כוס בירה עם ניל יאנג

שמוליק וולברג כותב על אלבומים שהוא אוהב והדרינק ששותים איתם. והפעם: ניל יאנג וכוס בירה צוננת

שתיין גדול של בירה, בעוונותיי, מעולם לא הייתי, אלא שלאחרונה אימצתי בהנאה את המנהג והתחלתי להתענג על המשקה, גם בגלל שאני מנסה ללטף את הכבד שלי אחרי המהלומות הספיריטואוזיות שאני מכה בו ובעיקר בהשפעת הקולגות שלי לכתיבה (תודה קיפניס).

עם ניל יאנג ברקע (צילום: שאטרסטוק) אין לי עניין כרגע לצלול לנבכי המשקה העתיק ורק אומר שבסופו של דבר הוא פונה למכנה הרחב ביותר של השותים. הבירה קלה, מגוונת וניתנת לשתייה בכל מצב. אפשר ללגום אותה כמרוות צימאון, היא מתאימה לשתייה ביום ובלילה, בקלילות לא מחייבת בחוף הים כמו גם בפגישת עסקים רשמית. בירה אף מצטיינת בערך בריאותי כשהיא נלגמת במידות הראויות ובימי הביניים באירופה, בהיעדר מים ראויים לשתייה, היא הייתה הנוזל המרווה של הגוף ושיכר הוגש לארוחת הבוקר - אפילו לילדים. כדי להתאים מוסיקה לשמיכה הרחבה הזו של הבירה אנחנו נדרשים לאמן חובק עולם ובצירוף מקרים, אמן כזה עומד להגיע אלינו לישראל בקרוב - אני מדבר כמובן על ניל יאנג. יאנג נמצא איתנו מאמצע שנות ה-60 והיה חלק בלהקת בופאלו ספרינגפילד, בסופרגרופ קרוסבי סטילס נאש ויאנג, הוציא עשרות אלבומי סולו מעוטרים וכמובן הופיע בפסטיבל וודסטוק האגדי. הוא כותב, נגן וזמר שיוצר בהמון סגנונות - מפולק וקאנטרי רך ועד לרוק כבד מלא דיסטורשן וטסטוסטרון. הקרייזי הורס, הלהקה שהקים ומלווה אותו שנים רבות היא אולי להקת הליווי המפורסמת ביותר אחרי הבנד של בוב דילן והוא אף נחשב לנביא של צליל הגראנג'. אני מתקשה להחליט על אלבום ראוי ומייצג מתוך העושר האין סופי של היוצר הנפלא הזה. נראה לי שאכנע בסוף למשהו בנאלי אבל מושלם, Harvest כמובן. להיטים כמו Heart Of Gold ו- Old Man הפכו מזמן לנכסי צאן ברזל בהיסטוריה של המוזיקה. האלבום, שיצא ב-1972, משקף את הצד הרך והעדין של יאנג. נראה לי שלנגב את האבק מהאלבום הזה ולשתות כוס בירה צוננת כשמאזינים לו יכול ליצור רגע מושלם. האזינו לאלבום המלא