר בעמידה. "היא היתה כל-כך טובה עד שרציתי לחבק אותו", הוא אמר. לחיים אדון הרצל, לחיים אדון מתי, בוא שב אתנו, ספר להרצל מה הפסיד בשנים שלא היה אתנו... מתי שואל: "מתי הלכת?", והרצל עונה: "1904". "חכם גדול", מתי אומר, "עשית את הבחירה הקלה...". איך הבירה אדוני? "אני חייב להודות שנהניתי", הוא עונה. "זה ללא ספק הדבר הכי טוב שקרה לי פה בארץ". אפשר לשאול אותך כמה שאלות, אני שואל, "לכן אני כאן", נשמעת התשובה. מה לעזאזל עבר לך בראש כשדחית את הצעת אוגנדה? אתה מבין שהכנסת אותנו למבוך שאי-אפשר לצאת ממנו... פה זה לא אירופה, כאן יש ערבים-יהודים, ערבים-נוצרים וערבים-מוסלמים והסיפור הזה שנקרא אלוהים יחסל פה את כולם. לא יודע אם שמעת על סינדרום ירושלים, כולם פה נהיים משיחיים ומטורפי דת... שאל את חבר שלך פרויד. מאז הקמת המדינה היו כאן שבע מלחמות רשמיות... יותר מבצעים מאשר אצל רמי לוי בפסח, שתי אינתיפאדות ואחד אלוהינו... מה עבר לך בראש כשחשבת על מדינת יהודים? הרי זו החבורה האנושית הכי מתנשאת וגזענית שיש, כל היום מברכים אתה בחרתנו מכל עם, אבל אתה יודע מה קורה כאן לכל עליה חדשה? מתייחסים אליהם כמו לטירונים בפלוגה מסייעת... כל גל עליה מתייחס לזה שאחריו כאילו הוא קיבל את הארץ בירושה והם רק מפריעים. אתה תאמין לי אם אני אגיד לך שעדיין יש כאן בתי-ספר שמפרידים בין ילדים אתיופים, ספרדים ואשכנזים? תגיד, אתה יודע כמה רחובות יש כאן בארץ על שמך? 54 ועוד הדרך פתוחה. אתה יכול להגיד לביאליק שניצחת אותו בגדול. יש לו רק 43. שמוליק, עוד גולדסטאר בבקשה. ירדנו מהפסים אדוני. רצית מדינת יהודים? קיבלנו מדינת הלכה... אתה יודע שעשו חיפוש לאנשים בתיקים בפסח בכדי לבדוק חמץ, כן, גם אם הם לא יהודים... אתה קצת זוכר מה זו אנטישמיות? אז לא למדנו כלום, אנחנו גרועים וכוחניים כמו כולם. והדגל הזה, לא הלכו בסוף על הכיוון שלך, השאירו את שבעת הכוכבים לעיריית הרצליה, לא אין אישה כזו, זה על שמך. כן אני יודע שאין עיר בשם דוידה. אל תיעלב, זה רק מכוונות טובות. ומה עם סוציאליזם ושוויון? עזוב את זה, כולנו עבדים של החיים, עובדים פה כמו משוגעים והכל מלא השפעה של בעלי אינטרסים, הצעירים בורחים לברלין, אבל כמו שאתה זוכר, גם שם לא ליקקנו דבש... אין כאן רכבת תחתית, אולי אם תבוא בעוד מאה שנה. כן, גם אני יודע שבלונדון היא קיימת כבר מאז שאתה נולדת. פה יש ישראל כץ, אז אפילו תחבורה ציבורית בשבת אין כאן, כי למי אכפת שבסוף מי שנדפק מזה הן השכבות החלשות. ומה אתה חושב שהוא אמר כשפנו אליו? הוא שלח אותנו לקיבינימט, בעצם לבוז'י הרצוג, אבל זה לא רחוק בימים אלה. שמוליק, עוד גולדסטאר קטנה וחשבון בבקשה. לא אדוני, אתה לא יכול לשלם, פה אתה אורח שלי. מה זה השטר הזה אתה שואל? זה 100 שקל, ואיפה אתה? אתה יצאת מהמחזור יחד עם הלירה... ומשהו אישי אפשר? תגיד, מה זה הזקן הזה? אתה יודע שאתה נראה כמו היפסטר פרה-היסטורי, מין שילוב של יאיר גת, אבירם כץ? אדון מתי, אפשר עוד איזה לחיים קטן? לכבוד יהודי יקר שעשה כל מה שהוא יכול בשבילנו, למרות שאיך שאנחנו נראים, כנראה עדיף היה לו להישאר על המרפסת...

"תשתה איתי כוסית אחת לחיים בנימין זאב. תשתה איתי כוסית אחת לחיים תפתח את הלב..." "ותגיד לי - ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?".
מתוך השיר: בנימין זאב / מאת: יעקב רוטבליט